חכם בכור מיוחס רפאל

תנ"ה - כ"ב אב תקל"א      

1 7 7 1 - 1 6 9 5      

חכם בכור מיוחס רפאל

מקצת שבחו

הראשון לציון חכם בכור מיוחס רפאל נולד לאמו רחל ולאביו שמואל בשנת תנ"ה (1695) בירושלים. 
בשנת תנ"ח (1698), כשהיה בן שלוש, נפטר אביו. משפחתו עברה לגור בבית סבו - רבי אברהם משה מיוחס, וסבתו ריינה קונפראדה. לאחר מותה של סבתם עברו לגור בבית דודו חכם משה בכר מיוחס.
חכם בכור מיוחס רפאל נשא לאשה את בת הרב חיים מרדכי זאבי. 
בחשוון תפ"ג (1722), בגיל 28, נשלח להשתדל בקושטא (כיום איסטנבול שבתורכיה) עבור קהילת יהודי ירושלים, שסבלה מהמיסים הגבוהים שהשית עליה המושל יוסוף פחה, ועלה בידו. 
בדרכו חזרה מקושטא לירושלים עבר באלכסנדריה. בדרכו חזרה לארץ עבר בסיני, שם נתקל בבדווים שודדים, שנטלו את כל רכושו והרגו את חמורו. כשביקשו לרצוח את חכם בכור מיוחס רפאל, נעשה לו נס, ולא עלה בידם. השודדים השיבו לו את כל רכושו, ושילחו אותו לחיים. 
חכם בכור מיוחס קבע את היום הזה, ט"ז אדר תפ"ג (1723), כיום נס לו ולזרעו. היום נחגג בקרב משפחת מיוחס כיום פורים, במשתה ושמחה, וקריאת מגילה אותה חיבר חכם בכור מיוחס רפאל, ובה כתב את סיפור הצלתו. בני משפחתו כינו יום זה "פורים די לוס מיוחסים".
משנת תקי"ג (1753) חכם בכור מיוחס רפאל עמד בראש ישיבת בית יעקב פרירה. אחיו חכם אברהם בכר שמואל, שימש אף הוא כרב בישיבה. בשנת תקט"ז (1756) חכם בכור מיוחס רפאל נבחר לשמש כראשון לציון.
הראשון לציון חכם בכור מיוחס רפאל נפטר ביום כ"ב אב תקל"א (1771) ונקבר בירושלים. מרן החיד"א ספד לו.
הראשון לציון חכם בכור מיוחס רפאל חיבר את הספרים 'פרי אדמה' על הרמב"ם, 'מזבח אדמה' על השולחן ערוך ו'מנחת ביכורים' על התלמוד.
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שהצדיק ערב לדור, ונאסף מפני שבידו למחות או לתקן.
'הצדיק אבד, ואין איש שם על לב, ואנשי חסד נאספים באין מבין, כי מפני הרעה נאסף הצדיק.' - אמנם בעניין מיתת הצדיקים, חס ושלום, מקשים המפרשים: כיוון שמדין ערבות נגעו בה. אם כן, אינו מן הדין להיפרע מן הערב תחילה? ...
והנה מיתת הצדיקים שהם ערבנים, והקב"ה נוטל צדיק אחד שיש בו ליפרע כמה חובות, וזהו רחמנות על ישראל, כמה שכתב 'גאלת בזרוע עמך' וניחא להו לצדיקים להציל את ישראל. אמנם בנתפס - היינו שיהיה בידו למחות או לתקן.
אם כן זהו שאמר 'הצדיק אבד' - שהיה מסילה, 'ואין איש שם על לב' - למה יומת, מה עשה, היה לו ליקח הלווה תחילה. אלא אומרים: כפרה על הדור. וזהו גרמה כי 'אנשי חסד נאספים', בעוונות הרבים, 'באין מבין, כי מפני הרעה נאסף' - דהיינו שהיה בידו למחות או לתקן.
פרי האדמה, חלק ד', פני האדמה, דף צ"ז עמ' ב', דפוס יאודה קלעי ומרדכי נחמן, סלוניקי, תקכ"ג (1763)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מספר בשבח ירושלים שלא הוזקו ברעש בשנת תק"כ (1759)
אנו מקטנותנו, כך קיבלנו, ולא נשמע ולא ישמע שהזיק מפולת או רעש לגופי בני אדם בירושלים, והוא לעניות דעתי רמז בפרק: 'שבחי ירושלים את ה' הללי א-לוהיך ציון כי חיזק בריחי שעריך ברך בניך בקרבך'. ... ומזמור מ"ז:' א-להים בקרבה בל תימוט'.
