חכם דוד קצין

תק"נ - ז' אדר תרל"ז      

1 8 7 7 - 1 7 9 0      

חכם דוד קצין

מקצת שבחו

חכם דוד קצין נולד לאימו ולאביו חכם בכור יהודה קצין בשנת תק"נ (1790) בארם צובא היא חלב.
סבו הוא חכם יהודה קצין, בעל ה'מחנה יהודה'. חכם דוד קצין נמנה בין חכמיה העצומים של אר"ץ, בשבתו כדיין היה יורד לעומק הדין. היה דרשן עצום ובעל מוסר. בדרשותיו בשבתות ובימים טובים, בבית כנסת הגדול בחלב, היו צפופים המון רב, למעלה מאלף איש. הוא חתום עם אביו על הסכמת הספר 'כנסייה לשם שמיים' של החכם מנשה סתהון בשנת תרי"ב (1852). חכם דוד קצין נשא אישה ונולדו להם בנות.
חכם דוד קצין נפטר בשיבה טובה בשנת תרל"ז (1877). יום פטירתו אינו ידוע לנו, אנו מציינים אותו ביום ז' באדר, שכל נשמות חכמי ישראל כלולות במשה רבינו.
חכם דוד קצין כתב ספר דרשות בשם 'ויאסוף דוד' וכן חידושי תורה נוספים שמצויים עדיין בכתבי יד.
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד להקדיש אחד מבניו לתלמוד ובו יתברכו גם שאר בניו.
'ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' א-לוהיך' - כמו שצריך ליתן מממונו לצדקה לקיום ממונו, כך צריך ליתן אחד מבניו, שיהיה תמיד בבתי מדרשות לתלמידי חכמים. והקיש הכתוב: 'פרי בטנך' ל'פרי אדמתך' כמו שמצינו ביעקב שאמר: 'וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך', ונתן לוי אחד מבניו לשרת את ה', וזה: 'ראשית בכורי אדמתך' ... ועל ידי שמקדיש אחד מבניו לתלמוד תורה יתברכו גם השאר ... וכשהוא עושה מצווה: לולב וסוכה וכיוצא, יעשה לפני בנו. וכשהוא בן ה' שנים ילבישנו ארבע כנפות, וזהו פירוש חכמינו זיכרונם לברכה: 'ונטעתם כל עץ מאכל שלוש שנים יהיו לכם ערלים' - שלוש שנים יהיו בלי לימוד, שאין לו עדיין כוח אבל בשנה הד' 'יהיה כל פריו קודש הילולים לה' - יתחיל חנכו, 'ובשנה החמישית תאכלו כל פריו' - להוסיף לכם תבואתו להוסיף עליו וללמדו, וכשהוא בן שש שנים אז יוציא עליו הוצאות הרבה ללמדו תורה.
'ויאסוף דוד', עמ' קנ"ה הוצאת המשפחה, בני ברק, תשל"ו (1976)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שיקבל כל אדם, בן תורה ועם הארץ, שכולם בניו של מקום.
מסורה ה' פסוקים של ה' תיבות משני אותיות נח: 'את שם את חם', 'כי גם זה לך בן', 'כי יד על כס יה', 'גם לי גם לך לא', 'אין זה כי אם רע לב', 'על כן לא בא אל שלחן המלך' - שבאה ללמדנו סדר נתינת הצדקה: בתחילה 'את שם את חם' - שיקבל כל אדם בסבר פנים יפות, הן בן תורה המכונה שם, הן עם הארץ המכונה חם, ונותן טעם על זה: 'כי גם זה לך בן' - שבין כך ובין כך קרויים בנים, עוד יקוים: 'כי יד על כס יה' - היינו כיס של צדקה נקרא כס של המקום ברוך הוא, שייתן צדקה בלי להתמהמה.
כל זה מידת אדם טוב, מכאן ואילך מסדר מידת אדם רע וכילי, שאומר לעני: 'גם לך לא יהיה' - אני צריך לפרנס בני ביתי או שאומר לחברו הרשע כמותו: 'גם לי גם לך לא יהיה' חלק בצדקה על דרך שאמרו: 'לא יתן ולא יתנו אחרים' ולמה אומר כן ... אין זה כי אם רע לב, על כן לא יזכה לבוא אל שולחן המלך.
'ויאסוף דוד', עמ' ס"ג ב', הוצאת המשפחה, בני ברק, תשל"ו (1976)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שתיקנו לתת קמח לעניים בפסח להוציא הגזל מרשותו.
'החנות פתוחה, והחנווני מקיף, והפנקס פתוח, והיד כותבת' - חנו"ת ראשי תיבות: חודש ניסן וחודש תשרי, שהם מסוגלים לתשובה יותר מכל ימים ...
ולכן ציוונו הקדוש ברוך הוא לבער החמץ מקרבנו, שהוא רומז גם כן לגזל וחמס בחג הפסח, שהם נהוגים על התבואה, וטובתה ורעתה תלוי בגשמים, ועל ידי הגזל נעצרים הגשמים, כמו שנאמר: 'על כפיים כיסה אור', ולכן נכון בחג הזה להוציא הגזל מרשותו, ולכן תיקנו לתת קמח לעניים בפסח, ולא בשאר חגים כדי שיזכו כל הקהל ויהיה תיקון לגזל, כמו שנאמר ולא ימנע הגשם.
