


החכם היומי - מאגר מידע מקוון לספרות יהודי ספרד
'החכם היומי' של 'כל ישראל חברים', הוא מאגר מידע על חכמי הספרדים וארצות האסלאם, קורות חייהם ודברי חכמתם והגותם. במאגר המידע המקוון נאספו מאות סיפורי חיים והונגשו אלפי מקורות מתוך כתביהם. מאגר המידע המקוון מתמקד בספרים שנכתבו בדורות האחרונים, מקורות מועתקים מספריהם של החכמים, גם אלה שאינם ידועים לציבור הרחב, שנמצאים בספריות פרטיות ומשפחתיות או שעדיין עומדים בכתב יד. 'החכם היומי' פותח צוהר אל עולמם של חכמי ישראל בכל מקום מושבותיהם, בונה מחדש את אבני הזיכרון שהתפזרו, ומשיב את נכסי המורשת של כלל קהילות ישראל, בצורה נגישה ועדכנית, אל הציבור הרחב בישראל.
לידה: , 0
פטירה: כז אדר תקל"ג, 1773
פטירה: כז אדר תקל"ג, 1773
חכם רפאל משה בולה נולד לאמו ולאביו חכם יוסף בולה בסלוניקי שביוון העות'מאנית.
בצעירותו, הוא שימש בקודש באנקונה שבאיטליה, משם עלה לארץ הקודש ושם מושבו בירושלים.
בשנת תקי"ב (1752), חכם רפאל משה בולה יצא כשד"ר קהילות ירושלים לטורקיה. עם חזרתו לירושלים השתקע בישיבת 'נווה שלום'. לימים, כנראה בשנת תקט"ז (1757), התמנה לראש הישיבה
בשנת תקל"ב (1772) חכם רפאל משה בולה התמנה כראשון לציון.
חכם רפאל משה בולה נשא לאשה את זינבול, בתו של חכם שמואל קמחי. בנו הוא החכם שלמה בולה - ה'לחם שלמה'. בתו נישאה בנישואים שניים לחכם רב יום טוב אלגאזי, מדייני בית דינו, ויורשו בתפקיד הראשון לציון.
חכם רפאל משה בולה נפטר ביום כ"ז אדר תקל"ג (1773) ונקבר בהר הזיתים.
חכם רפאל משה בולה חיבר את הספר 'חיי עולם' - דרושים ואת 'גט מקושר' - הלכות גירושין לפרטיהן.
בצעירותו, הוא שימש בקודש באנקונה שבאיטליה, משם עלה לארץ הקודש ושם מושבו בירושלים.
בשנת תקי"ב (1752), חכם רפאל משה בולה יצא כשד"ר קהילות ירושלים לטורקיה. עם חזרתו לירושלים השתקע בישיבת 'נווה שלום'. לימים, כנראה בשנת תקט"ז (1757), התמנה לראש הישיבה
בשנת תקל"ב (1772) חכם רפאל משה בולה התמנה כראשון לציון.
חכם רפאל משה בולה נשא לאשה את זינבול, בתו של חכם שמואל קמחי. בנו הוא החכם שלמה בולה - ה'לחם שלמה'. בתו נישאה בנישואים שניים לחכם רב יום טוב אלגאזי, מדייני בית דינו, ויורשו בתפקיד הראשון לציון.
חכם רפאל משה בולה נפטר ביום כ"ז אדר תקל"ג (1773) ונקבר בהר הזיתים.
חכם רפאל משה בולה חיבר את הספר 'חיי עולם' - דרושים ואת 'גט מקושר' - הלכות גירושין לפרטיהן.
מלמד הגם שעוברים על התורה, הרי הם חברים בכל המצוות.
מלמד לדיינים לעשות האמת והצדק, ולהניח בצד משפט התורה.
מלמד מעלת השלום, שנהגו העולם לפתוח ולסיים בשלום.
מלמד רמז השיבה אל הארץ בשביל השכינה שהיא בגלות עמנו.
מלמד שהמניח בן אחריו עוסק בתורה ובמצוות כאילו לא מת.
לידה: תרנ"ח, 1897
פטירה: כז אדר תשל"ט, 1979
פטירה: כז אדר תשל"ט, 1979
חכם מארי חיים סינואני נולד לאמו ולאביו מארי יחיא בשנת תרנ"ח (1897) בעיירה סינואן בתימן.
