חכם אברהם דמרי

תרנ"ח - כ"ג אב תש"י      

1 9 5 0 - 1 8 9 2      

חכם אברהם דמרי

מקצת שבחו

חכם אברהם דמרי נולד לאביו חכם מעתוק רחמים ולאמו חנינא בשנת תרנ"ח (1892) בעיר גאבס שבתוניס.
ראשית תורתו למד מפי אביו, ובהמשך למד מפי חכם ישראל דוייב, וחכם יצחק צרור.
חכם אברהם דמרי כיהן כרב בגאבס, היה מרביץ תורה, מוכיח ודרשן ואהוב על כל בני הקהילה. 
חכם אברהם דמרי נפטר ביום כ"ג אב תש"י (1950).
חכם אברהם דמרי כתב חידושים רבים על התורה והוציא אותם לאור בספרים הבאים: 'ישמח משה' - חידושים על התורה, 'חסד ורחמים' - חידושי ש"ס, 'זכרון משה' - חידושי תהילים ודרושים. וכן הוציא לאור את הספרים 'המילואים למשה' - לחכם משה מימון, וספר 'לחם לפי הטף' - לחכם יצחק בוכבזא.
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שבח הצדיקים הנגלים, שמהנים הרשעים חכמה ויראת ה'.
'לא ישבתי עם מתי שווא ועם נעלמים לא אבוא' - ירמוז על מה שיש ג' כתות בעולם: אחת של רשעים ואחת של צדיקים אבל הצדיקים עצמם יש בהם שני סוגים: סוג אחד הוא הצדיקים המפורסמים בעולם שהם צדיקים, ויש סוג שני הם הצדיקים הנסתרים, המראים על עצמם שהם אנשים פשוטים.
וכמובן כל אחד יש לו יתרון על חברו - כי הצדיק הנסתר יש לו חשיבות, שאינו נהנה ממעשיו, לא כבוד ולא ממון, אבל אין אחרים למדים ממנו שום דבר, היותו אינו מוכר. אבל הצדיק הרגיל, הנגלה לעיני כל, יש לו חשיבות, שאחרים נהנים ממנו חכמה ויראת ה'.
וזה מה שאומר הכתוב: 'לא ישבתי עם מתי שווא' - שאיני מכת הרשעים, וגם כן 'עם נעלמים לא אבוא' - עם כת הצדיקים הנסתרים, לא אבוא עמהם להיות כמותם.
והטעם הוא משום: 'אני שנאתי קהל מרעים וגם עם רשעים לא אשב' - וברצוני להחזיר אותם בתשובה, ולכן אני תמיד 'ארחץ בניקיון כפי' - להיות צדיק ונקי וזה יהיה לעיני כל ובזה 'אסובבה את מזבחך ה' - היא בית כנסת ובית המדרש, ושם 'אשמיע קול תודה' - שבחו יתברך, ו'לספר כל נפלאותיך' - כדי להכניע חבות הרשעים ולהחזירם לדרך טובה.
חכם אברהם דמרי, זכרון משה, ע"מ כ"א, דפוס י.ע. איתאח, מחנה יהודה, ירושלים מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' משורר שבורא אדם בצלם דמותו, כל אחד מה שקבלה נשמתו.
ישתבח היוצר ויתפאר הבורא האדם בצלמו, בצלם דמות תבניתו. והנחילנו אש דת שהיא תורתו. כל אחד מה שקבלה נשמתו. וזה רק ישראל עמו ונחלתו. האיש אשר אוהב ה' ותורתו. כלי המכתב תמיד יהיה לעומתו. לכתוב בעט סופר חלקי נשמתו. ואם ככה יהי עושה, נחשב לו כאילו הקריב כל קרבנותיו. ומתכפרים לו על כל עוונותיו. זאת ועוד תדובבנה בקבר שפתותיו. ואם יעשה בזדון לבלתי כתוב בספר חידושי תורתו. ידע כי בר מינן מרה תהיה אחריתו. והעיקר שהכל יהיה לשמו יתברך כוונתו. לכן קמתי אני הצעיר וכתבתי מה שעלה במצודתי הקלושה. ...
התחלתי לכתוב חידושי תורתי, ובטחוני בהשם יתברך היושב בציון. שיעזרני לכתוב חלק נשמתי בסדר וברעיון. אתפלל לפני שוכן שמימה, שיסייעני ללמוד וללמד בתורת ה' תמימה, הוא נחני בדרך אמת בכל דבר, ולהסיר התבן מתוך הבר, ויעזרני לכוון אל האמת בכל מילה, ואל תצא תחת ידי תקלה. ואז ישירו שפתי תהילה. לאל נורא עלילה ברוך שומע תפילה.
