
החכם היומי - מאגר מידע מקוון לספרות יהודי ספרד
'החכם היומי' של 'כל ישראל חברים', הוא מאגר מידע על חכמי הספרדים וארצות האסלאם, קורות חייהם ודברי חכמתם והגותם. במאגר המידע המקוון נאספו מאות סיפורי חיים והונגשו אלפי מקורות מתוך כתביהם. מאגר המידע המקוון מתמקד בספרים שנכתבו בדורות האחרונים, מקורות מועתקים מספריהם של החכמים, גם אלה שאינם ידועים לציבור הרחב, שנמצאים בספריות פרטיות ומשפחתיות או שעדיין עומדים בכתב יד. 'החכם היומי' פותח צוהר אל עולמם של חכמי ישראל בכל מקום מושבותיהם, בונה מחדש את אבני הזיכרון שהתפזרו, ומשיב את נכסי המורשת של כלל קהילות ישראל, בצורה נגישה ועדכנית, אל הציבור הרחב בישראל.
לידה: תר"ל, 1870
פטירה: ד שבט תרצ"ט, 1939
פטירה: ד שבט תרצ"ט, 1939
חכם עזרא עבאדי שעיו נולד לאביו חכם יוסף ולאימו מזל בשנת תר"ל (1870) בארם צובא.
תורתו למד מפי חכם יעקב אלפייה, ובישיבת החכם אברהם עדס ענתיבי. העמיק בלימודו מפי החכם ישעיה דיין, והחכם ניסים לופס. גדל בתורה וביראה, והיה מלמד סוחרים מעייני ואברכים.
בשנת תרנ"ה (1895) נשא לאישה את פרידה, בתו של חכם ישעיה דיין, ומאז דבק לשמו הכינוי שעיו.
בשנת תרנ"ח (1898) התפרסם בחוכמתו, עת התבררה סוגיה בין חכמים בחידושי מהר"מ שיף על התלמוד, ולא עלתה בידם, עד ששאלו את חכם עזרא עבאדי שעיו, שהעלה בסברתו, שיש בספרים שבידם טעות סופר, ומצאו בכתב יד, שאכן תיקון הסוגיה עולה כדבריו, ועלתה קרנו בין חכמים, ומינוהו לאב בית הדין, שלצידו שימשו חכם עזרא חמאווי חבאז וחכם משה מזרחי, המבוגרים ממנו.
חכם עזרא עבאדי היה מגדולי רבני ארם צובא בתורה ובפוסקים ואף בחכמת הנסתר, נאמר עליו כי לא הניח דבר קטון וגדול ממעשה מרכבה. היה ידוע בעומק עיונו ויושר שכלו וחריפותו והאמת שהייתה נר לרגליו לא משה מפיו ואף נכנס בדין ודברים עם ידידים ועם רבנים על עומקה של הלכה ויושרה כאשר האמת הייתה נראית לו נפגמת. יחד עם זאת היה איש של ענווה וצנוע מאוד, נחבא אל הכלים. והאחדות והשלום היו חשובים לו מאוד, הן בחילוקי הדעות שלו עם חכמים אחרים והן בין איש לאשתו ובין אדם לחברו. חכם עזרא עבאדי העמיד תלמידים הרבה, ונחשב 'רב רבנן' - רב של חכמים, שכמעט כל חכמי ארם צובא למדו תורה מפיו, ובתוכם תלמידו המובהק חכם שאול מטלוב עבאדי, דיין וראש 'תלמוד תורה' של הקהילה הסורית בברוקלין.
בשנת תרס"ט (1908) נפטרה אשתו, והוא נשא לאישה את מרת לאה חוסני, שנפטרה בשנת תרצ"ו (1936).
בשנת תרצ"ה (1935) זכה ועלה לארץ ישראל עם שלושים משפחות ובתוכם משפחת דואק, עבוד, הדאייה ומזרחי, שהתיישבו בשכונת הבוכרים סביב בית הכנסת 'צופיוף'. משם עברו לשכונות 'נחלאות' ו'מקור ברוך'.
חכם עזרא עבאדי שעיו נפטר ביום ד' שבט שנת תרצ"ט (1939) ונטמן בהר הזיתים.