למד תורה מפי מארי שלמה טביב ומארי דוד יעיש חדאד. בשנת תרע"ד (1914) הוסמך לרבנות על ידי מארי שלמה טביב, והמשיך בלימודי הקבלה מפי רבו המובהק מארי יעיש מוסא קורין 'מכפר המקובלים' מועציירה.
בשנת תרע"ה (1915) נשא אישה אך רק בשנת תרפ"א (1931) לאחר מות רבותיו, הסכים לקבל על עצמו משרת רבנות, והחל לשמש כאב בית הדין ורבה של סינואן וסביבותיה.
בשנת תש"א (1941), לאחר בצורת קשה שפקדה את תימן, החל את מסעו עם משפחות נוספות, מסע ארוך ורב תלאות במדבריות תימן, במגמה לעלות לארץ ישראל. הוא הצליח להגיע למחנה הפליטים חאשד, שהוקם ליד העיר עדן בשנת תש"ו (1946). במחנה חאשד שימש נציג יהודי מחוז שרעב, ואף שימש בקודש כחבר בית הדין יחד עם מארי סאלם יעקב מנחם ומארי יחיא אברהם. המחנה נוהל ע"י פעילים ציונים חילוניים, שנשלחו מהארץ.
בשנת תש"ח (1948) פרץ מרד, אותו הובילו רבני העדה, כנגד גסות רוחם וקשיות ליבם של מנהלי המחנה. רבני העדה ובתוכם מארי חיים סינוואני נמסרו לשלטון הבריטי, נשפטו וסולקו מן המחנה.
בשנת תש"ט (1949) מארי חיים סינואני זכה ועלה לארץ ישראל והתיישב ביהוד. הוא סירב לקבל על עצמו כל משרת רבנות מהטעם שהרבנים כפופים תחת הממשלה הציונית ומשרתם אינה עצמאית.
בשנת תשי"ט (1959) מתה עלי אשתו, הוא החל להסתגר בדלת אמותיו, ונפגש רק עם מעט מתלמידיו ובתוכם מארי סעדיה בן אור, מארי מרדכי שרעבי ומארי עוזי משולם, ויצא שמו כפועל ישועות.
חכם חיים סינואני נפטר ביום כ"ז אדר תשל"ט (1979) ונטמן בבית העלמין ביהוד.
הוא כתב חיבורים רבים על התורה בדרך הפרד"ס, חלקם יצאו לאור על ידי נכדו: 'מקום מקדש', 'עטרת תפארת', עטרות חיים', 'תורת חכם' 'וזוהר הרקיע'. ומרביתם עדיין נשארו בכתב יד, בתוכם: 'לריח שמניך טובים', 'קישוטי כלה', 'מצא חיים' 'לקט שכחה ופאה'.
למד תורה מפי מארי שלמה טביב ומארי דוד יעיש חדאד. בשנת תרע"ד (1914) הוסמך לרבנות על ידי מארי שלמה טביב, והמשיך בלימודי הקבלה מפי רבו המובהק מארי יעיש מוסא קורין 'מכפר המקובלים' מועציירה.
בשנת תרע"ה (1915) נשא אישה אך רק בשנת תרפ"א (1931) לאחר מות רבותיו, הסכים לקבל על עצמו משרת רבנות, והחל לשמש כאב בית הדין ורבה של סינואן וסביבותיה.
בשנת תש"א (1941), לאחר בצורת קשה שפקדה את תימן, החל את מסעו עם משפחות נוספות, מסע ארוך ורב תלאות במדבריות תימן, במגמה לעלות לארץ ישראל. הוא הצליח להגיע למחנה הפליטים חאשד, שהוקם ליד העיר עדן בשנת תש"ו (1946). במחנה חאשד שימש נציג יהודי מחוז שרעב, ואף שימש בקודש כחבר בית הדין יחד עם מארי סאלם יעקב מנחם ומארי יחיא אברהם. המחנה נוהל ע"י פעילים ציונים חילוניים, שנשלחו מהארץ.
בשנת תש"ח (1948) פרץ מרד, אותו הובילו רבני העדה, כנגד גסות רוחם וקשיות ליבם של מנהלי המחנה. רבני העדה ובתוכם מארי חיים סינוואני נמסרו לשלטון הבריטי, נשפטו וסולקו מן המחנה.
בשנת תש"ט (1949) מארי חיים סינואני זכה ועלה לארץ ישראל והתיישב ביהוד. הוא סירב לקבל על עצמו כל משרת רבנות מהטעם שהרבנים כפופים תחת הממשלה הציונית ומשרתם אינה עצמאית.
