חכם סעדיה צפירה

תר"ז - י"ח אדר תרצ"ג      

1 9 3 3 - 1 8 4 7      

חכם סעדיה צפירה

מקצת שבחו

חכם סעדיה צפירה נולד לאמו ולאביו יוסף בשנת תר"ז (1847) בתנעם שבתימן. 
הוא נדד בין הערים תנעם וצנעא והתפרנס מהעתקת ספרים בכתב יד.
חכם סעדיה צפירה נפטר ביום י"ח אדר תרצ"ג (1933) ונקבר בתנעם.
חיבורו 'כסף צרוף' על חמשת חומשי תורה הובא לדפוס בירושלים ע"י בנו חכם יוסף צפירה.
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד רמז מחצית השקל, שבלי הצדקה העני מת חי.
'אם כסף תלווה את עמי, את העני עמך' - אמרו רבותינו זיכרונם לברכה: שצריך האדם ליתן צדקה לעני, לפי שמעלת הצדקה גדולה עד מאוד, שמצלת את האדם אפילו ממיתה עצמה, וכל הנותן צדקה לעני מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב עולה, שנאמר: 'מלבד עולת הבוקר' - שכאן תמצא ראשי תיבות: 'מלבד' - מלווה לעני בשעת דוחקו. ודרשו: דוחקו של מי? דוחקו של מלווה. ...
ועוד, שהעני, כשיורד מנכסיו, הוא חשוב כמת. וזהו 'מחצית השקל' - אם תחלק המילה תמצא אותה: מת חי וצ' באמצע, שהיא הצדקה - שאם מעלים האדם עיניו מן הצדקה, חס ושלום, שגורם לו מיתה. ואם מהנהו מנכסיו, כביכול שהוא מחיה אותו. וזהו שבא הרמז במילת 'מחצית'.
כסף צרוף, פרשת משפטים, עמ' פח, דפוס רפאל חיים הכהן, ירושלים, תרצ"א (1931)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד, שהעוסק בתורה לבדו, אינו מועיל לא לו, ולא לזולתו.
ויקהל משה את כל עדת בני ישראל' - הקהלה זו למה? ואפשר לומר שהקהלה זו היא לעניין מה שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה: 'הווי שקוד ללמוד תורה', ועניין 'וקנה לך חבר' - שיהיה עסק התורה ועיונה בהקהלה, ולא יעסוק כל אחד ואחד לבדו, שהרי אמרו רבותינו זיכרונם לברכה: 'חרב אל הבדים ונואלו - חרב על שונאיהם של תלמידי חכמים, שיושבים בד בבד ועוסקים בתורה', לפי שאין זו מועיל לא לו, ולא לזולתו. ובפרט בזמננו זה, שנסתם ממנו מעיין החכמה והסברה מעוצם ורוב המאורעות, שבאו עלינו, אלא יהיה לנו עסק התורה בהקהלה, ובפרט אם יהיו עדה קדושה, מקדימה ובאה השכינה, ותהיה בסיועם וסייעתא דשמיא, ואפשר שיתגלה להם מעט אורה, ויוציאו הדבר לאמיתתו ועניינו הראוי.
כסף צרוף, פרשת ויקהל, עמ' צז-צח, דפוס רפאל חיים הכהן, ירושלים, תרצ"א (1931)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד התשובה שעשה תרח, מאהבת בנו, שהלך לו מארצו.
'ואתה תבוא אל אבותיך בשלום' - אמרו רבותינו זיכרונם לברכה: מלמד שעשה תרח תשובה. ומה היא התשובה? אלא אמרו במדרש כשאמר הקדוש ברוך הוא לאברם אבינו: 'לך לך מארצך', אחר כמה ימים חלה תרח לאהבת בנו, והלך לו, וישב בפרשת דרכים, והיה שואל לעובר ושב: איזה מהם יודע היכן שרוי אברהם בנו, ואין משיב לו דבר מבנו. מיד נתייעץ בעצמו, אמר אלך לי אצל עבודה זרה, אם יגידו לי היכן הוא, ואם לאו - ודאי שאין בהם ממש. הלך ודיבר אל הראשון ולא ענהו דבר. וכן דיבר לשני וכן לשלישי וכן כולם. אמר: וודאי אלו הם שקר בעבודה זרה, ואין בהם ממש מכל וכל וודאי שאברהם בנו וא-לוהיו אמת. הרי אין לך תשובה גדולה מזו, והיא עזיבת החטא ממש.
כסף צרוף, פרשת לך לך, עמ' יא-יב, דפוס רפאל חיים הכהן, ירושלים, תרצ"א (1931)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד רמז 'למועד אשוב' ל'אעלה בתמר'.