פרי האדמה, חלק ד', דף ו' עמ' א', דפוס יאודה קלעי ומרדכי נחמן, סלוניקי, תקכ"ג (1763) (אך לציין זאת ע"י ...)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד כשאין צדקה ברחוב, לא יוכלו להזהירם והמשפט נסוג.
'והוסג אחור משפט, וצדקה מרחוק תעמוד, כי כשלה ברחוב אמת, ונכוחה לא תוכל לבוא.' -
שיש לדעת איך תלה זה בזה? ועוד - שהיה לו לומר 'וצדקה מרחוק עמדה', אך לפי האמור ניחא. והכוונה: כי יען קודם המשפט הוא הצדקה - להזכיר לכל.
לזה אמר: 'והוסג אחור משפט' - מסיבה כי הצדקה מוכרחת לעמוד מרחוק, ואין מי שיוכל להוכיח ולהזהיר יען 'כי כשלה ברחוב האמת, ונבואה לא תוכל לבוא, ואת הישרה יעקשו'. ואחר כך, כשאין צדקה, שלא יוכלו להזהירם, שאליו הוסג אחור משפט ממה שהוא ראוי, כי המשפט בא אחר הצדקה והאזהרה. אבל כיוון ש'ברחוב' - שהם פני העדה, כשלה האמת, ואינם מניחים להוכיח, ותוכחה לא תוכל לבוא, ממילא יוסג אחור משפט. ...
ועל פי זה נמתיק סוד כוונת המקרא בפרשתנו: 'ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם' - שיש לדקדק, שהיה לו לומר אשר תכין להם, או תדבר, כמו שנאמר בכל התורה. אלא הכוונה, על פי האמור, ורצה לומר: תחילה אתה צריך שתשים לפניהם, קודם שיבואו ליכשל חס ושלום'.
פרי האדמה, חלק ד', פני האדמה, דף ס"ו עמ' ב'-ג', דפוס יאודה קלעי ומרדכי נחמן, סלוניקי, תקכ"ג (1763)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מתיר לעשות ספסלים בבית כנסת במעד מפני האורחים.
כל צורך מצווה המותרת במועד מותר ליטול עליה שכר ... כל שכן על ידי פועל שאין לו לאכול עד שישתכר וירוויח ... ולעשות ספסלים בבית הכנסת כדי שלא יבואו לידי מחלוקת - צורכי רבים הם ומותר, שנצרכים הם לגוף האדם ליישב עליהם, וכן עשו מעשה בקהילת קודש של ירושלים תיבנה ותיכונן בפני הרב מהדר"י בנימין מפני האורחים שלא היה להם מקום לישב.
מזבח אדמה, דף ז' עמ' ד', דפוס יאודה קלעי ומרדכי נחמן, סלוניקי, תקל"ז (1777)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מורה שמי שיודע – חייב ללמד כך שלא תשתכח מישראל.
'קשה סילוקן של צדיקים כשבירת הלוחות' - אם הצדיק פועל התורה ומרביץ תורה בישראל - להבין ולהורות כי אינו לבד שמירת המצווה בעשאה ומבקש אחרת - רק ללמד תורה שלא תשכח מישראל כי אשי תלמידיו ותלמידי תלמידיו - כולם זכותם ותורתם נמשכים ממנו.
כי זה שאמרו: 'קשה סילוקן של צדיקים כשבירת הלוחות' - יען ע"י שבירת הלוחות נשתכחה תורה מישראל כן ע"י פטירת הצדיק. זה שאמר איוב: 'אם חרוצים ימיו, מספר חדשיו אתך, חקיו עשית ולא יעבור. שעה מעליו ויחדל עד ירצה כשכיר יומו.' - רוצה לומר: אפילו שקצרים ימיו, מכל מקום - מספר חדשים - רוצה לומר: חידושיו בתורה אשר קיימה מעוני והרביץ תורה.
זה שאמר: 'חוקיו עשית' - היינו: חוק התורה, שמי שיודע חייב ללמד ולא יעבור כי שכר לזה - אין הפסק, שדור דורים זכותם עומדת לעד.
פרי האדמה, חלק ד', פני האדמה, דף ע"ו עמ' א'-ב', דפוס יאודה קלעי ומרדכי נחמן, סלוניקי, תקכ"ג (1763)