בשנת תשי"ט (1959) מתה עלי אשתו, הוא החל להסתגר בדלת אמותיו, ונפגש רק עם מעט מתלמידיו ובתוכם מארי סעדיה בן אור, מארי מרדכי שרעבי ומארי עוזי משולם, ויצא שמו כפועל ישועות.
חכם חיים סינואני נפטר ביום כ"ז אדר תשל"ט (1979) ונטמן בבית העלמין ביהוד.
הוא כתב חיבורים רבים על התורה בדרך הפרד"ס, חלקם יצאו לאור על ידי נכדו: 'מקום מקדש', 'עטרת תפארת', עטרות חיים', 'תורת חכם' 'וזוהר הרקיע'. ומרביתם עדיין נשארו בכתב יד, בתוכם: 'לריח שמניך טובים', 'קישוטי כלה', 'מצא חיים' 'לקט שכחה ופאה'.
מלמד שכר המתענה, שיזדמנו לפניו עניים מהוגנים שייתן להם צדקה.
מלמד שכופה תאוות העושר והרווח לדחוק עסקיו להלוות לעני.
מלמד שלימודה יהא מתוך שמחה, שאינה שורה מתוך עצבות.
מלמד שהמחלוקת היא מארכת הגלות, ומרחקת קץ הגאולה.
מלמד שהחכם אין דרכו לקנטר את חברו בדבי תורה.
מלמד לנזהרים בקימת חצות, שבביאת הגואל יאיר אור הבוקר.
לידה: , 0
פטירה: כז אדר תרנ"ה, 1895
פטירה: כז אדר תרנ"ה, 1895
חכם אלישע דנגור נולד לאמו ולאביו ניסים בבגדאד שבעיראק.
חכם אלישע דנגור היה תלמידו המובהק של חכם עבדאללה סומך, ולאחר פטירת רבו בשנת תרמ"ט (1889) סייע בהבאתו לקבורה.
בשנים תר"מ-תרמ"ו (1886-1880), ולאחר מכן בשנים תרמ"ט-תרנ"ג (1893-1889) חכם אלישע דנגור שימש כחכם באשי של בגדאד.
חכם אלישע דנגור נפטר בכ"ז אדר תרנ"ה ונקבר בבגדאד.
ההלכות שכתב נקבצו בספר 'גדולות אלישע', ותשובות הלכתיות, כמו גם החלטות בית הדין שעמד בראשו - בספר 'פנקס בית דין'.
מביא אזהרת ה'מורה באצבע' מפני המחלוקת בערב שבת.
מלמד התקנה להשכים לאפות החלה כדי שתהא פת מצויה לעני.
מברר ברכת חכמי האומות, שמברכים על חכמות העולם.
מכריע לנו שאחרי מרן הולכים - מצוות ישוב הארץ גם בזמן הזה.
מלמד שאב העושה נר יפה יותר מחיובו זוכה לבנים חכמים.
מלמד שלא לטפח בשבת, אך נהגו בעירם לטפח בסעודת המילה.
לידה: כח ניסן של"א, 1571
פטירה: כז אדר ת"ח, 1648
פטירה: כז אדר ת"ח, 1648
חכם יהודה אריה ממודנה נולד לאימו רחל ולאביו יצחק ביום כ"ח ניסן של"א (1571) בוונציה שבאיטליה.
עיקר תורתו למד מפי חכמי איטליה בתוכם הרב שמואל יהודה קצנלבוגן, חכם עזריאל בן רבי משה באסולה. כבר מילדותו נודע כעילוי גדול בתורה, והוא למד גם מקצועות החול. לפרנסתו, עסק במלאכת ההוראה, וכשהיה בן עשרים ושתיים התמנה להיות דיין ודרשן. לדרשותיו נהרו רבים, רעיונותיו הברורים ושפתו העשירה והפיוטית, שלעיתים הייתה גם באיטלקית משכו אליה גם נוצרים נכבדים. לימים נתמנה לרב הראשי של וונציה, ואת קשריו עם הנוצרים רתם לטובת פעילותו הציבורית, למען אחיו היהודים.
