חכם מכלוף אמסלם

תר"ד - ג' אדר א' תרפ"ט      

1 9 2 9 - 1 8 4 4      

חכם מכלוף אמסלם

מקצת שבחו

חכם מכלוף אמסלם נולד לאימו סעדה (יוכבד) ולאביו יצחק בשנת תר"ד (1844) בווהראן באלג'יריה.
משפחתו עברה לעיר פאס, שבמרוקו, שם הרחיב לימודיו בתורה, מפי חכמי העיר, בנגלה ובנסתר, ורכש לו ידיעה מקיפה בחוכמת הקבלה. כבר, בשנת תרי"ח (1858), בהיותו בן 14, למד את הכתב הערבי, ובאחד הימים נתקל בספר אלכימיה בשפה הערבית, והחל להעמיק ידיעותיו באלכימיה.
בשנת תרמ"א (1881) נאלץ לברוח מהעיר פאס לטנג'יר, שם שהה בהמשך שנתיים. לאחר חזרתו הקים הסולטאן מולאי חסן הראשון, בשנת תרמ"ז (1887) מעבדה לאלכימיה בארמונו והעמידה לרשותו של חכם מכלוף אמסלם, שגם שימש רופאו האישי של הסולטאן עד פטירת הסולטאן בשנת תרנ"ד (1894).
בשנת תרנ"ו (1896) הקים בית-מרקחת, עסק ברפואה ועמד בקשרים עם חכמים מוסלמים ואנשי מדע צרפתים. 
בשנת תרפ"ג (1923) זכה ועלה לארץ ישראל עם אשתו פריחה, ושניים משמונה-עשר ילדיו. הוא התיישב בעיר ירושלים ,בשכונת מחנה יהודה, וביתו הפך בית ועד לחכמים, שבאו ללמוד מתורתו, בתוכם הרב יעקב משה חרל"פ, שלמד מפיו מחוכמת הקבלה. גם ד"ר חיים ויצמן בא אל ביתו בשל עניינו בידיעותיו באלכימיה. 
בשנת תרפ"ז (1927) החל בהוצאה לאור של חיבורו 'תפוחי זהב במשכיות הכסף', אך לא השלימה.
חכם מכלוף אמסלם נפטר ביום ג' באדר א' בשנת תרפ"ט (1929), ומנוחתו כבוד בהר הזיתים.
חלקו הראשון של חיבורו 'תפוחי זהב במשכיות כסף' יצא לאור בשנת תשל"ח (1978), ובשנת תשמ"ז (1988) יצא חיבורו השלם על ידי בנו אברהם אמסלם. חיבוריו 'מעשה המנורה' (שנקרא גם 'מנורת המאור'), אותו חיבר בשנת תרע"ח (1918) ו'ספר רפואות' ו'ספר התעודות', עדיין עומדים בכתב ידו.
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד סוד השלום בברכת כוהנים, שאין לו אבר מיוחד בכף היד.
הכהנים נושאים ידיהם כלפי מעלה, ופושטים אברי אצבעותיהם באופן שיקבלו שפע ברכה מאברי אצבעות היד של מעלה ברוך הוא, המרומז בברכת הכהנים, בכל אברי אצבעותיהן שבידיהם. ומידיהם ואברי אצבעותיהן של כהנים, יחולו הברכות על ראש העם המתברכים, באופן שיד מקבל מיד. ויחזור ויתן ביד על דרך כל המברך מתברך. כיצד? - ברכת כהנים הם ט"ו תיבות, י"ד תיבות כמניין י"ד אברי אצבעות שביד הכהן, באופן שי"ד אברי אצבעות יקבל מן י"ד אברי אצבעות של מעלה ..
והנה אתה רואה כי כל הברכות יש להם מקום אבר מיוחד, וברכת 'שלום', שהוא החתימה של ברכת כהנים והוא העיקר, ואם אין שלום אין כלום, חס ושלום, אין לו מקום באברים.
ויש לדעת טעם לזה, למה לא יהיה לברכת שלום, גם כן אבר מיוחד, באופן שיקבל בו השלום מלמעלה ויחזור ויתן השלום, מאותו אבר שבידו להעם המתברכים? - אבל הטעם הוא כי השלום הוא הכ"ף, שהוא השם הגדול 'כף הרחמים' - המרחם על ישראל, ו'כף הזכות' - המלמד זכות על ישראל, וכובש וכופף בכפיו כוחות הדינים, להיות כפופים תחתיו, באופן שיושפעו הברכות ולא יומנעו לסיבת המקטרגים המלמדים קטגוריה על ישראל בסוד 'ושכותי כפ"י עליך עד עברי'.
חכם מכלוף אמסלם, תפוחי זהב במשכיות כסף, ענף החסד, ע"מ קצ"א, דפוס רפאל חיים כהן, ירושלים, תרפ"ז (1927). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד שכל המעלות למטה מישראל, קרובים לה' יתברך.
כל הנמצאים כולם נבראו בעבור ישראל. כיוון שישראל יקרים ונכבדים ועליונים על כולם, ואומרו: 'ולתתך עליון על כל הגויים אשר עשה'. ומאחר שישראל מעולים מכל הנמצאים, זולתו יתברך ויתעלה, ונמצאו ישראל, שנבראו בעבור כבודו יתברך ויתעלה. והרי התחתונים כולם נפסקות, ולפי אלו העניינים שביארנו נוכל לאמת העניין, שאמרו במסכת ברכות: 'וכולם לא בראתי אלא בשבילך'. והרי כל המעלות למטה מישראל, קרובים לו יתברך ויתעלה, וכל זה בכח התורה המסורה בידם.
