חכם מנחם עזריה

ש"ח - ד' אב ש"פ      

1 6 2 0 - 1 5 4 8      

חכם מנחם עזריה

מקצת שבחו

חכם מנחם עזריה מפאנו נולד לאמו ולאבי חכם יצחק ברכיה בשנת ש"ח (1548) בעיר בולוניה שבאיטליה. 
תורתו למד מפי רבו חכם עזרא מפאנו מהעיר מנטובה, ונשא לאישה את מרת רחל, בתו של חכם יצחק פואה.
בשנת שכ"ו (1566), בגיל 18, החל לשמש כמוהל בעיר בולוניה. בשנת שכ"ט (1569) גורשו היהודים מערי הכנסייה, והוא עבר לעיר פירארה, שם למד מפי החכם ישמעאל בן מרדכי מוואלמונטו. שם גם החל ללמוד קבלה לפי שיטת הרמ"ק, חכם משה קורדובירו. אף שמעולם לא פגש את חכם משה קורדובירו, החשיבו כרב, שלמד מתוך ספריו. הרמ"ק שלח אליו את ספרו 'פרדס רימונים', ולאחר מות הרמ"ק, בשנת ש"ל (1570), שלח דמים מרובים לאלמנת הרמ"ק כדי לזכות בכתבי ידו. מפירארה עבר לוונציה, שם למד חברת חכמיה ומקובליה. בוונציה תיקן תקנות בענייני התפילה ונוסחותיהם, והוא שקבע את נוסח קהילת האיטליאני, ובשנת של"ד (1574) פיקח על הדפסת ספרו של חכם יוסף קארו 'כסף משנה'. לאחר מכן עבר לעיר רג'ו אמיליה, שם עמד בראש ישיבה. מהעיר רג'ו עבר לעיר מנטובה, שם ייסד ישיבה גדולה, העמיד תלמידים הרבה.
חכם מנחם עזריה מפאנו נפטר ביום ד' אב ש"פ (1620) ומנוחתו כבוד בעיר מנטובה.
חכם מנחם עזרי מפאנו חיבר שלושים ספרים בהלכה ובקבלה. בתוכם ספרו החשוב 'שו"ת הרמ"ע מפאנו', שהודפס בוונציה בשנת ש"ס (1600).
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שמתן סתר גורם לרינת הפה להתקבל ברצון.
והייחוד עצמו, והשפע היורד מצדיק לצדק, נקרא צדקה. הרי כינוי זה מורה התשואה הגמורה לדודים בהשלמת היחיד. ונרמז באותיותיו שהן כפולות ומתהפכות בא-ת ב-ש. ...
וסגולת הצדקה הנעשית בצנעא מפורשת בפסוק: 'מתן בסתר יכפה אף' - ראשי תיבות: מביא; סופו תיבות: רן פה - שהוא גורמת לרינת הפה, להביא אותה שתקובל ברצון.
שפת אמת, אות פרכת- צור, סימן צדיק, דף ל"ח, ע"א, לובאטשוב, דפוס אברהם הערצבערג, תרנ"ט (1899)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שלא זז מחבבן עד שהעלה אותם להתקרב לתורה.
אהרון הכהן היה 'אוהב שלום' בסוד החסד, 'ורודף שלום' להעלותו בכוח התיקון תחתון שבחסד שממנו בניין העולם, ונעשה 'אוהב את הבריות' הגנוזות ברקיע השמיים, 'ברית שלום'. ולא זז מחבבן עד שהעלה אותם להתקרב לתורה 'עץ חיים'. אחרי ההתלבשות בחומר, והיא תחילתם לייחד המעשה בפשיטות המחשבה. וגדול כבודם של תלמידי חכמים להרבות שלום בעולם, שהם מעוררים הייחוד מכוח עתיקא קדישא. לפיכך 'ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ'.
שפת אמת, אות שכחה- שמיים, סימן שלום, דף מ"ג, ע"ב, לובאטשוב, דפוס אברהם הערצבערג, תרנ"ט (1899)
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד שעולות התפילות, בין מישראל בין מאומות העולם.
'בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא בעד האשנב מדוע בשש רכבו לבוא מדוע אחרו פעמי מרכבותיו. חכמות שרותיה תענינה אף היא תשיב אמריה לה' - ויש בהיכלות מקום נורא מאוד נקרא 'עז חדוה', שכל התפילות העולות שם, בין מישראל בין מאומות העולם, אינן חוזרות ריקם. וגדול כוחן של דמעות. וחוצה לו הגיעה היבבה של אם סיסרא: 'החלון' עם המילה בגימטרייה: 'עז חדוה' שהן מאה כחשבון האותיות שבשני פסוקים. האחד: 'בעד החלון נשקפה', והשני: 'חכמות שרותיה'. אלא שכמה חיילים קטרגו עליה שלא תקובל צעקתה. וכנגדן מאה ברכות בכל יום, ומאה קולות בראש השנה, שלושים מיושב, ושלושים מעומד - אחד בתפילת חשאי ואחד בחזרת שליח ציבור, ועשר אחר התפילה על שם 'עלה א-לוהים בתרועה'.