בשנת תשכ"ב (1972) בנו חכם יוסף עבאדי הוציא לאור, לאחר מותו, את כתביו בשם 'שערי עזרא'.
מלמד שתובע תחילה מצדיקים שניצוץ משה רבינו נכנס בהם.
מלמד שכינה המשיח בשם אהרון לפי שבימיו יהיה שלום.
מלמד שהוא כמעיין המתגבר, אין תלמידיו מניחים לו בקברו.
מלמד שירו להתחנן על בוא משיח לפי תומו.
מלמד הפסוק מישעיהו, שאומרים בתפילת האשכבה.
לידה: תר"ה, 1845
פטירה: ד שבט תרפ"ד, 1924
פטירה: ד שבט תרפ"ד, 1924
חכם חיים משה אלישר נולד לאמו ולאביו החכם יעקב שאול אלישר בשנת תר"ה (1845) בירושלים.
ראשית תורתו למד מפי אביו, לימים, הראשון לציון החכם יעקב שאול אלישר, ומפי החכם יוסף בורלא, ראש אבות בתי הדין בירושלים. בשנת תרי"ט (1859), והוא בן 14, נשא לאישה את בתו של מי שבשנת תר"ם (1880) יבחר לראשון לציון החכם רפאל מאיר פאניז'ל, ונולדו להם תשעה ילדים.
חכם חיים משה אלישר מצא פרנסתו במסחר, ושלט במספר שפות. בשנת תרנ"ג (1893) עם מינוי אביו לראשון לציון, נתמנה כנציגו במועצת הפלך, בה ישבו ראשי הדתות, ובה כיהן עד מות אביו בשנת תרס"ו (1906). באותה שנה, הוציא לאור את תשובות אביו בספר 'שאל האי"ש ופני חמ"א'. בפעילותו הציבורית, היה ממקימי ומראשי בתי החולים 'שערי צדק' בשנת תרס"ב (1902) ו'משגב לדך', ועמד בראש רבני ירושלים שנים רבות.
בשנת תרע"ח (1918), עם כיבוש הארץ ע"י הצבא הבריטי, התפטר מתפקידו הראשון לציון החכם מנחם דנון. 'הראשון לציון' כתפקיד 'החכם באשי' של ארץ ישראל הוא מינוי של השלטון העות'מאני בקושטא. בהעדרו של השלטון העות'מאני, נכנס למלא את תפקיד הראשון לציון חכם חיים משה אלישר. במקביל הוקם 'ועד הרבנים בירושלים', שאיחד את חכמי ירושלים עם רבניה האשכנזים, בנשיאות חכם חיים משה אלישר והרב יצחק ירוחם דיסקין. זמן קצר לאחר מכן, הוקם 'משרד הרבנות לעדת ישראל בירושלים', שהיווה את הבסיס להקמת הרבנות הראשית לישראל בשנת תרפ"א (1921). לתפקיד הראשון לציון נבחר החכם יעקב מאיר בכהונה שנייה, וחכם חיים משה אלישר התפנה, והוציא לאור, באותה שנה, את תשובותיו בספר 'משה האיש'.
חכם חיים משה אלישר נאסף לבית עולמו ביום ד' בשבט תרפ"ד (1924) ונטמן בהר הזיתים בירושלים.
מלמד אופנים להתיר נסיעה ביום טוב, כדי שילך לבית הכנסת.
מלמד שחייב להלוותו, אך אם אוכל עימך - פטור הוא מלשלם.
מלמד טובה כפולה, שדורש חידושיו ברבים, ומחלקם לכל דורש.
מלמד שבח הצדקת שמלבד צדקותיה ייסדה ישיבה בהר ציון.
מלמד שיקבעה לדורות בבית הכנסת, בית המדרש וספר תורה.
מלמד ללכת להשתטח על קבר הנפטר ביום יאר צאיט.
לידה: כה אלול תרכ"ה, 1865
פטירה: ד שבט תרצ"ב, 1932
פטירה: ד שבט תרצ"ב, 1932
חכם רחמים מלמד הכהן, נולד בעיר שיראז בפרס בכ"ה אלול תרכ"ה (1865) לאביו הרב חיים ולאמו טוטי מלמד הכהן. בשנת תרמ"ג (1883) נשא לאישה את מרת ביבי-מא (לימים אסתר) בת רבי אגאי ובגום קצב.
