חכם אברהם חמוי

ט' כסלו תקצ"ט - ז' אדר תרמ"ו      

1 8 8 6 - 1 8 3 8      

חכם אברהם חמוי

מקצת שבחו

חכם אברהם חמוי נולד לאמו רחל ולאביו חכם רפאל ביום ט' בכסלו תקצ"ט (1838) בעיר חאלב, שבסוריה.
ראשית תורתו מפי אביו, שהיה תלמיד חכם ומקובל, ומפי דודו חכם שלום כסאכי.
בשנת תרכ"ד (1864) נשא לאישה את בתו של חכם שלום שמעא. כשנה לאחר מכאן, בעקבות מותם של אשתו ובתו, ביום אחד, קיבל על עצמו גלות. הוא עזב את חאלב ויצא למסע נדודים בערים רבות בארצות שונות: 
בשנת תרכ"ה (1865) הגיע לירושלים, שם למד תורה מפי חכם רחמים ענתבי. מירושלים עבר לתורכיה, שם פגש את החכם חיים פלאג'י. בשנת תר"ל (1870) הדפיס באיזמיר את ספרו הראשון 'האח נפשנו', וביקר באוסטריה, בולגריה, מקדוניה ורומניה. בשנת תרל"ג (1873) עבר לאיטליה, והתגורר בליבורנו שם קיבל הסמכה לשחיטה. בשנת תרל"ו (1876) הגיע לסלוניקי. בשנת תרל"ח (1878) הגיע לגיברלטר, לוב וככל הנראה גם ללבנון. בשנת תרל"ט (1879) יצא למסע נוסף לאלג'יריה, תוניסיה ומרוקו, ומשם המשיך לתימן. בשנת תרמ"א (1881) הגיע להודו. בשנת תרמ"ב (1882) הגיע לפרס, ובשנת תרמ"ה (1884), הגיע לבגדאד.
לאחר מסע נדודים של 22 שנים, בהם ביקר למעלה מ-45 ערים, וכתב 65 חיבורים, חכם אברהם חמוי נפטר סמוך לחודש סיון תרמ"ו (1886) בעיר הנמל בושהר בפרס, בודד וערירי. שם גם נמצא מקום מנוחתו.
מתוך 65 חיבורים שכתב, רק 15 ראו אור בדפוס: מחזורי תפילה למועדי ישראל, בתוספת ליקוטי דינים ומנהגים השייכים לכל חג ומועד פרי עטו וביניהם: 'בית הבחירה' לחג הפסח, 'בית ה' לחג השבועות, 'בית אל' לחודש אלול; וספרי קבלה מעשית ובתוכם: 'האח נפשנו', 'דבק מאח', 'זכר עשה', 'לדרש א-להים', ו'אביעה חידות'. ספרו 'גבר ישראל', שעוסק במדע ופילוסופיה, יצא לאור בספרדית בשנת תרמ"ב (1882), ותורגם לעברית ע"י חכם ישראל גבאי. ספרו 'זכר עשה', שנכתב בלדינו, תורגם ע"י חכם יהודה ארדיטי מסלוניקי. 
 מתוך מאמרו המלומד של דב הכהן ,"שליח לעצמו – קווים לדמותו של ר' אברהם חמוי",  פעמים 141 תשע"ה (2015)
יום פטירת החכם אינו ידוע לנו, אנו מציינים אותו ביום ז' באדר, שכל נשמות חכמי ישראל כלולות במשה רבינו.
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד להפוך פניהם לעומדים מאחוריהם קודם תפילת העמידה.
מה שנוהגים בארצנו - אר"ץ זבת חל"ב, וברוב מקומות: כשעומדים להתפלל, קודם העמידה מהפכים פניהם לאחוריהם, ועושים תנועה בידיים לאנשים העומדים לאחוריהם, שיבואו לפניהם, מפני הכבוד, מסתבר היינו טעם למנהג זה הוא לעשות שלום זה עם זה, כמו שואלים מחילה זה מזה, כדי שיהיו כולם באהבה ואחווה כאיש אחד עד שתקובל התפילה. אמנם ראתה עיני להרב 'שיח יצחק' בקונטרס 'תפילת כל פה' שכתב משם הרב נתן ספירא בעל 'מצת שמורים' בהגהות 'ספר הכוונות' שיש רמז וסוד גדול למנהג זה וכולי וסוף דבר שמנהגן של ישראל תורה היא.
ספר בית-אל דף קכג עמוד א אות ד. ליוורונו תרל"ח (1878).
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד מנהג הגויים לשלוח דורון ביום טוב אחרון של פסח.
מה שנהגו הגויים לשלוח דורון לישראל, חמץ ביום טוב אחרון של פסח, מן המנחה ולמעלה. צריך האיש לצוות לאנשי ביתו, שלא יקחו אותו, אלא שיניחנו הגוי בקרן זווית בבית, ויכוון אותו הישראלי בלבו, שלא יקנה לו חצרו אותו דורון, ואז יהיה מותר באכילה לאחר הפסח, בכדי שיעשו חמץ של נוכרי שעבר עליו הפסח - מותר בהנאה, ואם לאו יהיה חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח - אסור בהנאה, שחצרו של אדם קונה לו מדעתו אבל בעל כורחו לא.