'היפלא מה' דבר?! למועד אשוב אליך, כעת חיה, ולשרה בן'.
היפלא מה' דבר - ראשי תיבות גימטרייה: מ"ט, וסופי תיבות עם הכולל גימטרייה: ר"ז. ואפשר לומר כי 'דבר' היא השכינה, ורצה לומר: הייתכן שיהיה רז זה, של הגלות המר והנמהר הזה, מופלא ומכוסה ממך, שלא יהיה לו זמן וגבול, שלא יעלה לשער החמישים, שער החירות?! והלא כמה מועדות שזמן הגלות עברו ולא נתקיים מה שנאמר: 'למועד אשוב אליך כעת חיה', ויהיה הבן - הישראל לשררה וחירות החירות?!
ועוד שזמן האחרון שבכולם הגיע ולא יהיה חירות הגאולה והוא זמן האמיתי, הוא זמן 'אעלה בתמ"ר', עם שתי תיבות הוא מניין 'למועד'. כיצד? - אם תמנה 'למועד' במילואו כזה - למד מים ויו עין דלת. עם האותיות גימטריה תרמ"ב - קרא האיגרת, כלומר: קח בניך מהגלות ואמור לצרותינו ולייסורינו ולגלותנו די, וגדול מכולן השכינה שהיא בגלות, מהר והחיש לגאלה גאולה שלימה. ובבקשה ממך א-להינו אל תמוגינו ביד עווננו, חס ושלום, אלא חוס ורחם עלינו, והשוב אלינו 'כעת חיה', לשנה הבאה בעזרתך אותנו ויהיה הבן שלך למלכות ולשררה, אמן כן יהי רצון.
כסף צרוף, פרשת וירא, עמ' יג-יד, דפוס רפאל חיים הכהן, ירושלים, תרצ"א (1931)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד להיזהר מן המחלוקת לריב עם בני אדם חינם.
'זאת תהיה תורת המצורע' - המצורע קורים בו: מצה רע. מצה הוא לשון מריבה.
ואפשר לרמוז כי צריך האדם ליזהר שלא יריב עם בני אדם חינם, ויגרום רעה לעצמו, חס ושלום, אלא יהא נוח לבריות, הן גדול הן קטן, כפי שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה: 'הווי קל לראש ונוח לתשחורת', ועוד אמרו רבותינו זיכרונם לברכה: 'לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז', אלא צריך האדם לקיים מצוות 'ואהבת לרעך כמוך', שהוא כלל גדול שבתורה, לפי שחיוב מוטל על כל איש מישראל לקיים מצווה זו שהיא מצוות עשה של תורה. וגם כן צריך ליזהר שלא ירבה במחלוקת עם אשתו ובניו ואנשי ביתו, לפי שעל-ידי המחלוקת, חס ושלום, בא לידי עניות.
ולפיכך צריך ליזהר בתכלית הזהירות שלא לריב עם בני אדם חינם, ושלא לשנוא את הבריות, ויגרום לעצמו רעה חס ושלום, אלא יהא אוהב שלום ורודף שלום, כפי שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה, במשנה במסכת אבות: 'הווי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות', ואז על ידי זה, הוא אהוב למעלה ונחמד למטה.
כסף צרוף, פרשת מצורע, עמ' קטז-קיז, דפוס רפאל חיים הכהן, ירושלים, תרצ"א (1931)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שהמזיע כדי להוציא הדבר לאמיתו, אין הקב"ה זז ממנו.
'והוא יושב פתח האהל כחום היום'. - כשהאדם עוסק בתורה ומקיים מצוותיה, מאהבת המקום ולא מיראה, ולא על מנת לקבל פרס, הקדוש ברוך הוא מתנהג עמו כאב. ...
'האהל' - אהלה של תורה. ובפרט אם מקשה קושיות, ומתחמם ומזיע כדי להוציא הדבר לאמיתו, זה הוא: 'כחום היום' - שמחמם עצמו, ועוד, שאין הקדוש ברוך הוא זז ממנו אלא שרוי סביבו, מימינו ומשמאלו, ונגד פניו, ואינו מתרחק ממנו, אלא הוא עומד נכחו ולשומרו מכל נזק.
כסף צרוף, פרשת וירא, עמ' יב-יג, דפוס רפאל חיים הכהן, ירושלים, תרצ"א (1931)