כבר בילדותו החל לדרוש ברבים ובשל כך זכה לכינוי "מולא קוצי'ק" (היינו חכם קטן) ושם זה דבק בו כל ימי חייו. דרשותיו היו כמעיין המתגבר, ושילב בהן הלכה, אגדה, דינים ומוסר, מעשים ומשלים וכך בדברי נועם ובאהבת אב הרעיף על שומעיו הצמאים אהבת התורה ויראת שמים.
בשנת תרס"ו (1906), בגיל 40, עלה לארץ ישראל, והיה מייסדי שכונת 'נחלת ציון' בעיר הקודש ירושלים. בירושלים כיהן כרבה של עדת יהודי פרס, והקים את ישיבת 'שערי רחמים'.
בצד הדרשות שבעל פה כתב גם חידושי תורה. בין חיבוריו שיצאו לאור: ספר 'כסא רחמים' על חמישה חומשי תורה, 'ישועה ורחמים' על פרקי אבות, 'צדקה ורחמים' על חמש מגילות, 'חיי רחמים' פירוש על הזוהר, וספר 'זיכרון רחמים' - מדרש על התורה בלשון יהודית פרסית. בשנתו האחרונה החל לכתוב גם מדרש לתהילים.
חכם רחמים מלמד הכהן היה סמל ומופת בענוותנותו וצניעותו ששימשו דוגמא לתלמידיו ולבני עדתו. החכם התרחק מן השררה, וגם כשביקשו לצרפו כחבר לבית הדין סרב. יחד עם זאת, עסק בצרכי קהל עדתו ושימש כפוסק ומורה הוראה.
ביום ד' שבט שנת תרצ"ב (1932) נתבקש לישיבה של מעלה, ומנוחתו כבוד בהר בזיתים. חלקת קברו חוללה ע"י הירדנים. הדבר נודע לבניו עם שחרורה של ירושלים, באומרם הנפש שעל קברו איננה, אבל דבריו בספריו נפוצים ונלמדים, כמאמר רבן שמעון בן גמליאל: 'אין עושים נפשות (מצבות) לצדיקים, דבריהם הן זיכרונם'.
מלמד שהעולם עומד על ישראל
מלמד שהמגדיל סעודתו, מבייש בזה את האורח
מלמד שרבי הלוקח שוחד, מביא ריב לשלוט בעם ישראל
מביא עצת עשיר שעינו צרה בעניים
מלמד שקיבלו ישראל תורה מאבותיהם לפני מעמד הר סיני
מלמד שהמזמר על שולחנו זוכה לדברים הרבה
לידה: תרנ"ז, 1897
פטירה: ד שבט תשל"ח, 1978
פטירה: ד שבט תשל"ח, 1978
חכם אהרן שויקה, נולד לאמו ולאביו חכם מנחם שויכה בשנת תרנ"ז (1897) בעיר חלב שבסוריה.
סבו הוא החכם באשי אהרן שויכה, רבה של חלב, מחבר שו"ת 'הלכה למעשה'. ראשית תורתו למד בחלב מפי אביו, חכם מנחם שויכה. בשנת תרע"א (1911), בהיותו בן 14, עברה משפחתו לקהיר במצרים, כחלק מגל הגירה של יהודים מסוריה, לאחר מהפכת התורכים הצעירים בשנת תרס"ח (1908), והנהגת חובת הגיוס הצבאי גם על יהודים. בשנת תרע"ד (1914) עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, בשל גזרת הגיוס, ברח לקהיר חכם עזרא עטייה, משלימים יהפוך לראש ישיבת 'פורת יוסף', והיה לרבו המובהק של חכם אהרן שויקה.
בשנת תרפ"ט (1929), חכם אהרן שויקה ייסד את ישיבת 'אהבה ואחווה' בקהיר, שפעלה בסמוך לבית הכנסת הגדול בעיר. הישיבה היתה גם מרכז רוחני לקהילה היהודית, ולמדו בה ילדים אחרי חוק לימודיהם בבתי הספר, ומבוגרים לאחר יום עבודתם. לצד חכם אהרן שויקה לימד בישיבה גם חכם יוסף פינטו, שהגיע לקהיר מבוכרה.