חכם מכלוף אמסלם, תפוחי זהב במשכיות כסף, ענף המזלות, ע"מ קנ"ב, דפוס רפאל חיים כהן, ירושלים, תרפ"ז (1927). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שלא רואה ברכה בתלמודו, יעסוק בחוכמת הקבלה.
מצווה גדולה ללמוד חכמת הקבלה, והטעם שמתוך כך ידע וישיג. ודוגמא זו מצינו בפרשת קדושים זה לשונם: 'מי שתאב להיכנס, שייגע בתורה'. ואחר כך מביא העניין שאמרו מורינו ששנינו: 'שמתוך שלא לשמה בא לשמה'. שאינו מותר ללמוד ולגלות רזי דרזין, מילין דעתיקין, לחכם ומבין מדעתו. וכמה ראיות על עונש המגלה החכמה הזאת, הכל היה לאותן הדורות הראשונים. אבל בדורות הללו מצווה ושמחה לפני הקדוש ברוך הוא שתתגלה החכמה הזאת, שבזכותה יבוא משיח, וכמה מאמרים בזוהר מורים על זה, וגם שם כתבו כמה וכמה ראיות ברורות על זה. ואמרו רבותינו זיכרונם לברכה: 'כל תלמיד חכם שלא ראה סימן ברכה בתלמודו בה' שנים שוב אינו רואה'. אז יניח ידו מתלמודו ויעסוק בחכמת הקבלה וילמד החכמה, והקדוש ברוך הוא עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות, יעזרהו ברוב רחמיו המרובים, לבל יכשל בו, כמו שאמר דוד, עליו השלום: 'גל עיני ואביטה נפלאות'.
חכם מכלוף אמסלם, תפוחי זהב במשכיות כסף, הקדמה, ע"מ כ"ד, דפוס רפאל חיים כהן, ירושלים, תרפ"ז (1927). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד רמז עין של אדם התלויה למעלה, שלסוף יעלו למעלה.
רביע - גימטרייה 'אהיה' במספר קטן היא השכינה הרבוצה בגלות, וזהו: 'גואל ישראל' - רוצה לומר: כשישראל נגאלים אז השכינה כביכול נגאלת עמהם. ישראל מתחננים, מקווים, מייחלים לחסדו, לגואלם במהרה מהגלות, הנמשל והנדמה ליער המסובך והמסוכסך, כך אנחנו בגלות הזה, נבוכים בארץ סגר עלינו המדבר. וכתוב: 'יכרסמנה חזיר מיער' - הע' של צור היא תלויה למעלה, להורות ולרמוז על צור הוא הר עשו. ולקץ הימין, כשיעלו מושיעים בהר ציון, אז יהיו ישראל למעלה במדרגה העליונה משבעים אומות, ועל זה רמז על עין של אדם היא תלויה למעלה, לרמוז אף על פי שהם שוכנים ורבוצים בגלות, לסוף יעלו למעלה, כמו הרביע שהוא למעלה שהוא משפיע בתחתונים, והיא עליונה ונסתרת מעין כל חי, וזה הוא שאמר הכתוב: 'ואל מי תדמיוני ואשווה', 'ומ"ה דמות תערכו לו', והמשכיל יבין.
חכם מכלוף אמסלם, תפוחי זהב במשכיות כסף, ענף הכתר, ע"מ צ"ח- צ"ט, דפוס רפאל חיים כהן, ירושלים, תרפ"ז (1927). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שושלת מסירת החוכמה הנעלמה מרזיאל המלאך מדור לדור.
ודעו אחינו, כי החכמה הזאת הא-לוהית, למד אותה האדם הראשון מן רזיאל המלאך, ומסרה לשת, ושת לאנוש, ואנוש לירד, וירד למתושלח וחנוך אביו. ומתושלח ללמך, ולימד לנח, ונח לשם, ושם לעבר ועבר לאברהם, ואברהם ליצחק, ויצחק ליעקב, ויעקב ללוי, ולוי לעמרם, ועמרם למשה, ומשה לאהרן, ואהרן לנדב ואביהוא, ונשאר ביד פנחס, ופנחס ליהושע, ויהושע לכלב. והייתה המסורה מן דור לדור עד הדור הזה, והיא נסתרה ונעלמה, והיא רמוזה בתורתנו וחתומה, כי היא משאול עמוקה ומני ים רחוקה. ולכן הדעתנים, המבינים, חכמי לב, ידיעת התלאה יראו ויתבוננו בזה הספר, וישכילו ויעלה בידיהם הון ועושר ממנו, על ידי פעולות האומן יתגלה גנזי אוצרותיו הנסתרות.
חכם מכלוף אמסלם, תפוחי זהב במשכיות כסף, ענף הכתר, ע"מ ק"ו, דפוס רפאל חיים כהן, ירושלים, תרפ"ז (1927). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' למד חסד הוא האור המבדיל בין צורה לצורה.
חסד נקרא צורה פשוטה, הנפרדת מכל גוף, והוא האור הנברא ביום ראשון: 'ויהי מבדיל בין מים למים' – רוצה לומר: שהרקיע ההוא יבדיל בין צורה לצורה, שהיא החלולה ופתוחה הוא זך ונקי.
חכם מכלוף אמסלם, תפוחי זהב במשכיות כסף, ענף חסד, ע"מ קצ"ז, דפוס רפאל חיים כהן, ירושלים, תרפ"ז (1927). מתוך 'החכם היומי'