חכם אהרן מועטי

תצ"ז - י"ח תמוז תקל"ג      

1 7 7 3 - 1 7 3 7      

חכם אהרן מועטי

מקצת שבחו

חכם אהרן מועטי נולד לאביו חכם אברהם מועטי ולאימו בשנת תצ"ז (1737) בעיר אלג'יר.
גדל בתורה וביראה, עסק בתורת הנסתר, והיה לדיין בעיר אלג'יר בבית דינו של חכם נהוראי אזוביב. שקד על התורה ועל העבודה עד שמרוב שקידתו ראוי להקרות כל יום מימיו שהוא כיומיים. איש חסד ואפילו בשעת דוחקו, לא עזב את חסידותו. נפטר בשנים מועטות והוא בן 36.
חכם אהרן מועטי נפטר בשנת תקל"ג (1773), יום פטירתו אינו ידוע לנו. אנו מציינים אותו ביום י"ח בתמוז, יום בו הסתיימה המלאכה להוצאת ספרו היחיד 'קרבן אהרון', ובו סדר לימוד יומי, חידושים על התנ"ך וכמה דרושים. הספר יצא לאור, לאחר מותו בעיר ליוורנו, ע"י החכם יוסף הכהן סאלמון.
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שאפילו הוא דחוק, הרי לא הגיע לחצי שיעור של העני.
'המלווה לעני בשעת דוחקו' - ופירשו המפרשים זיכרונם לברכה: 'בשעת דוחקו' - של עשיר, שלא יאמר האדם כיוון שאני דחוק איני נותן צדקה, אפילו כך צריך ליתן, שלגבי אותו העני שבא לשאול לו, עשיר נקרא, ואפילו הוא דחוק הרי לא הגיע לחצי שיעור של העני, שהוא בחוסר כל. לזה בא הכתוב להזהיר את בני ישראל, אפילו מי שהוא דחוק ייתן צדקה. זהו אומרו: 'כי יהיה בך אביון' - רצונו לומר שהעניות הוא בך, שאתה דחוק גם כן, ויהיה 'אביון מאחד אחיך' ... 'לא תאמץ את לבבך'. ומאיזה טענה אתה קופץ את ידך, 'מאחיך האביון'?! - רצונו לומר, מכוח שזה האביון הוא אחיך, כלומר שווה לך, שאתה דחוק והוא עני, 'לא תקפוץ את ידך', אלא 'פתוח תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די מחסורו'. ושמא תאמר, גם אני מחוסר ממון ואיך אתן לו, לזה אמר: 'אשר יחסר לו' - אינו שווה חסרונך לחסרונו, שהחיסרון שיש לו הוא 'לו' דווקא ולא לך, שהוא שואל על הפתחים ולא אתה, שלך אין אלא דוחק בלבד, לכן אני מצווך שלא תקפוץ את ידך מליתן לו. וה' יקבץ נדחי עמו ישראל ולא יצטרכו זה לזה ולא לעם אחר. אמן כן יהי רצון.
קרבן אהרן, דף כ"ט ע"א, דפוס Carlo Giorgi, ליוורנו, תקל"ג (1773).
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שכר מצוות שופר בעולם הזה, היא השמחה בעשות המצווה.
'אשרי העם יודעי תרועה, ה' באור פניך יהלכון. בשמך יגילון כל היום, ובצדקתך ירומו' - אפשר לומר בדרך הלצה בזה הסמיכות של אלו שני פסוקים, במה שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה, כל מי שנאמר בו 'אשרי', יש לו שכר בעולם הזה ובעולם הבא. והנה ידוע ששכר מצוות בזה העולם - אין. אומנם השמחה ששמח בעשות המצווה, אותו השכר של השמחה אוכלו בעולם הזה וגוף המצווה צפון לעולם הבא.
זה אומרו: 'אשרי העם'. וכיוון שאמר 'אשרי' יש להם שכר בעולם הזה ובעולם הבא. ושמא תאמר הרי שכר מצוות בזה העולם - אין, ואיך אומר 'אשרי' - שיש להם בעולם הזה ובעולם הבא. לזה אמר: על מה אמרתי 'אשרי' - בשביל ש'שמך יגילון כל היום', שעושים המצוות בשמחה, וכיוון שכן, יש להם שכר השמחה בעולם הזה ושכר המצווה בעולם הבא.
קרבן אהרן, דף ל"ח ע"ב, דפוס Carlo Giorgi, ליוורנו, תקל"ג (1773).
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שמעלה השמועה על פי ההלכה, אין יצר הרע שולט בו.
'פי צדיק יהגה חכמה, ולשונו תדבר משפט. תורת א-להיו בלבו, לא תמעד אשוריו' - והכוונה כשפי צדיק יהיה הוגה התורה, ומתוך הלימוד 'ולשונו תדבר משפט' - כלומר שמעלה שמועה על פי ההלכה, אז ממילא 'תורת א-להיו בלבו' - שתמיד מחשב בה, כמו שאמרו התוספות, ואז 'לא תמעד אשוריו' - שאין היצר הרע שולט בו, כיוון שלא פסקה הגרסה או מפיו או מלבו.
קרבן אהרן, דף מ"ו ע"ב, דפוס Carlo Giorgi, ליוורנו, תקל"ג (1773).