בשנת תש"ז (1947) יצא חכם אהרן שויקה לירושלים, כדי להיפגש עם רבו, חכם עזרה עטייה, להיוועץ עימו, אשר להנהגה הרוחנית במצרים. חכם עזרא עטייה המליץ בפניו על דיין צעיר מישיבת 'פורת יוסף', מי שלימים יהיה מרן הראשון לציון, חכם עובדיה יוסף. חכם עובדיה יוסף ירד עימו למצרים, שימש סגן הרב הראשי לקהיר חכם נחום אפנדי, אב בית דין, וראש המתיבתא בישיבתו 'אהבה ואחווה'. בתקופה זו נקשרו קשרי ידידות בין שני החכמים, ומשנת תש"ט (1950), לאחר חזרת חכם עובדיה יוסף לירושלים, נהגו להתכתב בענייני הלכה.
בשנת תשי"ב (1952) פרצה מהפכת 'הקצינים החופשיים' נגד המלך פארוק, ובשנת תשי"ד (1954) תפס את השלטון גמאל עבד אל נאצר. באותה שנה נתפסה במצרים חוליית ריגול של יהודים, שהופעלה על ידי המודיעין הישראלי, במה שכונה 'עסק הביש'. שתי עובדות אלו, הרעו את מצב היהודים במצרים. על היהודים הוטלו הגבלות חמורות. יהודים שנחשדו בפעילות ציונית, גם אם רק למדו עברית, הושמו בבתי סוהר ורכושם הוחרם.
בשנת תשט"ז (1956), עוד לפני 'מבצע סיני' נודע לחכם אהרן שויקה כי הוא נחשד בפעילות ציונית, בישיבתו 'אהבה ואחווה', וכי הוא עומד להיעצר. חכם אהרן שויקה הצליח להבריח את הגבול בדרכון מזויף, הגיע לברוקלין בניו-יורק, ושימש ברבנות בקהילת יוצאי סוריה בניו-יורק.
בשנת תש"כ (1960) זכה עלה לארץ ישראל, והתיישב בירושלים. לתקופה עבר לתל אביב ושימש רב שכונת 'מעוז אביב'. מששב לירושלים, השתקע בקרית היובל, והקים את בית הכנסת 'דוד משען', וישיבת 'אמרי נועם'.
חכם אהרן נפטר ביום ד' בשבט תשל"ח (1978), ומנוחתו כבוד בהר הזיתים בירושלים.
אף שהיה דרשן מרתק ועמקן בלימודו, לא עלה בידו לכתוב ספר מחידושי תורתו. בשנת תש"ם (1980), לאחר מותו, יצא לאור בידי בנו פרופ' יעקב שויקה, ונכדו חכם חיים סבתו הספר 'מנחת אהרן', בו מאמרים, שחוברו לזכרו, ושיורים מתורתו, ביניהם חידושי תורה, מכתבים ומאמרים.
סבו הוא החכם באשי אהרן שויכה, רבה של חלב, מחבר שו"ת 'הלכה למעשה'. ראשית תורתו למד בחלב מפי אביו, חכם מנחם שויכה. בשנת תרע"א (1911), בהיותו בן 14, עברה משפחתו לקהיר במצרים, כחלק מגל הגירה של יהודים מסוריה, לאחר מהפכת התורכים הצעירים בשנת תרס"ח (1908), והנהגת חובת הגיוס הצבאי גם על יהודים. בשנת תרע"ד (1914) עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, בשל גזרת הגיוס, ברח לקהיר חכם עזרא עטייה, משלימים יהפוך לראש ישיבת 'פורת יוסף', והיה לרבו המובהק של חכם אהרן שויקה.
בשנת תרפ"ט (1929), חכם אהרן שויקה ייסד את ישיבת 'אהבה ואחווה' בקהיר, שפעלה בסמוך לבית הכנסת הגדול בעיר. הישיבה היתה גם מרכז רוחני לקהילה היהודית, ולמדו בה ילדים אחרי חוק לימודיהם בבתי הספר, ומבוגרים לאחר יום עבודתם. לצד חכם אהרן שויקה לימד בישיבה גם חכם יוסף פינטו, שהגיע לקהיר מבוכרה.
