חכם אברהם חיים רודריגס

תנ"א - י"ד אייר תק"ל      

1 7 7 0 - 1 6 9 1      

חכם אברהם חיים רודריגס

מקצת שבחו

חכם אברהם חיים רודריגס נולד לאימו ולאביו משה ולאימו בשנת תנ"א (1691) בעירו ליוורנו.
גדל בתורה וביראה, והיה לרב העיר ליוורנו. העמיד תלמידים הרבה, ובתוכם תלמידו חכם מלאכי הכהן. היה דיין ופוסק בעיר ליוורנו ונודע שמו בארבע רוחות עולם.
חכם אברהם חיים רודריגס נפטר בשנת תק"ל (1770). יום פטירתו אינו ידוע לנו. אנו מציינים אותו ביו י"ד באייר, יום כתיבת ההסכמה על ספרו 'אורח צדיק', בידי גאוני בית הדין בליוורנו.
ספרו 'אורח לצדיק' - שו"ת, יצא לאור, לאחר מותו, בידי בתו אסתר, אלמנת החכם יוסף חיים חזקיהו, בעיר ליוורנו בשנת תק"ם (1780).
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד להפך בזכות כל בן ישראל, שלא להוציאו מחזקתו.
שאלה: ראובן הסוחר ושמעון, כולם בעיר אחת, ואחר כמה שנים באו לעשות חשבון, ושמעון תובע מראובן כמה תביעות, ואחת מהן היא שתובע ארבע מאות פייסאס, משכירות נכסי סוחרים, שהובאו בספינה אחת, ששכר ראובן לחשבון שמעון. והשיב ראובן שלא היה חייב לו מזה, אלא מאה וחמישים פייסאס ... אחר כך הביא ראובן עדות בכתב משני עדים, שהעידו כדבריו בכל מכל כל, אבל לא באו העדים להעיד בבית הדין ... אחר זאת הודה שמעון ... וכראות ראובן שהודה שמעון, תבע בבית הדין ששמעון הוחזק כפרן על פי עדים, ואם יתחייב שמעון איזו שבועה קלה או חמורה באיזה מתביעותיו, שאין להשביעו כיון שהוחזק כפרן אלא שיפטר ראובן לגמרי ... מה דינו? האם הוחזק כפרן? ואם תמצא לומר שהוחזק כפרן, אם הוחזק כפרן לכל שאר התביעות או לא?
תשובה: תחילת כל דבר צריך לחקור אם שמעון זה הוחזק כפרן או לא. וידוע שלעולם צריך בכל מאמצי כוחנו להפך בזכות כל בן ישראל, שלא להוציאו מחזקתו. וכמו שכתוב במסכת בבא מציעא דף ג' שהכופר במלווה, ואחר כך באו עדים שחייב לו מקצתה, ישבע על השאר ... ואפילו הכופר בפיקדון ובאו עדים להכחישו, צריך שיעידו שראוהו בידו בשעה שנתבע, אבל אם ראוהו קודם לכן, לא הוחזק כפרן ... ולעולם לא נחזיק אדם כפרן כל זמן שנוכל למצוא לו צד זכות.
ארח לצדיק, חלק 'חושן משפט', דף ע"ט ע"א, סימן ב', ליוורנו, תק"ם (1780)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד לסקל עצת המגדיל שקל במאזני מרמה ואפילו עשוי כדין.
גם מחוץ לדין חובה, עלינו לשבר מלתעות מי שרוצה לאכול ממון חברו ... צא וראה מה שכתב הטור בשם אביו, וזו לשונו: תורת אמת וחוקים טובים ומשפטים ישרים נתן הקדוש ברוך הוא לישראל על ידי משה רבנו עליו השלום דרכיה דרכי נועם ... והפושעים המתנכלים לעקש היושר, ולהגדיל שקל במאזני מרמה, חייבים חכמי ישראל לסקל עצתם ולבטל מחשבותם, ועל זה נאמר: 'צדק צדק תרדוף'. עיין שם ... וכל זה אפילו בשטרי מתנה עשויים כדין וכהלכה.
ארח לצדיק, חלק 'חושן משפט', דף ע"ו ע"ב עד דף ע"ז ע"ב, סימן ב', ליוורנו, תק"ם (1780)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד מידת ענווה שלא חלק בפירוש אלא כמסתפק.
ברוך בני לה', אתה כמלאך לפני, דברותיך כריח ניחוח כנגדי, ובהם שמחתי וסמכתי ואמרתי: כולם כמו זה סמכו לנו, עיר אשר הכל בה, כמעיין המתגבר יפרה וירבה. ראיתי כמה יגע וטרח בפלפול נמרץ ... וכבוד תורתו, בענוותנותו לא רצה לחלוק בפירוש, אלא כמסתפק כתב עשרים ספיקות על דברי ... ועל כן אסדר לפני כבוד תורתו, שולחן ערוך במעדני מלכים, כי על יום טוב באנו, וצדיק יאכל לשובע נפשו, 'ובמלאת ספקו ישר לו כל יד עם אל תבואנו'
