חכם חיים שאול הכהן דוויק

י"ד חשון תרי"ח - ד' טבת תרצ"ג      

1 9 3 3 - 1 8 5 7      

חכם חיים שאול הכהן דוויק

מקצת שבחו

חכם חיים שאול הכהן דוויק נולד לאמו אסתר ולאביו חכם אליהו ביום י"ד חשוון תרי"ח (1857) בחלב.
ראשית תורתו מפי אביו חכם אליהו, בנו של החכם שאול עזרא, רבה הראשי של העיר חלב, בעל ה'אמת מארץ', עיקר תורתו מפי חכם מרדכי עבאדי וחכם אליהו משען. בשנת תרמ"ז (1887) החל לשמש כרבה הראשי של חלב, ובשנת תר"ן (1890) זכה ועלה לארץ ישראל, בראש קבוצת חכמים מתלמידיו, ובתוכם חכם עזרא הררי רפול, חכם יום טוב ידיד הלוי וחכם שאול קצין. חכם חיים שאול הכהן דוויק השתקע בירושלים, והשתלב בישיבת המקובלים 'בית אל' בראשותו של חכם ששון בכר משה פרסיאדו. בשנת תרנ"ו (1896), בסיוע הגביר החכם ניסים נחום, הקים את ישיבת המקובלים 'רחובות הנהר' בשכונת הבוכרים, ועמד בראשה. בסוף ימיו איבד את מאור עיניו.
חכם חיים שאול הכהן דוויק נפטר ביום ד' טבת תרצ"ג (1933) ונטמן בהר הזיתים. מצבתו נעלמה בזמן הכיבוש הירדני והרס בית הקברות שעל הר-הזיתים, ונמצאה בשנת תש"ע (2000).
בין חיבוריו: 'איפה שלימה' - ביאור על 'אוצרות חיים' לחכם חיים ויטאל, 'בניהו בן יהוידע' - שני חלקים ו'שר שלום' חיבורים בשיתוף עם חכם אליהו יעקב לעג'ימי, פירוש על שיר השירים, 'הערות הרב השד"ה', שנמצאו בספר 'נהר שלום' לחכם שלום שרעבי, ובספר 'עלי נהר' לחכם ניסים הררי רפול, ו'חידושי הרב השד"ה' בספר 'שפת אמת' לרבו חכם אליהו משען. וכן יצר לאור הספר 'פאת השד"ה' ע"י תלמידו חכם יעקב משה הלל, הערות שנלקטו מתוך ספרים.
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד לתקן נשמתו גם מי שלא עצר כוח להתענות כל התעניות.
ידוע הדבר איך אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא או בגלגול זה או בגלגולים אחרים, וצריך לעשות תיקוני העבירות, להעלות ניצוצי הקדושה שנפלו על-ידיו או על-ידי אחרים משורשי נשמתו, וידוע איך על-ידי העבירות נבראים מזיקים ומשחיתים, וכל זמן שלא נעשה תיקון לברר ניצוצי הקדושה מהקליפות, כל מעשיו הטובים ומצוותיו יונקים מהם, ומתגברים עליו להחטיאו ולפתותו, והנה רבינו האר"י, זכר צדיק וקדוש לברכה, עשה סדר תיקוני העבירות שיעשה אותם האדם, הגם שיודע בעצמו, שלא חטא בעבירה זו, אולי חטא בגלגולים אחרים או אחרים השייכים לשורשי נשמתו חטאו בעבירות אלו, ועליו לעשות תיקון הנצרך, לברר ניצוצי הקדושה שנפלו בעבירות אלו, בין על-ידו בין על-ידי אחרים כדי שלא יהיה להם להקליפות שום אחיזה בתורתו ובמצוותיו,
ובהיות כי רבינו האר"י, זכר צדיק לברכה, עשה סדר תיקוני העבירות במספר תעניות כפי תיקון השייך לכל עבירה, ובדור זה ירדה חולשה לעולם, ואין כל אדם זוכה לעשות מספר תעניות כפי מה שסידר רבינו האר"י, זכר צדיק לברכה, הנה מצאנו ראינו להרב הגדול, המקובל הגאון המפורסם, חכם רבי ויוסף חיים, זכר צדיק וקדוש לברכה, רב מבבל, בספרו 'לשון חכמים', חלק אחד, מדף קי"ח עד דף ק"ס, שעשה סדר נכון לתיקוני העבירות, להקל על האדם שלא עצר כוח להתענות כל מספר התעניות, שיתענה יום אחד, ושאר התעניות יוכל לפדותם, שייתן בעד כל יום של אותו תיקון שעוסק בו.
בניהו בן יהוידע, חלק א', תיקוני הנפש, דף א' ע"א, מכון בני יששכר, ירושלים, תרע"א (1911)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שבערב ראש חודש ובט"ו לחודש, יש השגה יותר מבשאר ימים.
עיקר כל הייחודים הם או בעת שתשתטח על קברי הצדיקים או אפילו בביתך, שלא על קברי הצדיקים. והנה אם תייחדם על קברי הצדיקים, עיקרם הוא או בערב ראש חודש או בט"ו לחודש כי אז יש השגה יותר משאר הימים. ובשבתות ובימים טובים וראשי חודשים לא תשתטח כי אז נפשותם עולות למעלה, ואינם מושגות, ואפילו בחצי היום, תוכל להתפלל עליהם, אבל לא תייחד ייחודים, ואם תייחד בביתך, לא תייחד אלא אחר חצות לילה, לפי שאז היא עת רצון כנודע, ואז היא השעה הנבחרת מכל שאר השעות.