בשנת תש"ז (1947) יצא חכם אהרן שויקה לירושלים, כדי להיפגש עם רבו, חכם עזרה עטייה, להיוועץ עימו, אשר להנהגה הרוחנית במצרים. חכם עזרא עטייה המליץ בפניו על דיין צעיר מישיבת 'פורת יוסף', מי שלימים יהיה מרן הראשון לציון, חכם עובדיה יוסף. חכם עובדיה יוסף ירד עימו למצרים, שימש סגן הרב הראשי לקהיר חכם נחום אפנדי, אב בית דין, וראש המתיבתא בישיבתו 'אהבה ואחווה'. בתקופה זו נקשרו קשרי ידידות בין שני החכמים, ומשנת תש"ט (1950), לאחר חזרת חכם עובדיה יוסף לירושלים, נהגו להתכתב בענייני הלכה.
בשנת תשי"ב (1952) פרצה מהפכת 'הקצינים החופשיים' נגד המלך פארוק, ובשנת תשי"ד (1954) תפס את השלטון גמאל עבד אל נאצר. באותה שנה נתפסה במצרים חוליית ריגול של יהודים, שהופעלה על ידי המודיעין הישראלי, במה שכונה 'עסק הביש'. שתי עובדות אלו, הרעו את מצב היהודים במצרים. על היהודים הוטלו הגבלות חמורות. יהודים שנחשדו בפעילות ציונית, גם אם רק למדו עברית, הושמו בבתי סוהר ורכושם הוחרם.
בשנת תשט"ז (1956), עוד לפני 'מבצע סיני' נודע לחכם אהרן שויקה כי הוא נחשד בפעילות ציונית, בישיבתו 'אהבה ואחווה', וכי הוא עומד להיעצר. חכם אהרן שויקה הצליח להבריח את הגבול בדרכון מזויף, הגיע לברוקלין בניו-יורק, ושימש ברבנות בקהילת יוצאי סוריה בניו-יורק.
בשנת תש"כ (1960) זכה עלה לארץ ישראל, והתיישב בירושלים. לתקופה עבר לתל אביב ושימש רב שכונת 'מעוז אביב'. מששב לירושלים, השתקע בקרית היובל, והקים את בית הכנסת 'דוד משען', וישיבת 'אמרי נועם'.
חכם אהרן נפטר ביום ד' בשבט תשל"ח (1978), ומנוחתו כבוד בהר הזיתים בירושלים.
אף שהיה דרשן מרתק ועמקן בלימודו, לא עלה בידו לכתוב ספר מחידושי תורתו. בשנת תש"ם (1980), לאחר מותו, יצא לאור בידי בנו פרופ' יעקב שויקה, ונכדו חכם חיים סבתו הספר 'מנחת אהרן', בו מאמרים, שחוברו לזכרו, ושיורים מתורתו, ביניהם חידושי תורה, מכתבים ומאמרים.
מלמד אפילו על מחלוקת לשם עשיית השמיים לא נאמר 'כי טוב'.
מלמד לעשות נקמה בצורר רק על ידי החוק במשפט.
מלמד שלא יתפתה לאבד זמנו בשיטת הפלפול בלי שום תועלת.
מלמד שבניית בית כנסת בארץ ישראל נחשב כחלק מתהליך.
מלמד שגזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה, מאליה מתבטלת.
לידה: תר"ן, 1890
פטירה: ד שבט תשמ"ד, 1984
פטירה: ד שבט תשמ"ד, 1984
חכם ישראל אבוחצירא נולד לאמו מרת עישה בן חמו ולאביו חכם מסעוד בשנת תר"ן (1890) בעיר ריסאני שבתפילאלת במרוקו. אביו חכם מסעוד הוא בנו בכורו של 'האביר יעקב' חכם יעקב אבוחצירא.
מגיל צעיר הנהיג עצמו בסיגופים. הוא לא אכל בשר והיה נוהג בצום בימי החול. היה לומד בהתמדה עצומה ונמשך לחסידות ואמר שנשמתו קשורה לרבי ישראל הבעל שם טוב. הוא למד גם שחיטה, מילה וכתיבת סת"ם.
