חכם יוסף שרביט

כ"ב שבט תרפ"ב - ח' ניסן תשע"ו      

2 0 1 6 - 1 9 2 2      

חכם יוסף שרביט

מקצת שבחו

חכם יוסף שרביט נולד לאמו חנה ולאביו חכם מכלוף שרביט ביום כ"ב שבט תרפ"ב (1922) במרוקו 
בשנת תרצ"ד (1934) עבר עם משפחתו לעיר פאס, שם למד ה'אם הבנים' מפי חכם מימון מיארה, ובהמשך למד בישיבה מפי חכם מאיר ישראל.  
בשנת תש"ט (1949) יצא עם משפחתו לעלות לארץ ישראל. הוא הגיע למחנה עלייה באלג'יר, אך נציגי הסוכנות היהודית מנעו מאביו הזקן לעלות עימם, ורק לאחר 5 שנים, בשנת תשי"ג (1953) זכו ועלו לארץ ישראל. בארץ נבחן לרבנות אצל חכם עובדיה הדאיה, ונתמנה לרב אזורי בגליל המערבי. הוא התיישב במושב גורן ושרת את יישובי הספר סביב נהריה. בשנת תשט"ו (1955) נבחר לשמש כרב העיר בית שאן, ובשנת תש"ך (1960) החל לשמש כרב העיר אשקלון. בשנת תשל"ג (1973) נבחר למועצת הרבנות הראשית לישראל, ובשנת תשנ"א (19919 נתמנה לדיין בבית הדין הגדול.
ביום כ' תשרי תשל"ד (1973) נהרג בנו מיכאל בקרב החווה הסינית במלחמת יום הכיפורים באזור תעלת סואץ. לזכרו נבנה בית-כנסת 'יד מיכאל' בשכונת ברנע באשקלון. 
בין כתביו: 'אורחות יושר' - שו"ת ג' חלקים; 'נר מיכאל' - דרשות והספדים על בנו; 'אמרי יושר' - דרשות, דברי תורה והלכה. בסופו הודפס קונטרס 'מפתח יושר' - מפתחות ומבואות לכל כתביו מאת הרב אלעד פורטל.
חכם יוסף שרביט כיהן נלקח לבית עולמו ב יום ח' בניסן תשע"ו (2016), ומנוחתו כבוד בעירו אשקלון.
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד אשרי העוסק בה, דרכו ישרה ומשאו ומתנו באמונה.
דעו כי תחילת דינו של האדם, האם קבעת עתים לתורה. 'אשרי אדם מפחד תמיד', ושם לבו לדבר אמת ועוסק בלימוד התורה, ומשאו ומתנו באמונה, ודרכו דרך ישרה, נוח לבריות ונעים הליכות.
עוד משל המשילו חכמינו זיכרונם לברכה: לבן מלכים שנוסע לארץ רחוקה להתעסק בסחורה, ועובר במדבר שומם ומפחיד, מחיות רעות ומליסטים ומכל מיני פגעים. זקוק לשמירה ובטחון בדרכים מסוכנות והתרופה לזה בידי אביו.
ספר אמרי יושר, עמ' קכג, הוצאת פאר הקודש, אשקלון, תש"ע (2010).
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד, שהמעלים מיסים עובר בלא תגזול, שזה דין המלכות.
על שאלתך בעניין דינא דמלכותא דינא, האם גם בימינו נהוג דבר כזה? מאוד אני תמה אל שאלה כזו, כי לעניות דעתי בוודאי בזמננו קיימת הלכה זאת, ומהיכן למדת שנוכל לעבור על דברי חכמינו זיכרונם לברכה, חס ושלום?! ... אסור להעלים או להסתיר ממישהו, וכל שכן מהממשלה, דבר המגיע לפי החוק, כגון מסים או מכס, ואם העלים, הרי הוא עובר משום 'לא תגזול' כי דינא דמלכותא דינא.
ספר אמרי יושר, שאלות ותשובות, סימן ט', עמ' קנו - קנז, הוצאת פאר הקודש, אשקלון, תש"ע (2010).
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד לעשות סעודת מצווה בקיום מצוות 'מעקה גגך'.
בעניין מעקה ואיך נהגו במרוקו? היו עושים סעודת מצווה ומברכים על מצוות מעקה, ששים ושמחים לקיים מצוותו יתברך, כמו שכתב הרמב"ם, זיכרונו לברכה, בהלכות רוצח ושמירת הנפש פרק י"א וזה לשונו: מצות עשה לעשות אדם מעקה לגגו שנאמר: 'ועשית מעקה לגגך' והוא שיהיה בית דירה.
ספר אמרי יושר, שאלות ותשובות, סימן כג', עמ' קעב, הוצאת פאר הקודש, אשקלון, תש"ע (2010).
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שמברך האורח כל מה שירבה לו, הכל מאתו יתברך.