בית הבחירה, דף רסט עמוד א' אות א. ליוורנו, תרל"ה (1875).
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד ליתן האפיקומן במפה לבנה, ולהעבירו על כתפי המסובין.
בארצנו - אר"ץ זבת חל"ב נוהגים ליתן החלק הגדול, שמצניעים אותו לאפיקומן, במפה לבנה על כתפיהם, ומעבירים מכתף ימין אל שמאל לכל אחד, ואומר פסוקים: 'משארותם צרורות בשמלתם על שכמם', 'ובני ישראל עשו כדבר משה', והולך ד' אמות. ושואלים אותו: מהאין באת? ויהי כמשיב: ממצרים, ועוד שואלים: ולאן אתה הולך? ומשיב: לירושלים, ויענו כולם: לשנה הבאה כולנו בירושלים.
בית הבחירה, דף קט עמוד ב' אות ט, ליוורנו, תרל"ה (1875).
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד הטעם שטוחנים שיבולי חיטים במוצאי חג המצות.
נהגו בהרבה מקומות בליל מוצאי חג הפסח: לוקחים עשבים עם שבולים, שבולי החטים, ומניחים אותם בראשיהם כמנהג עירנו אר"ץ זבת חל"ב וכן בקיסטא ובאיזמיר, יגן עליה א-לוהים, שזורקים בכל ארבע פינות הבית ואומרים בשמן: ברכה והצלחה בכל מעשה ידינו. והרב 'בית מועד' תמה על מנהג זה מה יתרונו, מוצאי חג המצות משאר חגים, וכתב שם משם הרב 'חיי עולם' זיכרונו לברכה בדרושים בפרשת ויקהל וזה לשונו: הטעם שטוחנים עשבים שיש בהם שבולים דבר שמזן זן הוא, משום שהפסח נידון על התבואה, ולברך בשם ה', שיעשה השנה מבורכת בכל הדברים הטובים.
בית הבחירה, דף רסט עמוד א' אות ג. ליוורנו, תרל"ה (1875).
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד צער נפשו שיצא מקודש לחוץ לארץ, ולא הסתייעה חזרתו.
ארץ ישראל כמו צער בנפשי על זה כמה שנים שיצאתי מקודש לחוץ לארץ, ולא אסתייעא הדבר לחזור לארץ הקדושה, כתשובה שלימה, ולשכון כבוד בארצנו, השם יזכני, ונודע בשערים ראשונים ואחרונים מאירים ומזהירים על מעלת ארץ ישראל וקדושתה לאין ערך ותכלית.
דבק מא"ח, דף ז, עמוד ב', אות ל"ח. ליוורנו תרל"ד(1874).
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שהיה יושב בתענית, כשהיה סובב בספריות ערי אירופה.
והנה אני אגיד לעולם שבח לאל יתברך, בכל מקום אשר דרכה כף רגלי בערי אירופא, שמתי פני ולבי לסבב בביבליוטיקה דהיינו אוצרי הספרים, וחסד אל גבר עלי, שמצאתי חן בעיני הספרן, והייתי מציין כל הספרים כתיבת יד וסידרתים על סדר א"ב ועשיתי קונטריס, וקראתי בשם 'נהר דעה'. ...
ונאמן עלי הדיין, בכל הביבליוטיקא'ס שישבתי בהם, הייתי רוב ימים בתענית, בעבור הוצאת הפונדק, וחשקי גבר, נכספה גם כלתה נפשי, לחזות ספרי ראשונים כמלאכים כתבי-יד.
לדרש א-להים, דף נד עמוד א'- ב'. מתוך דב הכהן "שליח לעצמו – קווים לדמותו של ר' אברהם חמוי" פעמים141 (תשע"ה) עמ' 56.
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שבח המלמדים ספרות מדעים ואמנויות בקרב היהודים.
בשנת תר"ך נוסדה בפריז החברה המפוארת הנקראת כל ישראל חברים, אשר יחד עם זו שבאנגליה, פעלו ופועלות ללא לאות בהקמת בתי ספר ומכללות ולקדם את הספרות המדעים והאמנויות בקרב כל היהודים. הקדוש ברוך הוא ישלם את משכורתם ויתמוך בפועלם הטוב.
גבר ישראל, עמ' 356-355. בתוך דב הכהן "שליח לעצמו – קווים לדמותו של ר' אברהם חמוי" פעמים141 (תשע"ה) עמ' 56.