חכם יהודה אריה עסק בהגהת ספרים של חכמי ישראל בדורו, ולרוב כשרונו התבקש פעמים רבות לכתוב את נוסח המצבה של החכמים שנפטרו בימיו. הוא כתב ספרים רבים. את הראשון שבהם, כתב כבר בהיותו בן שלוש עשרה, ובו דו שיח בגנות השחוק וכרטיסי מזל, ובדידו היה העובדה שהפסיד כספים רבים בכרטיסים אלו.
על אף שלמד בחכמת הנסתר, וגם הביא דברי הזוהר בספריו, התנגד לעיסוק בחכמה זו, ובעיקר לאמונת הגלגול.
בחייו הפרטיים ידע צער ומכאוב. שניים מבניו מתו ורעייתו רחל שהייתה בת דודתו, חלתה במחלת נפש. עד כדי כך לא שכח את כאבו, שהמילים 'לב נשבר' 'נעצב ונדכה' וכיוצא בהן נהפכו להיות חלק מחתימת שמו.
חכם יהודה אריה ממודנה נלקח לבית עולמו ביום כ"ז אדר ת"ח (1648).
הוא כתב ספרים רבים ומגוונים: 'זקני יהודה' - שו"ת, 'מדבר יהודה' - דרשות, 'שאגת אריה' - נגד הקראים, 'ארי נוהם' - נגד אמונת הגלגול, 'מגן וחרב' - פולמוס עם דעות הנוצרים, 'תפילות ישרים' - תפילות שונות, 'פי האריה' - מילון איטלקי עברי, 'צמח צדיק' - ספר מוסר והשקפה ועוד.
מלמד אין בידו למחות ביד חברו מלהתפלל בבית כנסת שעה בביתו.
מלמד שלא יהיה מהאוהבים בשעת הצלחה והמתרחקים בעת רצה.
מלמד התורה היא כאור כלול לכל, וכל הרוצה יבוא ליטול, שהכל זוכים בה.
מלמד בידנו לשוב אל מולדתנו כבראשונה, ותשוב גם היא לאיתנה.
מלמד להשתדל שיהיו בנים לבניו, שהם מעשיהם הטובים.
מלמד שבת קודש הרי היא ככלה, ומצווה לקשטה בכל מיני שמחה.
לידה: , 0
פטירה: כז אדר , 0
פטירה: כז אדר , 0
החכם המקובל פנחס סעדון נולד לאמו ולאביו חכם אהרון סעדון בג'רבה.
ראשית תורתו למד מפי אביו חכם אהרון סעדון בג'רבה. עבר לעיר תוניס, וגדל בתורה וביראה, בנגלה ובנסתר. מונה לאב בית הדין ורב העיר טוזר, בדרום מערב טוניסיה.
החכם המקובל פנחס סעדון נפטר ביום כ"ז באדר. שנת פטירתו אינו ידוע לנו.
בשנת תרנ"ו (1896), לאחר מותו, יצא לאור בעיר ליוורנו ספרו 'שרי מאות' - פירושים על דרך הפרד"ס על הפסוק 'טובים השניים מן האחד'. בשנת תרס"ב (1902) יצא לאור בתוניס הכרך הראשון של ספרו 'פסקי הראש', ובשנת תרע"א (1911) יצא לאור בתוניס הכרך השני של הספר. בשנת תשע"ט (2019) נערכה הילולה לזכרו במושב ינוב.
מלמד שמי שבידו 'ואהבת לרעך' הוא הפך לבן, וטהור כלפי שמים.
מלמד שדלה וענייה מן החסדים, ע"י הצדקה, נעשית ראויה לזריעה.
מלמד שנותנים צדקה על המתים, מהעונש שגורמים לעצמם.
מלמד טובים השניים, שיש להם שכר טוב, זה בתורה וזה בסחורה.
מלמד שהאזנה היא המביאה אותך לידי לימוד.
מלמד עת בוא לציון גואל, יצר הרע לא יבוא ביניהם, ויהיו לאחד.
מלמד מדוד שהתפלל לקבל לב שומע חרפתו, ולא ישיב.
מלמד לחוץ התפילין בתפילת המוסף, ואין ראוי לשני כתרים.
לידה: שס"ה, 1612
פטירה: כז אדר תנ"ג, 1693
פטירה: כז אדר תנ"ג, 1693
חכם יצחק אבוהב דה-פונסקה נולד לאימו איזאבל ולאביו דוד בשנת שס"ה (1605) בקשטרו דיירה שבפורטוגל.