בשנת תרס"ג (1903), בהגיעו למצוות, נשא לאישה את מרת פריחה אמסלם בת אחותו, ונולדו להם בן ושתי בנות - רבי מאיר, שרה ומחצ'י. מרת רחמה נפטרה בלידת בתם, וחכם ישראל אבוחצירה נשא לאישה את מרת מרים אמסלם, ונולדו להם תשעה ילדים. רק ארבעה הגיעו לבגרות - רבי ברוך, אביגיל, פנינה ועליזה.
בשנת תשט"ו (1955), לאחר שנפטרה אשתו השנייה, נשא לאישה את מרת סימי בן שמחון, ונולדו להם בן, שנפטר לאחר לידתו, ובת אחת - אסתר.
בשנת תרס"ח (1908) מת עליו אביו, והוא החל למלא מקומו כראש הישיבה בריסאני.
בשנת תר"פ (1920) כחלק מהתקוממות כנגד הפרוטקטורט הצרפתי, נחשדה משפחת אבוחצירא כמשתפת פעולה עם הצרפתים. אחיו הגדול חכם דוד אבוחצירא נרצח, וחכם ישראל אבוחצירא ברח עם אחיו חכם יצחק אבוחצירא לעיר בודניב. שם הקימו מחדש את הישיבה, וחכם ישראל אבוחצירא הפך לרב המחוז תפילאלת.
בשנת תרפ"ב (1922) נסע לראשונה לארץ ישראל ולמד בישיבת המקובלים 'בית אל' מפי חכם מסעוד כהן אלחדאד. לאחר זמן חזר לבקשת רבו חכם משה תורג'מן ראש ישיבת תפילאלת למרוקו.
בשנת תרצ"ג (1933) נסע בשנית לארץ ישראל ולמד בחברותא עם ראש ישיבת פורת יוסף חכם עזרא עטיה. לאחר זמן חזר שוב לבקשת רבו לישיבתו במרוקו.
בשנת ת"ש (1940) נקרא לכהן כאב בית דין בעיר ארפוד הסמוכה לעיר הולדתו ריסאני.
בשנת תשי"א (1951) עלה עם משפחתו לארץ ישראל, והתגורר בשכונת בקעה בירושלים. לאחר זמן נסע לצרפת, ומשם לתוניס וחזר למרוקו.
בשנת תשכ"ד (1964) עלה עם משפחתו לארץ ישראל, והתגורר ביבנה, משם עבר לאשקלון, ולבסוף בשנת תש"ל (1970) שם משכנו בנתיבות.
חכם ישראל אבוחצירא הידוע בכינויו הבאבא סאלי זכה לאהבת ישראל טהורה, והמוני ישראל זכו לקבל את ברכתו כמו גם גדולי ישראל, אשכנזים כספרדים, שבאו להתוועד עמו.
חכם ישראל אבוחצירא נתבקש לישיבה של מעלה ביום ד' בשבט תשמ"ד (1984), ונטמן בעירו נתיבות.
חכם ישראל אבוחצירא היה כמעיין המתגבר בלימודו, והעלה חידושיו על הכתב למעלה מאלף דפים של כתב יד, פירושים, דרשות וחידושים בנגלה ובנסתר, אלה כתביו עלו באש או נסתרו מאתנו, ורק מעט מן המעט נאסף לחיבורו 'אהבת ישראל'. חלקו הראשון מונה התרי"ג מצוות בפירוש הפסוק 'ואהבת לרעך כמוך', ובידנו נותרו פירושם של קס"ו מצוות. חלקו השני הוא דרושים וחידושים. החלק השלישי הוא פירושים על התנ"ך ומאמרי חז"ל מפי תלמידו חכם יהודה שטרית, ומפי השמועה שליקט חתנו חכם דוד יהודיוף.
מגיל צעיר הנהיג עצמו בסיגופים. הוא לא אכל בשר והיה נוהג בצום בימי החול. היה לומד בהתמדה עצומה ונמשך לחסידות ואמר שנשמתו קשורה לרבי ישראל הבעל שם טוב. הוא למד גם שחיטה, מילה וכתיבת סת"ם.
