חכם מניני ביתאן

תרס"ו - כ"ג כסלו תשמ"ו      

1 9 8 6 - 1 8 6 6      

חכם מניני ביתאן

מקצת שבחו

חכם מניני ביתאן נולד לאמו גרסונה ולאביו חכם עלוש בשנת תרס"ו (1866) בעיר זרזיס, תוניס.
ראשית תורתו למד מפי החכם שלום הכהן, אביו של חכם משה כלפון הכהן. הוא החל ללמוד עם הפעוטות אך לרוב כישורנו עבר ללמוד בכיתת הבוגרים. כשסיים לימודיו הצטרף לאביו במלאכת הצורפות אך כשראה בצער הילדים, שעמדו בלא רועה ומלמד, עזב את עבודתו עם אביו, והחל לשמש כמלמד תינוקות. חכם מניני ביתאן, חשש מבטלת הילדים, ואף בחול המועד, שנהוג היה לתת להם חופש, היה מכנסם בבית הכנסת לשירת פיוטים כמיטב מסורת יהודי תוניס.
בשנת תשט"ו (1956), חכם מניני ביתאן זכה ועלה לארץ ישראל עם אשתו בחלה, והתיישב במושב 'משואה' ליד בית שמש. לא ארכו הימים, והוא התבקש לעבור לעיר צפת, כדי למלא את מקומו של חכם חומאני עלוש שנפטר, באותה עת. חכם מניני ביתאן נעתר לבקשה, ועמד בראש קהילתו בצפת, בנועם ובמסירות. כדרכם של חכמים עסק בכל מקצועות הקודש, והיה מוהל ושוחט. בר אוריין, תם וישר וצנוע בהליכותיו, עניו ושפל ברך. לקראת חג הפסח, הקים בצפת מאפיה כדי שיוכל לספק מצות כשרות באפית יד כמנהג יהודי תוניס. 
חכם מניני ביתאן נפטר ביום כ"ג כסלו תשמ"ו (1986), הוא נטמן בעירו צפת.
רוב כתביו וחידושיו היו שמרים בכתב יד בבית הכנסת ע"ש עלוש חומאני בצפת, אך הם נתמלאו טחב, עד שאי אפשר היה לפענחם, והיה צורך לגונזם. בספר שיצא לזכרו, הובאו מקצת חידושיו מפי תלמידיו.
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד צד היתר לכשרות עוף, אף ששני חכמים אוסרים ואחד מתיר.
אחת מנשות העיר זרזיס בטוניס, שלחה עוף לשחיטה, ותוך כדי מריטתו נתעוררה אצלה ספק בקשר לכשרותו. בדקתיו ומצאתיו לאחר העיון כי העוף כשר. האישה שספקות קוננו בליבה, החליטה לפנות לרב נוסף כדי שיחווה את דעתו על כשרות העוף. הרב השני בדק ועיין ופסק: יש ספק ברגל שמאל, העוף לא כשר. עם פסיקתו של הרב השני, פנתה האישה שוב אלי, בדקתיו שנית והוריתי לה כי העוף כשר. בגלל חילוק הדעות בינינו החליטה האישה לפנות לרב שלישי כדי לשאול בעצתו. הרב השלישי, לאחר עיון ובדיקה, פסק: העוף לא כשר, יש ספק ברגל ימין.
כששמעתי על פסיקת הרב השלישי, אמרתי שכעת וודאי שאין כל ספק לגבי כשרות העוף, היות שבפסק שפסקתי יש לי סיוע משני הרבנים. יש לי סיוע מצד הרב שפסק שיש ספק ברגל שמאל נגד הרב שפסק שיש ספק ברגל ימין, והרי אנו שניים המסכימים לכשרות רגל ימין, נגד דעה אחת האוסרת. וכן יש לי סיוע מצד הרב שפסק שיש ספק ברגל ימין נגד הרב שפסק שיש ספק ברגל שמאל, וגם בזה אנו שניים המסכימים לכשרות רגל שמאל, נגד דעה אחת האוסרת, והלכה יחיד ורבים הלכה כרבים.
חכם מניני ביתאן, מעובד מתוך הספר רבי מניני, עמ' 106-107, בהוצאת ר. כהן מ. חדד, ע"י "יתד התשובה", צפת, תשמ"ז (1987). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד פיקוח נפש גם בחוט שעטנז לתפירתה חולה לאחר ניתוח.
שאלה: מה הדין לגבי שימוש בחוט תפירה העשוי משעטנז לעניין תפירת החולה לאחר ניתוח?
תשובה: כל דבר השייך לרפואה, והמחייה נפש מישראל אינו אסור כלל בהלכה, פיקוח נפש דוחה הכל כולל יום כפורים.
