חכם ישראל בנבנישתי

שע"ח - ז' תשרי תמ"ח      

1 6 8 8 - 1 6 1 8      

חכם ישראל בנבנישתי

מקצת שבחו

חכם ישראל בנבנישתי, נולד לאימו ולאביו חכם אליעזר בנבנישתי בשנת שע"ח (1618) בקושטא שבטורקיה.
ראשית תורתו למד מפי אביו, חכם אליעזר בנבנישתי, ומפי דודו חכם יהושע בנבנישתי, מחכמי קושטא, ועמד בקשר עם דודו השני חכם חיים בנבנישתי, מחכמי איזמיר, מחבר ה'כנסת גדולה'. גדל ונתעלה והיה למורה צדק, דרשן מופלא, ומזכה הרבים בעירו קושטא.
בשנת תל"ח (1678) הודפס לראשונה ספרו 'בית ישראל' - דרושים, בעירו קושטא. כנראה שכתיבת הספר הסתיימה מספר שנים קודם לכן, מכיוון שדברי הברכה לספר, נכתבו ע"י דודו חכם חיים בנבנישתי, שנפטר בשנת תל"ג (1673), חמש שנים קודם הדפסת הספר. הספר כולל 52 דרושים, בנושאי תורה, תשובה, צדקה והספדים, בתוכם 9 הספדים על נשים, ואף ביתר דרשותיו כתב בשבח הנשים הכשרות.
חכם ישראל בנבנישתי נפטר בשנת תמ"ח (1688). אין אנו יודעים את יום פטירתו, אנו מציינים אותו ביום ז' תשרי, יום הדפסת ספרו 'בית ישראל'.
הספר יצא במהדורה חדשה בידי יצחק אדרת, בשנים תשע"ד-תשע"ה (2015-2014), בשלושה חלקים. 
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד כשנפשו מצפצפת לצאת, משיבה במה שהחיה נפש העני.
'רבי פנחס בשם רבי ראובן אמר: כל מי שנותן פרוטה לעני, הקדוש ברוך הוא נותן לו פרוטות. וכי פרוטה נותן לו?! - והלא לא נותן לו אלא נפשו. הרי כיצד, היתה כיכר בעשר פרוטות, ועני עומד בשוק ואין בידו אלא תשע פרוטות, ובא אחד ונתן לו פרוטה ונטל כיכר ואכלה, ושבת נפשו עליו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אף אתה, בשעה שנפשך מצפצפת לצאת מתוך גופך, אני משיבה לך'. - שבשעה שהגיע קיצך להיפטר מן העולם, ו'נפשך מצפצפת לצאת מגופך, ואני משיבה לך' - דהיינו, בשעה שניתנה רשות לנפש לצאת מן הגוף, כמו שדרשו חכמינו זיכרונם לברכה, שהקדוש ברוך הוא צוררה וקושרה לנפשו של אדם בקרבו, שאלמלא כך היה זורקה בעת צרותו, ואינה יכולה לצאת עד שיתירנה הקדוש ברוך הוא. ובשעה שניתנה לה רשות לצאת, אני משיבה לך - בשכר מה שהחיית נפש העני, באותה הפרוטה שקנה ממנה הכיכר להשיב את נפשו. ... ושיעור המקרא כך הוא: 'וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך' - וכי ימוך אחיך - ולא היה בידו כדי סכום דמי הכיכר, 'ומטה ידו עמך' - כלומר, השיגה ידו של עני לקנות, בהצטרפות פרוטתך שנתת לו, 'והחזקת בו' - להחיותו. מהו שכרך? - 'גר ותושב וחי עמך' - כי נפש האדם בעולם הזה הוא כגר בארץ, ובשעה שנפשך רוצה לצאת ולשוב לאיתנה, למקום מושבה הראשון, ממקום שחוצבה להיות שם תושב, אז הקדוש ברוך הוא ישיבנה לך, 'וחי עמך' - שיוסיף לך שנות חיים ואורך ימים.
בית ישראל, חלק א', דרוש י"ו (ט"ז), עמ' 233-235. הוצאת העורך (יצחק אדרת), תשע"ד (2014).
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שהשבת הגדול הוא סיבה לקיום כל השבתות.
אין אנו קורין שום שבת - שבת הגדול, כי פשוט כי השבת יום גדול וקדוש הוא, אבל זה השבת שהיה, נראה קטן שלא שמרו אותו כראוי, וחללוהו ולקחו בו קורבן הפסח, ומשכוהו מרשות הרבים לרשות היחיד שהוא מלאכה, שכתוב 'משכו וקחו לכם', ועשו בשבת חשבונות, שכתוב 'במכסת נפשות איש לפי אכלו תכוסו על השה', לכך קראוהו שבת הגדול, כי אדרבה - זה היה גדולה לאותו שבת ולא חילול ולא קטן, לכך נקרא שבת הגדול. וחכמינו זיכרונם לברכה פירשו, שהטעם שנקרא שבת הגדול, לפי ששבת זה היה סיבה לקיום כל השבתות, שבסיבת המאורע בו הוכרה גדולתו יתברך, לכך ראוי לקרותו שבת הגדול - הואיל שכל השבתות נתקיימו על ידו.
בית ישראל, חלק א', דרוש ו', עמ' 92-94. הוצאת העורך (יצחק אדרת), תשע"ד (2014).