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד הטעם שדוד עשה משפט וצדקה, משום שיואב על הצבא.
'ויהי דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו. ויואב בן צרויה על הצבא' - אמר רבי אבא בר כהנא: אלמלא לא עשה יואב מלחמה - לא עסק דוד בתורה. מה טעם 'דוד עשה משפט וצדקה'? - משום שיואב על הצבא. זהו שאמר: 'סעדני ואושעה' - רצונו לומר: אם אתה תסעדני ותושיעני מכל אויבי, אז 'ואשעה בחוקיך תמיד' - שאוכל לעסוק בתורה, שאילולי כן, איך אוכל לעסוק בתורה, מפני שאני מלך וצריך לצאת לצבא, ואם אתה תושיע את צבאי, שהוא יואב וסיעתו, אז אוכל לעסוק בתורה.
קרבן אהרן, דף מ"ד ע"ב, דפוס Carlo Giorgi, ליוורנו, תקל"ג (1773).
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שיקבץ המפוזרים בכל הארצות כעוף המעופף באוויר.
'יזל מים מדליו וזרעו במים רבים, וירום מאגג מלכו ותנשא מלכותו. אל מוציאו ממצרים כתועפות ראם לו' - קשה בזה הסמיכות, מה ענין זה לזה. ואפשר שיבוא לכלל יישוב כלפי מה שאמרו רבנן במדרש: 'ויסעו מרעמסס' - אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: כשהייתם במצרים, מהלך ארבעים יום, הייתם מפורדים בה, וכנסתי אתכם לשעה קלה לרעמסס, ועכשיו אתם מפוזרים בכל הארצות, אני אקבץ אתכם, שנאמר: 'והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו'. עד כאן לשונו. והנה רש"י זיכרונו לברכה פירש: 'כתועפות ראם לו' - אומר אני שהוא לשון עוף יעופף המעופף ברום וגובה ותוקף רב הוא זה'.
כוונתו רצויה לומר: 'ותנשא מלכותו' - לימות המשיח, ואם תאמר איך אפשר כמה אלפים ורבבות מפוזרים בכל הארצות, איך אפשר שיתקבצו? - לזה אמר: 'אל מוציאו ממצרים' שהיו מפוזרים דרך ארבעים יום וקיבצם בשעה קלה, שעשה להם 'כתועפות ראם', כעוף המעופף באוויר ובשעה קלה ילך למקום רחוק, כך עשה להם במצרים והוליכם לרעמסס בשעה קלה כדי להוציאם מארץ מצרים, אף כאן אל תתמה שיקבץ נפוצותיה מארבע כנפות הארץ, לארץ ישראל, במהרה בימינו אמן.
קרבן אהרן, דף כ"ח עמוד א', דפוס Carlo Giorgi, ליוורנו, תקל"ג (1773).
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד לעסוק בתורה ולהתפלל על מבקשי רעתו, המצערים אותו.
'שלח מר עוקבא לרבי אליעזר: בני אדם העומדים עלי ובידי למוסרם למלכות, מהו? שרטט וכתב לו: 'אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני, אשמרה לפי מחסום, בעוד רשע לנגדי' - אף על פי שהרשע לנגדי, אשמרה לפי מחסום. שלח לו: מצערים לי מאוד, ואיני יכול לעמד בהם. שלח לו: 'דום לה' והתחולל לו, והוא יפילם לפניך חללים חללים' - השכם והערב עליהם לבית המדרש והם כלים מאליהם'. ואמרו התוספות: 'השכם והערב עליהם לבית המדרש' - לעסוק בתורה. ומהרש"א פירש: להתפלל עליהם שיכלו. ...
זהו שאמר: 'יבושו יכלו שוטני נפשי, יעטו חרפה וכלמה מבקשי רעתי' - ואם לא היו כי אם 'שוטני' הייתי שותק, כמו שאמר רבי אליעזר למר עוקבא בפעם אחרת, אבל אלו 'מבקשי רעתי' - כלומר שמצערים לי מאוד ובאיזה דבר הם כלים? - 'ואני תמיד איחל' - כלומר מתפלל עליהם, כפירוש מהרש"א, וגם 'פי יספר צדקתך כל היום תשועתך' - שאשכים ואעריב לבית המדרש לעסוק בתורה, כפירוש התוספות.
קרבן אהרן, דף ל"ח ע"א-ע"ב, דפוס Carlo Giorgi, ליוורנו, תקל"ג (1773).
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד שאכבדהו לעיני העמים, ששכינתי שרויה ביניהם.
'יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו' - רצונו לומר: מכוח ש'עמו אנכי בצרה', מכוח זה, 'אחלצהו' - מיצר הרע, מיצר הרע כאמור לעיל שבוודאי ישוב כראוי. וגם 'אכבדהו' לעיני העמים, שחביבותי אצלם, ששכינתי שרויה ביניהם, ואז 'ואראהו בישועתי' דווקא, שממילא הם נגאלים.
קרבן אהרן, דף ע"ב ע"א, דפוס Carlo Giorgi, ליוורנו, תקל"ג (1773).