ארח לצדיק, חלק 'אורח חיים', דף י"ח ע"א, סימן ח', ליוורנו, תק"ם (1780)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד הטעות מהמדפיסים, שהשמיטו אנה ה' מהווידוי במחזור.
שאלה: פעמים רבים נסתפקתי במנהג שבעירנו, שבווידוי שבתפילות, מתחילים: אנא ה' וכו' לבד בשני ובחמישי, ובכל הימים שמרבים בתחנונים, בימים נוראים וביום הכיפורים, מתחילים: 'א-לוהינו וא-להי אבותינו תבוא לפניך תפילתנו', ואין אומרים: אנא ה', וגם במחזורים לא הודפסו מלות אלו כלל, ואם צריך לאומרם מה נשתנו אלו מאלו, וכי בימי תחנונים וסליחה שהיה צריך יותר לאומרם יגרעו?!
תשובה: ודאי שבווידוי צריך לומר בתחילה: אנא ה', וטעות הוא מהמדפיסים שלא הדפיסוהו. שאם לא תאמר כן - מניין להם לעם לאומרו, כשאומרים הווידוי לבד בלי תחנונים?! הלא במחזורים אינו. אלא ודאי שהוא מורגל בפיהם החיוב לאומרו, אלא שכשאומרים תחנונים מתוך המחזורים, ושם אינו מודפס, נמשכו אחריהם ואין אומרים אותו, וכל הטעות הוא מהמדפיסים.
ארח לצדיק, חלק 'אורח חיים', דף ז ע"ב עד דף ח ע"א, סימן ד', ליוורנו, שנת תק"מ (1780)
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד שרשות המלך לדון כדיננו, אין לדון כדין המלכות.
אפילו גזר והנהיג המלך על הכלל ועד ישראל בכלל, כל זמן שיכול ישראל לכוף את חברו לדון בדין תורה - כך דנים, ואין דנים אותו בדין המלכות. וכן ממש הוא בעירנו, שאין צוויו של הדוכס, אלא לערכאותיהם לדון כמצוותו לכל הבא לפניהם, אבל אינו מכריח לדון כך ...
במקום שהמלך נותן רשות לדין בדינינו, נסתלק מעלינו הדין לפיו יש לדון כדין המלכות באיזה דין שיהיה, ואין לדון אלא כפי תורתנו הקדושה ותולדותיה.
ארח לצדיק, חלק 'חושן משפט', דף ס"ב ע"א, סימן א', ליוורנו, שנת תק"ם (1780)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד להקל ולא להתגדל על חכמי העיר, לאסור את מנהגם.
זו היא מחלוקת שנפלה ביני, הצעיר אברהם חיים רודריגס, ובין החכם פלוני אלמוני, מעיר אחרת, שבא מקרוב, פה העיר ליוורנו, עיר גדולה של חכמים ושל סופרים לשעבר, וגם היום, שבח לאל, לא דבר ריק הוא ממנה, ורצה להתגדל על כל חכמי העיר ורבותינו שעברו נשמתם עדן. ואני הצעיר קנא קנאתי לכבוד התורה, ולכבוד רבותי נשמתם עדן, ולכבוד החכמים אשר בחיים חיותם, להפיל דבריו ארצה, ולהראות שכל דבריו הבל וריק, שרצה לאסור חלב הירך מן התורה, והורה הוראה לאבד ממונם של ישראל, במקום שהיה לו להקל, כמו שתראה בפנים ...
משנים קדמוניות הוחזק בעירנו, מפי סופרים וחכמי הוראה, שבירך אין איסור חלב כלל ועיקר, אלא שמנו של גיר, שהוא אסור ממנהגם של ישראל.
ארח לצדיק, חלק 'יורה דעה', קונטרס 'אורח מישור', דף א' ע"א עד דף א ע"ב, סימן א', ליוורנו, שנת תק"ם (1780)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד פשוט שמותר גמור, למי שנולד סריס להיות שליח ציבור.
שאלה: סריס חמה אם יכול להיות שליח ציבור ...
תשובה: זו אינה צריכה לפנים, ודבר פשוט הוא שמותר גמור להיות שליח ציבור, ומבן עשרים שנים ומעלה יבוא לעבוד עבודת ה' - זו תפילה, להוציא את הרבים ידי חובתם, ובפרט אם הוא גבר ירא חטא, ונבון לחש, ורגיל לקרות, ופרקו נאה. ואין כאן חשש פקפוק לא מצד הדין, ולא משום כבוד הציבור, כיוון שאין שם אחר דומה בדומה אליו במידותיו הטובות, ובמעשיו הנאים לשמים ולבריות ...
וישראל הקדושים נהגו בעריהם, שיורדים לפני התיבה הסריסים, אשר ישמרו את משמרת ה', חסידים ואנשי מעשה, הן בתעניות הן בשאר ימות השנה.
ארח לצדיק, חלק 'אורח חיים', דף ט' ע"ב, סימן ה', ליוורנו, תק"ם (1780)