חכם אברהם דמרי, חסד ורחמים, מתוך הקדמת המחבר, דפוס י. ע. איתאח, ירושלים, תשל"ט (1977) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד חובת הצדקה, שאינה קצובה, ממה שזכינו בארץ ישראל.
'פתוח תפתח את ידך לאחיך, לענייך, ולאביונך בארצך' - יש לפרש על פי מה שכתב הרמב"ם, זכרונו לברכה, שאין אדם מתחייב בדבר שאין לו קצבה. ולכאורה לפי זה אין האדם מחוייב לתת צדקה שגם היא אין לה קצבה כדרשת חכמינו זיכרונם לברכה: 'נתון תתן לו - אפילו מאה פעמים'.
אך תשובה לזה ממה שזכינו בארץ ישראל שהיא דבר שאינו קצוב. וזה הרמז: 'פתוח תפתח את ידך לאחיך'. ושמא תאמר איך האדם יתחייב בדבר שאינו קצוב? לזה אמר: 'בארצך' - ממה שזכו בארץ ישראל, שהיא דבר שאינו קצוב.
חכם אברהם דמרי, חסד ורחמים עמ' קע"ח, דפוס י. ע. איתאח, ירושלים, תשל"ט (1977) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד לזכות האב בלמידת ח"י פרקי משנה, זוהר ותהילים.
כמה וכמה צריך האדם לעשות כיבוד אב ואם בהיותם בחיים, להאכילם ולהלבישם ולהיטפל בהם, ולעשות רצונם עד יום האחרון שלו או שלהם, ואפילו האדם מוכר כל מה שיש לו כדי לפרנס אביו ואמו, ומי הוא זה אשר יאמר: זכיתי ליבי וקיימתי כיבוד אב ואם כהלכתה.
ועיקר הכבוד הוא לאחר המיתה, כי 'בן מזכה אבא' - כי על ידי שיעשה הבן מצוות ומעשים טובים, זוכה האב להיות נקרא אדם חי, כמו שאמרו בתענית: 'יעקב אבינו לא מת, מה זרעו בחיים אף הוא בחיים' - דהיינו: זרעו אנשים צדיקים, אשר נקראים חיים אפילו במיתתן. ...
ובפרט אם ילמוד כל יום ח"י פרקי משנה לזכות 'נפש רוח נשמה' שלו כי משנה היא אותיות נשמה, ואם אפשר לקבוע עיתים ללמוד בכל יום זוהר הקדוש, זכותו תגן עלינו, וללמוד גם כן תהילים אשר כבר נודע כמה גדולה מעלת התהילים לאין תכלית, ובזה הוא עושה נחת רוח ליולדיו.
חכם אברהם דמרי, ישמח משה, ע"מ רנ"ח, דפוס י.ע. איתאח, מחנה יהודה, ירושלים תשל"א (1981) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שיום השבת עושה שלום לנפש ולגוף.
הטעם שאומרים בשבת: 'שבת שלום', כתב הרב 'נווה צדיקים' זכר צדיק לברכה, כפי מה שכתב הרב מהר"ם אלשיך בפרשת בחוקתי על פסוק: 'ולא תגעל נפשי אתכם' - כי הנפש תמיד אין לה שלום עם הגוף, וכל רגע ורגע מבקשת לצאת ולעזוב הגוף, אבל כשהיא רואה שה' יתברך, שהוא מלא כל הארץ כבודו, חוזרת. ולכן בשבת, שהכל מתענגים באכילה ושתייה מרובה, והתענוג הזה הוא מצווה, ולכן באותו היום, הנפש איננה מואסת בריבוי אכילה ושתיה, וממילא תהיה בשלום עם הגוף, וזהו: 'שבת שלום' - שיום השבת הוא עושה שלום לנפש ולגוף.
חכם אברהם דמרי, ישמח משה, ע"מ רס"ב דפוס י.ע. איתאח, מחנה יהודה, ירושלים תשל"א (1981) מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד במידת השלום, מקיימים העולם, וזוכים מחלק עשיו.
'ואכלתם לחמכם לשובע, וישבתם לבטח בארצכם, ונתתי שלום בארץ' - יש לרמוז בזה מה שאמר התנא באבות: 'על שלושה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום'. וממילא כאשר יהיו ישראל בשלום, יחד הם מקיימים העולם, ויכולים להנות מטוב עולם הזה, אפילו שהיא חלקו של עשיו. וזהו: 'ואכלתם לחמכם לשובע' - בעולם הזה, בזכות 'ונתתי שלום בארץ' - שיש ביניכם מידת השלום.
חכם אברהם דמרי, חסד ורחמים עמ' קע"ד, דפוס י. ע. איתאח, ירושלים, תשל"ט (1977) מתוך 'החכם היומי'