חכם יוסף קורח

תרע"ג - ד' כסלו תשנ"א      

1 9 9 1 - 1 9 1 3      

חכם יוסף קורח

מקצת שבחו

חכם מארי יוסף קורח נולד לאמו ולאביו חכם שלום קורח בשנת תרע"ג (1913) בצנעא שתימן. 
ראשית ורוב תורתו מפי אביו ומפי מארי יחיא אביץ'. לאחר שמילא עצמו בתורה, נתמנה לעמוד בראש בית כנסת 'אלכאסר', שם היה דורש בימות החול ובליל שבת אחר חצות עת היו מתאספים העם לשקוד על לימוד התורה.
לפרנסתו עסק בלימוד תינוקות של בית רבן. הוא פתח תלמוד תורה, בו למדו שבעים וחמישה תלמידים. בשנת תש"ו (1946) נפתח בצנעא בית ספר חדש והוא נקרא לשמש כעוזר למנהל בית הספר וכמלמד. 
מארי יוסף קורח היה משורו וניחן גם בקול ערב ובכישרון הזמרה. הוא היה מחבר שירים לשמחות ולאירועים והיה מוזמן לשיר בהם. ברבות השנים פתח חוג שיעורי זמרה, בו הנחיל את יסודות השירה כפי מסורת יהודי תימן.
מארי יוסף קורח שימש מזכיר הועד לעזרת עניי תימן, ועסק במגביות וחלוקתם. הוא עמד בקשר עם התאחדות התימנים בארץ ישראל, והיה זריז בהצלת והברחת יתומים מחשש לחטיפתם ואסלומם.
חכם מארי יוסף קורח נלקח לבית עולמו ביום ד' כסלו תשנ"א (1991).
לאחר פטירתו יצאו לאור מדבריו בכתובים: 'אמרי יוסף' - דרושים, 'דברי יוסף' - שו"ת ו'שירת יוסף' - מפיוטיו. כל אלו נדפסו בהשתדלות בנו בתוך הספר 'ענף עץ אבות' חלק ב'. 
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שבח מוכר עראק, שהיה מריק הקופה לדבר מצווה בלי לשאול.
'אם כסף תלווה את עמי' - הרי ברור שההלוואה, הניתנת לעני, מחזיקה אותו שלא יפול ויצטרך לצדקה. ומי שכבר מט, נפרנס אותו די צורכו ועל זה נאמר: 'אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה'. ... ובי זה המעשה, כשהייתי מתעסק בגביית צדקה, לכל מקרה שהיה מזדמן, אם להכנסת כלה או לחולה או לחיה או לאיזה אדם לחוץ, ולכן היו מתגלים לי כל מיני אנשים, יש כאלה שהיו בודקים בשבע בדיקות ושבע חקירות 'למה' 'ולמי' וכו' עד שנותנים משהו. ויש ששואלים פחות, ויש שאינם רוצים לדעת, ויש שנותנים בלי למנות ונותנים כל מה שעלה בידם. והיה מעשה באדם אחד שהיה עושה ומוכר ערק, שכשהיינו באים אליו לדבר מצווה, בלי לשאול ובלי לשמוע, מה שאנחנו אומרים היה לוקח את הקופה ומריק אותה לנו, זכור לטוב. ,.. כמה יש ללמוד מזה וכיוצא בו, שדאג לאחריתו וידע שהכל הבל, ורק המעשים הטובים נשאר לו לאדם, אבל הכסף והעושר נאמר עליו 'ועזבו לאחרים חילם'.
ענף עץ אבות, חלק ב', עמ' תצ"א – תצ"ב, הוצאת בנו פנחס קורח, בני ברק, תשנ"ד (1994)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שכל כוחות הכפירה והבערות בעולם לא יוכלו ללימוד הבנים.
בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני לקבל את התורה, אמר להם הקדוש ברוך הוא תנו לי ערבים שאתם שומרים אותה, ניסו להציע את אברהם יצחק ויעקב, את הנביאים, את השמיים והארץ, והקדשו ברוך הוא לא קיבל אותם, עד שאמרו בנינו ערבים שלנו. ערובה זאת, מחייבת כל אחד ואחד מישראל, ללמד את בניו ובני בניו, תורה משחר ילדותם, אם על ידי עצמו, אם על ידי אנשים חכמים ויראי שמיים.
ולא לחינם רבי חייא בר אבא לא היה טועם כלום עד שהוא חוזר עם בנו מה שלמד אתמול, ועוד מוסיף ללמדו פסוק יותר. ללמדנו שהדאגה הראשונה של ההורים צריכה להיות ללמד את בניהם תורה, שהיא הערובה הנאמנה ביותר לקיומו הנצחי של עם ישראל. שכל כוחות הכפירה והבערות שבעולם לא יוכלו לו. בהכנסת בנינו לתלמוד תורה, משחר ילדותם, בכל מקומות מושבותינו, אנו פורעים הערבות שלנו, בתי תלמוד תורה והישיבות הם בית היוצר של האומה, הם התחליף להר סיני שאנו עומדים יום יום לפניו ושומעים קול א-להים חיים מדבר מתוך האש זו התורה: 'ושיננתם לבניך ודברת בם'.