בשנת תרס"ג (1903), בהגיעו למצוות, נשא לאישה את מרת פריחה אמסלם בת אחותו, ונולדו להם בן ושתי בנות - רבי מאיר, שרה ומחצ'י. מרת רחמה נפטרה בלידת בתם, וחכם ישראל אבוחצירה נשא לאישה את מרת מרים אמסלם, ונולדו להם תשעה ילדים. רק ארבעה הגיעו לבגרות - רבי ברוך, אביגיל, פנינה ועליזה.
בשנת תשט"ו (1955), לאחר שנפטרה אשתו השנייה, נשא לאישה את מרת סימי בן שמחון, ונולדו להם בן, שנפטר לאחר לידתו, ובת אחת - אסתר.
בשנת תרס"ח (1908) מת עליו אביו, והוא החל למלא מקומו כראש הישיבה בריסאני.
בשנת תר"פ (1920) כחלק מהתקוממות כנגד הפרוטקטורט הצרפתי, נחשדה משפחת אבוחצירא כמשתפת פעולה עם הצרפתים. אחיו הגדול חכם דוד אבוחצירא נרצח, וחכם ישראל אבוחצירא ברח עם אחיו חכם יצחק אבוחצירא לעיר בודניב. שם הקימו מחדש את הישיבה, וחכם ישראל אבוחצירא הפך לרב המחוז תפילאלת.
בשנת תרפ"ב (1922) נסע לראשונה לארץ ישראל ולמד בישיבת המקובלים 'בית אל' מפי חכם מסעוד כהן אלחדאד. לאחר זמן חזר לבקשת רבו חכם משה תורג'מן ראש ישיבת תפילאלת למרוקו.
בשנת תרצ"ג (1933) נסע בשנית לארץ ישראל ולמד בחברותא עם ראש ישיבת פורת יוסף חכם עזרא עטיה. לאחר זמן חזר שוב לבקשת רבו לישיבתו במרוקו.
בשנת ת"ש (1940) נקרא לכהן כאב בית דין בעיר ארפוד הסמוכה לעיר הולדתו ריסאני.
בשנת תשי"א (1951) עלה עם משפחתו לארץ ישראל, והתגורר בשכונת בקעה בירושלים. לאחר זמן נסע לצרפת, ומשם לתוניס וחזר למרוקו.
בשנת תשכ"ד (1964) עלה עם משפחתו לארץ ישראל, והתגורר ביבנה, משם עבר לאשקלון, ולבסוף בשנת תש"ל (1970) שם משכנו בנתיבות.
חכם ישראל אבוחצירא הידוע בכינויו הבאבא סאלי זכה לאהבת ישראל טהורה, והמוני ישראל זכו לקבל את ברכתו כמו גם גדולי ישראל, אשכנזים כספרדים, שבאו להתוועד עמו.
חכם ישראל אבוחצירא נתבקש לישיבה של מעלה ביום ד' בשבט תשמ"ד (1984), ונטמן בעירו נתיבות.
חכם ישראל אבוחצירא היה כמעיין המתגבר בלימודו, והעלה חידושיו על הכתב למעלה מאלף דפים של כתב יד, פירושים, דרשות וחידושים בנגלה ובנסתר, אלה כתביו עלו באש או נסתרו מאתנו, ורק מעט מן המעט נאסף לחיבורו 'אהבת ישראל'. חלקו הראשון מונה התרי"ג מצוות בפירוש הפסוק 'ואהבת לרעך כמוך', ובידנו נותרו פירושם של קס"ו מצוות. חלקו השני הוא דרושים וחידושים. החלק השלישי הוא פירושים על התנ"ך ומאמרי חז"ל מפי תלמידו חכם יהודה שטרית, ומפי השמועה שליקט חתנו חכם דוד יהודיוף.
מלמד שכל ישראל שווים לטובה ממקום קדושה.
משורר לכל אשר בו נשמה שצדקתו עומדת לעד כחומה.
משורר אות לטובה, שישיב בניו על תילם, לשמחם בגאולת עולם.
מלמד מעשה אהרון, שעמד בתפילה ללמד זכות על החיים.
הרשם לקבלת דף חכם בכל יום למייל