בניהו בן יהוידע, חלק ב', זיכוך הנפש, דף א' ע"א, מכון בני יששכר, ירושלים, תרע"א (1911)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שכל נשמה מנשמות ישראל, יש לה דרך בכל התורה.
דע כי התורה הוא מחצב נשמותיהם של ישראל כי ממנה חוצבו, ולכן התורה היא אחת, וישראל גוי אחד, והקדוש ברוך הוא אחד הוא שש ספירות, שבהם נשרשת התורה שבכתב כי על-כן נקראת תורה ...
'דור הולך ודור בא' - אין דור פחות משישים ריבוא, והדור שהולך הוא הדור שבא, כנזכר בספר הבהיר, ובדוגמא זו יש שישים ריבוא פירושים לתורה שבכתב על כל פסוק, וכן נודע כי ארבעה מיני דרכי פירושים יש לתורה וסימנם פרד"ס, וכל דרך מארבע דרכים אלו, יש בו שישים ריבוא פירושים.
נמצא שכל נשמה, שבשישים ריבוא נשמות ישראל, יש לה דרך בכל התורה כפי בחינת שורש מציאות נשמתו. ולכן כל אדם מישראל יכול לחדש חידושים בתורה כפי חלקו. האומנם, יש אדם כלול מכמה חלקי נשמות וכפי מספר הניצוצות ההם יכול לחדש פירושים בתורה. ולכן משה רבינו, עלי השלום, שהיה כלול מכל ישראל, ידע כל מה שתלמיד ותיק יכול לחדש.
בניהו בן יהוידע, חלק ב', זיכוך הנפש, דף א' ע"ב, מכון בני יששכר, ירושלים, תרע"א (1911)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שסוד עבודת הצדיק בחייו, מתחדשת ומוסיפה כוח לאחר מותו.
והנה אין ספק, שלא ידמה אדם, כי הצדיקים בפטירתם, בהיותם שוכני עפר, בטלים מן העבודה והייחודים ה"ו, כי הם מייחדים תמיד בסוד נשמתם ורוחם ונפשם, העולות למעלה, המייחדים חכמה עם בינה בסוד נשמתם, ותלמוד תורה עם מלכות בסוד רוחם, ומים נוקבים שלהם בסוד נפשם, ומה גם בחצי הלילה הוא משתעשע בסוד רוחי הצדיקים שבגן עדן, כמבואר בזוהר, ולא עוד, שהם מזדווגים בגן עדן ומולידים נפשות לגרים כמבואר בפרשת 'שלח לך', אלא שסוד עבודתם וייחודם, בהיותם בחיים, הולכים ומתחדשים ומוסיפים כוח למעלה, מדי יום ביום, ומאירים באצילות אור לאין ערך, בכל יום נוסף על חברו. האומנם, אחר פטירתם מייחדים כאשר כבר עשאוהו בעודם היותם בחיים, וגם הם שם מתפללים על החיים .... ומבואר שם בספר הזוהר שאלמלא תפילת המתים, לא היו החיים מתקיימים.
בניהו בן יהוידע, חלק ב', זיכוך הנפש, דף ג' ע"א, מכון בני יששכר, ירושלים, תרע"א (1911)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד לסייע לפרוע חוב המוציא לאור ספרי החכמים לזיכוי הרבים.
בראותנו פעולת צדיק, אשר פעל ועשה, מעלת הרב הנכבד המקובל, כבוד מורינו החכם רבי יצחק סוסיא, נר"ו, להוציא לאור תעלומת ספר יקר מאוד, ונשגב בדברים העומדים ברומו של עולם, והחוכמה וביראה נפלאה נכלל בו כללי תורת הקבלה בקל"ח בתים, ספר 'מערת שדה המכפלה', אשר חיברו וסידרו איש א-לוהים קדוש הוא, הרב הגאון, כבוד מורינו ורבנו החכם רבי משה בן צור, זכר צדיק וקדוש לברכה. לפועלו הטב אנו אומרים ישר להרב פחד יצחק הנזכר לעיל, שהזיל זהב מכיסו וממונו, זכה וזיכה את הרבים, אשריו ואשרי חלקו, מה נעים גורלו, יהי רצון שזכות המחבר יגן עליו ועל זרעו וצאצאיו, ועל כל הנלווים אליו אמן כן יהי רצון. ובכן, את אחינו אנחנו מבקשים, תופשי התרה וחוזקיה ומכבדיה כי יעזרו מנדבתם לסיוע לרב המוציא לאור, לפרוע חוב אשר נשאר עליו מהוצאות ההדפסה.
מערת שדה המכפלה לרב משה בן צור, דף ב' ע"א, מו"ל הרב יצחק סויסיא, דפוס צוקערמאן, ירושלים, תר"ע (1910)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד כוונת מצוות מחצית השקל לעשות צדקה בעד ציון.
אני מכווין לרומם קרן של ישראל סבא, המדבר עלי בצדקה ... אני העושה צדקה בעד ציון, היונק מחביון, זיו נהורין, צלותין ובעותין, בעד ציון צועקים, אני הצועק עליה: 'ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה'.
שר שלום כוונות זמניות מסידור הרש"ש, דף מ"א ע"ב, ירושלים, תרע"ב (1912)