ענף עץ אבות, חלק ב', עמ' תקע"ח-תקע"ט, הוצאת בנו פנחס קורח, בני ברק, תשנ"ד (1994)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שאין לחכמי תימן להתיר השמיטה, והסמכות לחכמי הארץ.
נשאלתי על ידי אחינו העובדים בפרדסים בקביעות, ויראת ה' בליבם, מה עליהם לעשות בשנת השמיטה הבאה עלינו לטובה. אם מותר להם להמשיך בעבודתם, שהרי תורתנו הקדושה החמירה בעונשה בגלות במפורש. ועשיו שזכינו לשכון בארצנו, שמא, חס ושלום, יגרמו במעשיהם ההיפך מזה. או שמא, יש צד היתר לקיומם הם ומשפחתם, בעוד שאין להם מלאכה אחרת. ותשובתי הייתה להם, אין זה בסמכותנו ויכולתנו להורות על זה, ורק לחכמי הדור שבארץ ישראל ניתנה להם הסמכות לכך על פי התורה אשר יורוך. וקל וחומר שדיני שמיטה נשגבו ממנו כיוון שלא נהגנו בהן בחוץ לארץ זולת שמיטת כספים כדי שלא תשתכח. ... ונשגבו דברים מבינתנו ואיך נעשה מעשה, ותורה היא וללמוד אנו צריכים.
ענף עץ אבות, חלק ב', עמ' תקצ"ו, הוצאת בנו פנחס קורח, בני ברק, תשנ"ד (1994)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד לעולה לתורה והחזן קורא, שצריך לקרוא בלחש במבטא תימני.
באשר לקריאת ספר תורה, אפילו לדעת מרן השולחן ערוך שהעולה מברך והחזן קורא, בכל זאת הוא מצריך למברך שיקרא בלחש כדי שלא יהיו ברכותיו לבטלה. לפיכך אם הוזמן תימני לעלות לתורה בין ספרדים או אשכנזים, אם יתנו לו לקרוא הוא בעצמו במבטא תימני מוטב, ואם לאו צריך לקרוא בלחש מילה במילה עם החזן כדי שלא יהיו ברכותיו לבטלה.
ענף עץ אבות, חלק ב', עמ' תקל"ה, הוצאת בנו פנחס קורח, בני ברק, תשנ"ד (1994)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שאין לשליח ציבור להתעטר בבגדי כבוד להיות גדול מאחיו.
אותם הנוהגים ששליח ציבור שלהם, יהיה מעוטר בבגדי כבוד, לא נכון לעשות כן. ואין ראיה מכהן גדול, לפי שכהן גדול צריך שיהא מובדל מאחיו הכהנים אפילו במלבושיו, שכך צריך להיות גדול מאחיו.
ענף עץ אבות, חלק ב', עמ' תפ"ח, הוצאת בנו פנחס קורח, בני ברק, תשנ"ד (1994)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שיוצא ידי חובה בכל נוסח תפילה: תימני, ספרדי ואשכנזי.
בעניין אם התימנים יוצאים ידי חובה בתפילות האשכנזים. דעו לכם כי מצד נוסח התפילה אין בו כל פסול והאדם יכול להתפלל בכל נוסח שירצה: תימני, ספרדי, אשכנזי. כי למרות שינויי הנוסחאות הרי בכל זאת עניין הברכות שמור, כי הברכות לא נפסלו, אלא אם כן נשתנה תורף ומטבע הברכה. שכל הברכות עזרא ובית דינו תיקנום, אבל לאורך הזמן ופיזור עם ישראל בכל קצוות תבל נתבלבלו נוסחי התפילה, ובכל זאת אנו רואים שמטבע הברכות לא נשתנה.
ענף עץ אבות, חלק ב', עמ' תקל"ה, הוצאת בנו פנחס קורח, בני ברק, תשנ"ד (1994)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' משורר יום נקבצו צאן הנפוצות, יום יום הוא יוסף כוסף לכל זאת.
יום נקבצו צאן הנפוצות, יחד לארצך וגם לעירך. יום נמלאו שווקים וחוצות, תמיד זקנים עם נערך. יום נגדרו כל הפרצות, גם נצמתו אויבך וערך. יום יזרחה כוכב עלי זאת, חוטר לישי הוא בחירך. יום יהיה תוכך עלצות, גם עת בנות מקדש יקרך. יום יעמוד כהן להזות, חגור בבגדי בוץ ונזרך. יום עת רבות כיתות קבוצות, לעסוק בתורה היא פארך. יום אחזה זקני יעצות, גורן עגולה סנהדרך. יום יום אני כוסף לכל זאת, יוסף שמי נושק עפרך. יום אשכנה ציון וארצות, קרח הומה עבורך. אשאל לבורא ים וחוצות, יציץ מהרה אור מאורך.
ענף עץ אבות, חלק ב', עמ' תרט"ז, הוצאת בנו פנחס קורח, בני ברק, תשנ"ד (1994)