חכם מניני ביתאן, מעובד מתוך הספר רבי מניני, עמ' 147, בהוצאת ר. כהן מ. חדד, ע"י "יתד התשובה", צפת, תשמ"ז (1987). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שהיה שוחט לכל דורש באמצע הרחוב כפי שנהג בתוניס.
בימי עלייתי הראשונים לצפת, לא ידעתי את כללי התברואה הנהוגים במדינת ישראל, והייתי מוציא מכיסי את סכין השחיטה, שהיתה נמצאת בכיסי דרך קבע, והייתי שוחט את העופות לכל דורש, גם במקומות ציבוריים, באמצע הרחוב, כמסורת אבותיי, וכפי שנהגתי גם לעשות בטוניס.
יום אחד בעודי שוחט עופות במרכז הרחוב, ניגש לפתע מאן דהו, וניסה למנעני ממלאכתי, חשבתי לתומי שהוא משגיח מטעם הרבנות, שרוצה לבחנני בהלכות שחיטה, והחילותי לחפוץ להרצות לו בדיני חלדה דרסה שהיה הגרמה ועיקור, עד אשר הבינותי כי הוא פקח עירוני, ואינו מייצג את חוקי ההלכה אלא את כללי התברואה.
חכם מניני ביתאן, מעובד מתוך הספר רבי מניני, עמ' 127, בהוצאת ר. כהן מ. חדד, ע"י "יתד התשובה", צפת, תשמ"ז (1987). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד דרך לזכור מניין שנות החורבן לפי התאריך העברי והלועזי.
על מנת לקרב את הגאולה, יש בראש ובראשונה להשתוקק לה, ולזכור בערגה את בית מקדשנו ותפארתנו, וכדי לזכור מניין שנות החורבן, אפשר לחשב זאת באופן הבא: לוקחים את מניין השנים של השנה המבוקשת כגון השנה שלנו: תשמ"ג שהם 743, ומוסיפים לזה את הגימטרייה של המילה 'עקב' שמניינה 172. חיבור ספרות אלו עולה למניין 915, לכך מוסיפים 1,000 וקיבלנו את המניין המדויק לשנות החורבן מאז ועד ימינו, 1915 שנה.
גם על פי מניינם בלוח הלועזי, לוקחים את מניין שנות השנה המבוקשת כגון השנה: 1983 ממספר זה מורידים את הגימטרייה של המילה 'חיים', שמניינה 68, והרי לנו שוב התוצאה: 1915.
חכם מניני ביתאן, מעובד מתוך הספר רבי מניני, עמ' 134, בהוצאת ר. כהן מ. חדד, ע"י "יתד התשובה", צפת, תשמ"ז (1987). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד על סדר לימוד הילדים במעגל השנה.
מחודש שבט לומדים את מגילת אסתר, מיד לאחר פורים לומדים את ההגדה של פסח. אחרי פסח לומדים את מגילת רות. לאחר מכן אחרי חג השבועות את איוב, ולפני הימים הנוראים לומדים סליחות ופיוטים נוספים ממחזור השנה ויום כיפור, בתקופות ביניים לומדים לפני ערבית - תהילים.
חכם מניני ביתאן, איש אשכולות, עמ' 58, יעקב סבן. בתוך רבי מניני, בהוצאת ר. כהן מ. חדד, ע"י "יתד התשובה", צפת, תשמ"ז (1987). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד מנהגם בסדר אפיית המצות תוך קריאת מזמורי הלל.
הנשים שבחדר דואגות ללישת הבצק, וכדי שלא יתמהמהו, חס ושלום, הן מבקשות את עזרת הנערים כדי שיצקו להם מים על הבצק כדי לזרז את הלישה. מיד לאחר מכן, הן מוסרות את העיסה לגברים הרכונים על השולחנות, והעומד בראש השולחן דואג לחלק את העיסה לעוסקים במלאכה. חיש מהר מתחילה הלישה על ידי הגברים כאשר הם פוצחים בשירה אדירה, וקוראים את ההלל בשמחה רבה ובדבקות יתרה. כאשר המצה היתה מקבלת את הצורה, היו הנערים מחוררים חורים במצה, והעומדים מוליכים את המצה בזריזות למאפיה - שמא יחמץ לזכר: 'ולא יכלו להתמהמה'. כל העת של לישת המצות, הפיוט של ההלל מהדהד בין כותלי המאפיה ונשמע למרחוק.
חכם מניני ביתאן, איש אשכולות, עמ' 59, יעקב סבן. בתוך רבי מניני, בהוצאת ר. כהן מ. חדד, ע"י "יתד התשובה", צפת, תשמ"ז (1987). מתוך 'החכם היומי'