לשאלתך: שבברכת האורח לבעל הבית, בברכת המזון מברך אותו 'בבנים שיחיו ובנכסים שירבו'. לפי דעתך זאת לא ברכה, שהרי בפרקי אבות כתוב: 'מרבה נכסים מרבה דאגה'. יוצא אפוא, שמברכים את בעל הבית שיהיו לו דאגות הרבה, וזה לא מקובל. ...
ב'כף החיים' שם כתב וזה לשונו: ואחרי זה יאמר כנוסח זה, בבנים שיחיו ובנכסים שירבו. ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה, יישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלוהי ישעו, לא יבוש בעולם הזה ולא יכלם לעולם הבא, ויהיו נכסיו מוצלחים וקרובים לעיר ואל ישלוט שטן ויצר הרע ועין הרע, לא במעשה ידיו ולא במעשה ידינו. ולא יזדקק, לא לפניו ולא לפנינו, שום דבר חטא ועוון והרהור רע מעתה ועד עולם. ובכל אשר יפנה ישכיל וכל אשר יעשה יצליח אמן כן יהי רצון.
ומה שכתבו בפרקי אבות: 'מרבה נכסים מרבה דאגה' - מדובר במי שסומך על כוחו ועוצם ידו, וחושב שבחוכמתו יצליח להתעשר ולעשות הון גדול, וכמו שכתבו שם בפירוש קהתי וזה לשונו: 'מרבה נכסים' - כל הצובר לו הון ונכסים רבים, 'מרבה דאגה' - כיצד לשמור על רכושו שלא יהיו לו הפסדים או שלא יגזלוהו ממנו כי יש עושר שמור לבעליו לרעתו. ... הוראת לדעת כי יש הבדל בין מה שכתבו בפרקי אבות, למה שכתוב בברכת האורח לבעל הבית בברכת המזון, שיבורך בבנים שיחיו ובנכסים שירבו - 'מאתו יתברך, ומסיימים בפסוק: 'ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה' אמן.
ספר אמרי יושר, שאלות ותשובות, סימן יא', עמ' קנח-קנט, הוצאת פאר הקודש, אשקלון, תש"ע (2010).
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד לדחות ביום קבורת הקרוב כדי לא להפסיד חתונתם.
שאלה: חתן וכלה שקבעו החתונה באולם, ושילמו סכום גדול לבעל האולם עבור הכנת סעודה גדולה למאות מוזמנים. ההזמנות חולקו והכל מתוקן לסעודה, ויומיים לפני החתונה מת אחי הכלה. ביטול החתונה בזמן שנקבע, יגרום להם הפסד גדול, נוסף לעוגמת נפש לחתן וכלה, אם תידחה החתונה, מה הדין בזה? ... בזמננו, שמוציאים הון תועפות, ומשלמים כמה אלפי שקלים עבור סעודת חתן וכלה באולם השמחות, אפשר שאין חילוק בין מת אביו של חתן או אמה של כלה, או מתה אמו של חתן או אביה של כלה או שאר קרובים, כיוון שנגרם הפסד גדול, הפסד ללא החזר, וגם עוגמת נפש לחתן ולכלה, ויש חשש לביטול הנישואין בין בני הזוג לגמרי, חס ושלום, כי מי יכול לעמוד בהפסדים גדולים של הוצאות החתונה בימינו, ולכן בנידון שלנו נראה שיש להקל לעשות את החתונה, ולדחות את קבורת המת עד למחרת החתונה. ... רק יש להזהיר שאר הקרובים של הכלה הקרובים למת, כגון אביה ואמה ואחיה ואחיותיה, שלא ישתתפו בחתונה, כיוון שהם אוננים, והמת מוטל לפניהם, ופטורים מכל המצוות, אם כן בוודאי שאסור להם להשתתף בחתונה, ורק החתן והכלה ושאר הקרובים שלא שייכים לאבלות מותר להם להשתתף בחתונה.
ספר שאלות ותשובות - אורחות יושר חלק ב, חלק יורה דעה סימן י"ד, עמ' קמח - קנב, נדפס בדפוס א.ב. ירושלים תשמ"ט (1989).
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד להיות ענוותן לשמוע בקול הוריו ומוריו ואין במה להתבייש.
אם יתמיד בלימודו, וישמע לקול הוריו ומוריו, בוודאי שיצליח לעלות מעלות רמות בלימוד התורה ויראת שמים. וצריך להיות ענותן ושפל ברך, אפילו אם הגיע להוראה צריך להתייעץ עם מי שגדול ממנו בחכמה. ואין מה להתבייש בזה.
ספר אמרי יושר, עמ' ט-י, הוצאת פאר הקודש, אשקלון, תש"ע (2010).