עד גיל 7 גדל במשפחת אנוסים תחת איום האינקוויזיציה, ובשנת שע"ב (1612) נמלטה משפחתו מפורטוגל, והתיישבה בעיר אמסטרדם. באותה שנה מת אביו, ואמו גידלה אותו לבדה. בשם משפחתו הוא נושא את שם משפחת אביו אבוהב ושם משפחת אימו דה-פונסקה.
ראשית תורתו למד מפי רבו, חכם יצחק עוזיאל, שהגיע לאמסטרדם מהעיר בפאס, והיה לרב קהילת 'נווה שלום' בעיר. בשנת ש"פ (1620) החל ללמוד קבלה מפי החכם אברהם הכהן דה-הירירה מוונציה, שהתיישב בעיר.
חכם יצחק אבוהב דה-פונסקה נשא לאישה את אסתר, ונולדו להם שלושה ילדים: דוד, אברהם ויהודית.
בשנת שפ"ו (1626), הוסמך לרבנות והחל לשמש כרב קהילת 'בית ישראל'. בשנת שצ"ה (1635) על רקע שאלת האנוסים, פרצה מחלוקת בינו לבין לחכם שאול הלוי מורטירה, ראש ישיבת 'עץ חיים': האם ישראל שחטא בעבירות חמורות, נפשו נכרתת לעד. לחיזוק עמדתו ש'לא ידח ממנו נידח', חיבר את ספרו 'מחברת נשמת חיים'.
בשנת שצ"ח (1638), אוחדו שלוש הקהילות הספרדיות באמסטרדם לקהילת 'תלמוד תורה'. חכם שאול הלוי מורטירה מונה לרב הקהל, ואב בית הדין, וחכם יצחק אבוהב דה-פונסקה מונה לדיין בבית דינו, וכאחד מסגניו.
בשנת ת"א (1641) חכם יצחק אבוהב דה-פונסקה עבר לעיר רסיפה בצפון-מזרח ברזיל, שהיתה בשליטת הולנד, לשמש רב הקהילה היהודית, שצמחה שם, בעקבות סחר בסוכר וטבק. בשנת תי"ד (1654), בעקבות כיבוש העיר בידי הפורטוגלים, ברח יחד עם קהילתו בחזרה לאמסטרדם, ועם חזרתו הושבה לו משרתו.
בשנת תט"ו (1655) תרגם מספרדית והוציא לאור את ספרי הקבלה של מורו, החכם אברהם הכהן דה-הירירה: 'בית א-לוהים' ו'שער השמיים'. בשנת ת"כ (1660), לאחר פטירתו של חכם שאול הלוי מורטירה, מונה לרבה של אמסטרדם. בין פעולותיו הרבות, היה הקמת בית כנסת הפורטוגזי החדש, שנחנך בשנת תל"ה (1675).
חכם יצחק אבוהב דה-פונסקה היה פוסק הלכה ומקובל, דרשן בחסד, בקי בכמה שפות, ובחכמות הכלליות. בבית הכנסת אירח בכבוד גדול שועי עולם, ובתוכם נסיך טוסקנה, ומלך אנגליה ויליאם השלישי. הוא היה בעל כישרון מיוחד בשירה, והיה מנגן בנבל. באחרית ימיו יצא לאור חיבורו בספרדית 'פאראפרזיס' - חידושים על התורה.
חכם יצחק אבוהב דה-פונסקה נפטר ביום כ"ז באדר ב' תנ"ג (1693), ומנוחתו כבוד בבית החיים באודרקרק.
חיבורו 'מחברת נשמת חיים', שעמד בכתב יד, יחד עם כתבים נוספים שלו, שעמדו בגניזה בעיר רסיפה בברזיל, יצא לאור ע"י חכם יוסף דוד ויטמן, שליח חב"ד בסן פאולו, בשני כרכים, בשנת תשס"ז (2007) ותשע"ה (2015).
מלמד אפילו שחטא, לא ייכרת לעד לעולם, וישראל הוא.
מלמד שהחורף סב לאחור, שלא יוכרחו להפסיק את עבודת הקודש.
מלמד שחכמי האמת המקובלים, מעמידים התורה על מתכונתה.
מלמד בזכות השכינה הפירות היו גדולים ומתוקים ונהפכים לזהב.
מלמד קבלה מרב לרב, מהאר"י הקדוש, שכולם נפש אחת.
מלמד שתהיה הרבה כוונה, שתיקה ומסירות בתפילתנו.
הרשם לקבלת דף חכם בכל יום למייל