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שמורה שמקבל התורה מאהבה, כשמלמד בנו בטהרה.
'ויתייצבו בתחתית ההר' - שדרשו חכמינו זיכרונם לברכה ממנו 'שכפה עליהם ההר כגיגית', הוא לאחר פסוק 'ויענו כל העם ויאמרו כל אשר דיבר ה' נעשה', ואם כן למה הוצרכה כפיית ההר כגיגית, מאחר שהם קבלוה ברצון נפשם?! ... ורמז עוד, שכפה ההר - כלומר קדושת ההר כפה עליהם, כמו שאמר בזוהר ששם פסקה זוהמתן של ישראל ... ונזדככו מהחומר כמלאכי השרת, וזהו: 'ויתייצבו' - שהיה להם קימה בתחתית ההר. כי מצד קדושת ההר, ניתווספה בהם קדושה כמלאכי מרום, והיו ראויים לקבל התורה ... ובזה אפשר גם כן לומר, מה שחזרו וקבלוה בימי אחשוורוש - דהיינו אותם כ"ב אלף תינוקות, שהיו עוסקים בתורה עם מרדכי כנגד כ"ב אלף מלאכים, שירדו עם הקדוש ברוך הוא במתן תורה ... שלימוד התינוקות הוא בהבל קדוש, שאין בו שום חטא, כיום מתן תורה שירדו כ"ב אלף מלאכים קדושים ... לפי שאין צדיק בארץ, ואפילו בשעה שעוסק בתורה - לא ייבצר ממנו איזה הרהור עוון, ואי אפשר לנו להיות במצב, שהיו ישראל לפני הר סיני, בלי שום צד קליפה וזוהמה כלל, אבל יש לנו דבר אחד, שבכל דור ודור לומדים התורה בקדושה, בלי שום חלאה וזוהמה, כמעמד הר סיני, והם הם הבנים קטנים, שהבל פיהם בתורה הוא הבל שאין בו חטא כלל. ... וזהו שאמר רבי יהושע בן לוי: המלמד בנו תורה כאילו קיבלה מהר סיני, כיוון שלא ניתנה התורה לישראל אלא מתוך ערבות הבנים, שהם ילמדו התורה בטהרה ובהבל שאין בו חטא. אם כן, המלמד בנו תורה הוא יורה שמקבל התורה מאהבה, כיון שמשתדל להשלים ערבותו, ותתקיים התורה בהבל שאין בו חטא..
בית ישראל, חלק א', דרוש א', עמ' 30-32. הוצאת העורך (יצחק אדרת), תשע"ד (2014).
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד מהסנה הבוער שאפילו קוצים זוכים באמצעותך לקדושה.
רמז האל יתברך למשה רבינו, עליו השלום, שנתראה לו בתוך הקוצים של הסנה, שאף על פי שישראל היו רעים וחטאים - עשה עמהם הקדוש ברוך במצרים נסים ונפלאות, אף על פי שהיו רשעים שנמשלו לקוצים, שכינה היתה עמהם. וזהו מה שאמר: מדוע לא יבער הסנה? - כלומר איך עשה הקדוש ברוך הוא לעם בני ישראל נסים ונפלאות, כיוון שגם הם היו רשעים כקוצים, והאל יתברך אש אוכלה הוא, מדוע לא יבער הסנה? - והשיב הקדוש ברוך הוא, כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא - כלומר, אפילו המקום שאתה עומד עליו קונה עמך קדושה באמצעותך, אם כן ככה בני ישראל באמצעותך הם זוכים.
בית ישראל, חלק א', דרוש ו', עמ' 95. הוצאת העורך (יצחק אדרת), תשע"ד (2014).
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שהספדן של נשים צדקניות מעכבת את הפורענות.
לעולם שצריך לעשות הספד לנשים צדקניות, ככתוב בשרה: 'ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה', ואמרו בגמרא מסכת מגילה: 'רפרם הספיד לכלתו בבית כנסת', ובוודאי שלא הביאו מיטתה בבית הכנסת, אלא עשו לה הספד ראוי לה כפי כבודה. ולפי שלא הספידו למרים כראוי, אלא מיד סמוך למיתתה הוליכוה לקוברה - לזה נענשו 'ולא היה מים לעדה'. וכפי זה אפשר, שאם היו מספידים את מרים, ומרגישים מיתתה להצטער עליה, מתוך ההספד היו זוכים לשוב המים לאיתנם, שהספדם של צדיקים מעכבת הפורענות, כמו שנאמר: 'ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על הארץ' - ופירשו חכמינו זיכרונם לברכה, אלו שבעת ימים של אבלו של מתושלח הצדיק, כי הספד הצדיק עיכב את הפורענות. ומכאן מצינו, שהספדן של נשים צדקניות מעכבת את הפורענות.
בית ישראל, חלק ג', דרוש נ"ב, עמ' 622-628. הוצאת העורך (יצחק אדרת), תשע"ה (2015).