'ויאסוף דוד', עמ' קנ"ז הוצאת המשפחה, בני ברק, תשל"ו (1976)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שחסדי מאתך לא ימוש, בתנאי שלא ימוש ספר התורה.
'וחסדי מאתך לא ימוש' - אפשר שידבר על כללות ישראל ועל גאולה העתידה, שהיא בזכות התורה. ואפשר שזה רמז הכתוב: 'זאת אשיב אל ליבי' - היא התורה, ו'על כן אוחיל לו' - שיגאלני בזכותה, וזה שנאמר: 'וחסדי מאתך לא אמוש' - ואגאלך ובתנאי אשר 'לא ימוש ספר התורה'.
'ויאסוף דוד', עמ' י"ד הוצאת המשפחה, בני ברק, תשל"ו (1976)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד מאמרו יתברך: ויהי אור, וממילא יהי אור התורה בעולם.
'ויאמר א-לוהים: יהי אור, ויהי אור' - למה לא אמר: 'ויהי כן' כשאר מאמרים? - אבל הכוונה כי בהיות אור בעולם, יכול אדם לקרוא בתורה, אבל בחושך לא יתכן לקרוא בתורה, וזה אומרו: 'ויאמר א-לוהים יהי אור' - וממילא יהי אור התורה בעולם, שנאמר: 'כי נר מצווה ותורה אור', לכך אמר 'ויהי אור' - נמצא האור בעולם נברא כדי לקרוא בתורה, שהוא קיום העולם.
'ויאסוף דוד', עמ' א' הוצאת המשפחה, בני ברק, תשל"ו (1976)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד לבעל תשובה שע"י השלום עם ישראל, נשלם במצוות שחיסר.
'גדול השלום שניתן לבעלי תשובה שנאמר: 'שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו' - וירמוז בתחילה על פי מה שנאמר שבצירוף ישראל באחדות יתקיימו כל המצוות, והבעל תשובה שלא קיים המצוות מתחילה, כשחזר אחר כך, נעשה לו חלק עם שאר ישראל במצוות שיקיימו, וזה שנאמר: 'שלום שלום לרחוק' - היינו הבעל תשובה, שהיה רחוק ועתה נעשה קרוב, ששלום לו ומתקבלת תשובתו. וכי תאמר הלא על פי כן, חסר ממנו קיום המצוות, לזה חזר וכפל: 'שלום' אחריתי - לרמוז שעל ידי השלום שיש לו עם ישראל, מעלה עליו כאילו קיים כל המצוות. ...
והנה נודע, שה' לא נתן כוח הדיבור באדם, אלא לעבודתו ולשרתו, ולהחזיר בתשובה לאחרים, ולהרבות שלום בעולם, וזה שנאמר: 'בורא ניב שפתיים' - ה' ברא הדיבור באדם בשביל השלום היינו לעבודתו יתברך, כי ידבר שלום לרחוק ולקרוב רחוק - היינו בעל תשובה, שיעשה שלום בינו לבין המקום, שיחזירו בתשובה, וגם לקרוב הצדיק שיעשה שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחברו.
'ויאסוף דוד', עמ' צ"ג הוצאת המשפחה, בני ברק, תשל"ו (1976)
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד שגדול השלום אך לא עם שבלבו חורש מחשבות אוון.
גדול השלום שהוא קודם למלחמת הרשות, שנאמר: 'וקראת אליה לשלום', וכל דרכי התורה הם מיוסדים על השלום שנאמר: 'דרכיה דרכי נועם', ואפילו העליונים אינם מתקיימים אלא בשלום שנאמר 'עושה שלום במרומיו'. ... אבל עיקר אהבת השלום צריך שתהיה מלב ונפש ולא תהיה אהבה חיצונית אחד בפה ואחד בלב, שיראה אדם אהוב נאמן, וליבו בל עימו, חורש מחשבות אוון מלא מרמות ותוך. הלא הוא בוחן לבבות. הוא יבין מחשבות אדם ותחבולותיו.
'ויאסוף דוד- עמ' צ"ח הוצאת המשפחה, בני ברק, תשל"ו (1976)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד מורשה קהילת יעקב, שיתקיימו המצוות בין כולם.
'תורה ציווה לנו משה' - וכי תאמר מי יכול לעמוד בכולם? - ולזה אמר: 'מורשה קהילת יעקב' - כלומר שיתקיימו בין כולם. וזה כשיש אחדות בישראל, וזה שנאמר: 'ויהי בישורון מלך' - כשהשכינה שורה בישראל, וזה שיש אחדות, כמו שנאמר: 'והוא באחד', וזה שנאמר: 'בהתאסף ראשי עם יחד'.
'ויאסוף דוד- עמ' מ"ט ב, הוצאת המשפחה, בני ברק, תשל"ו (1976)