שפת אמת, אות עומק- עטרה, סימן ע"ז, דף ל"ד, ע"ב, לובאטשוב, דפוס אברהם הערצבערג, תרנ"ט (1899)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שתלויה במזל, שבכל דור ודור לחדש בה רזי תורה.
'הכל תלוי במזל, ואפילו ספר תורה שבהיכל' - ואפילו ספר תורה שבהיכל, שהוא קודש, ונרתיקו קודש, וההיכל קדש, בסוד הדעת, המתעלה בחכמה, ומתייחד בבינה, מלוי במזל העליון, שהוא אין כאמור. ואמנם 'יש מזל לישראל להנחיל אוהבי יש' - הוא יש מאין כמו הבדולח שהוא חיוור, ונראה בו גוון אדום, לעשות לרוח משקל, ומים תוכן במידה. והשכינה גם היא היכל אל הדעת, ונקראת 'מזליה של בן אנוש בסוד הנשמות'. ובה תלוי גם כן ספר תורה שבהיכל כפשוטו, כי תורה שבכתב חתומה ניתנה, ונגנזה בהיכל מצד ארון ברית ה', והיא תלויה במזל של כל דור ודור. וכל טיפה וטיפה, החכם יהיה או סכל, לחדש בה רזי תורה שבעל פה. ודווקא ספר תורה שבהיכל זה שאמרנו, אבל תורה של מעלה, אינה צריכה לכך, שהכל נאמר למשה בסיני.
שפת אמת, אות מזון- מזמור, סימן מזל, דף כ"ז, ע"ב, לובאטשוב, דפוס אברהם הערצבערג, תרנ"ט (1899)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שהאבות קמו לראות גאולת בניהם בצאתם ממצרים.
'ויאמר משה: בנערינו ובזקנינו נלך' - פשט המקרא: 'בנערינו' - אלה י"ב שבטים, 'ובזקנינו' - יעקב אביהם, שכולם קמו עמדו לראות גאולת בניהם בצאתם ממצרים. אם כן, 'בנערינו' עם התיבה והכולל בגימטרייה: יצחק יעקב, 'ובזקנינו' - זה אברהם סבא חסיד כמו שדרשו חכמים.
מעיין גנים, ליקוטים מענייני שבת, דף א' ע"ב, מונקאטש, דפוס פנחס הכהן פרידמאן מפריסטיק, תר"ס (1900)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שגידלו אביו במידת חסד, גידל בנו במידת הגבורה.
ובהיותו צדיק בן צדיק, זכה להוליד למעלה במידת אמת ליעקב, והוא בן מכבד אב. וטיפלו לפניו במידת הגבורה, ויצחק טיפלו לאברהם לימינו, והכל במשפט צדק. כי אברהם אבינו, עליו השלום, הרבה לגמול חסד עם כל העולם בסוד ימין מקרבת. ויצחק מכוח היסוד שנטל לשמאל, נתגבר להציל עשוקים בשמאל דוחה עושקיהם. עוד מצאנו ליצחק נוהג קפדנות עם אבימלך, ושר צבאו בבואו אמר להם: 'מדוע באתם אלי'. ויעקב איש תם - ישען על ביתו בתורתו אומנותו.
שפת אמת, אברהם, דף ב', ע"א, לובאטשוב, דפוס אברהם הערצבערג, תרנ"ט (1899)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד לקרוא סדר העבודה ללמד סנגוריה על התפילה.
לכל הבא לעסוק ב'סדר קרבנות', שיקדימהו לתפילת השחר וגם לתפילת המוסף, כל אחד בשעתו, ובמנחה יש לומר, שיהא 'סדר עבודה' מאוחר לתפילה. אמנם ישראל בני נביאים לא נהגו כן. אלא כך ראוי להורות כמו שפירש הרבי יונה וכמנהג מקצת קהילות שיהא 'תהילה לדוד' קודם לכל דבר, והוא מוסכם לדעת הזוהר כיוון שכתוב בו 'פותח את ידיך', להקדים התהילה והפיוס על הפרנסה, בטרם יתעורר הדין. ואחריו מנהג כל ישראל להקדים פרשת התמיד לתפילת המנחה.
ומה טוב להזכיר 'פיטום הקטורת' עם התמיד, ואחריהם סדר עבודה שלנו, הכולל אותם בכל תיקוניהם, שהרי בוודאי אינם מעוררים כל כך מידת שעתם כמו העבודה עצמה, שנהיה רדופים בשביל זה להקדים התפילה אליהם, אדרבה הרי אלה מסייעים גדולים ללמד סנגוריה על התפילה, הבאה אחריהם שתקובל ברצון. והמקדים 'סדר התמיד' ומאחר 'סדר הקטורת' ומתפלל בינתיים, נמצא מסדרן לחצאין, שהרי שנו רבנן: תפילות כנגד תמידים תקנום. משפטו כנגד לעבודת היום, וקטורת עצמה שחרית ומנחה ממכשירי התמיד הוא ... ושירי הלווים לבדם המה מאוחרים לכל תיפלה כראוי לה. תהילת ה׳ ידבר פי ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד.
סדר העבודה, הערות הרמ"ע, דף ק"מ, ירושלים, דפוס ישיבת הכהנים, תשס"ח (2008)