


החכם היומי - מאגר מידע מקוון לספרות יהודי ספרד
'החכם היומי' של 'כל ישראל חברים', הוא מאגר מידע על חכמי הספרדים וארצות האסלאם, קורות חייהם ודברי חכמתם והגותם. במאגר המידע המקוון נאספו מאות סיפורי חיים והונגשו אלפי מקורות מתוך כתביהם. מאגר המידע המקוון מתמקד בספרים שנכתבו בדורות האחרונים, מקורות מועתקים מספריהם של החכמים, גם אלה שאינם ידועים לציבור הרחב, שנמצאים בספריות פרטיות ומשפחתיות או שעדיין עומדים בכתב יד. 'החכם היומי' פותח צוהר אל עולמם של חכמי ישראל בכל מקום מושבותיהם, בונה מחדש את אבני הזיכרון שהתפזרו, ומשיב את נכסי המורשת של כלל קהילות ישראל, בצורה נגישה ועדכנית, אל הציבור הרחב בישראל.
לידה: תרע"ו, 1915
פטירה: טז שבט תשנ"ה, 1995
פטירה: טז שבט תשנ"ה, 1995
חכם מארי מאיר צובירי נולד לאימו נעמה ולאביו ישראל בשנת תרע"ו (1915) בצנעא שבתימן.
ראשית תורתו למד מפי החכם מארי אלעזר קורח, ועיקר תורתו למג מפי רבו, החכם מארי סעיד אל-עזירי בישיבת 'בית אלאוסטא'. בשנת תרפ"ט (1929), הוסמך כשוחט. בהמשך למד כתיבת סת"ם, שימש מוהל, שלא על-מנת לקבל פרס, והיה תלמיד חכם, השוקד על לימודו בלילות, מתפרנס מיגיע כפיו, ועוסק בענייני ציבור באמונה.
נשא לאשה את מרת נעמי בת החכם באשי, מארי יחיא יצחק הלוי, הרב הראשי של תימן, ונולדו להם שבעה ילדים.
בשנת תש"ד (1943) הצליח אביו וחלק ממשפחתו לקבל אישורי עלייה לארץ ישראל. הם צעדו מצנעא לעדן, מהלך של כ-430 ק"מ, ומשם הפליגו לעיר סואץ שבמצרים, וממצרים עלו לארץ ישראל. חכם מארי מאיר צובירי נשאר בצנעא, ובשנת תש"ז (1947) החל לשמש בקודש כרב בית הכנסת אל-חג'אג'.
בשנת תש"ט (1949) זכה ועלה לארץ ישראל 'על כנפי נשרים', והתגורר במעברת 'שבות עם', הסמוכה לבית ליד. משם עבר לירושלים, התיישב בשכונת גבעת שאול, ולמד בית מדרשו של הראשון לציון חכם מאיר חי עוזיאל.
בשנת תשי"א (1951) עבר לשמש רב כפר אוריאל, הסמוך לגדרה. הכפר יושב ע"י משפחות עולים מתימן, עיראק ובולגריה, שראשי משפחתם עיוורים וכבדי ראיה. בהמשך שימש גם רב העיר של גדרה, במשך 31 שנים.
חכם מארי מאיר צובירי דאג לכל צורכי הדת בגדרה וביישובי הסביבה. הקים מערך כשרות, ייסד מקווה טהרה, וחברה קדישא עבור בני עדות המזרח. היה מכתת רגליו, בין בתי הכנסיות, נשא דרשות, והיה מעורב עם הבריות.
בזקנותו חלה, ולאחר שחש שמחלתו מקשה עליו לתפקד כרב העיר התפטר מתפקידו.
חכם מארי מאיר צובירי נפטר ביום ט"ז בשבט תשנ"ה (1995). לזכרו יצא לאור בשנת תשנ"ה (1995) החוברת 'זיכרון עולם למורנו ורבנו הרב מאיר ב"ר ישראל צובירי זצ"ל, ובשנת תש"פ (2020) הספר 'רעיא מהימנא: חייו ופועלו של מארי מאיר ב"ר ישראל צוברי זצ"ל רבה של גדרה'.
ראשית תורתו למד מפי החכם מארי אלעזר קורח, ועיקר תורתו למג מפי רבו, החכם מארי סעיד אל-עזירי בישיבת 'בית אלאוסטא'. בשנת תרפ"ט (1929), הוסמך כשוחט. בהמשך למד כתיבת סת"ם, שימש מוהל, שלא על-מנת לקבל פרס, והיה תלמיד חכם, השוקד על לימודו בלילות, מתפרנס מיגיע כפיו, ועוסק בענייני ציבור באמונה.
נשא לאשה את מרת נעמי בת החכם באשי, מארי יחיא יצחק הלוי, הרב הראשי של תימן, ונולדו להם שבעה ילדים.
בשנת תש"ד (1943) הצליח אביו וחלק ממשפחתו לקבל אישורי עלייה לארץ ישראל. הם צעדו מצנעא לעדן, מהלך של כ-430 ק"מ, ומשם הפליגו לעיר סואץ שבמצרים, וממצרים עלו לארץ ישראל. חכם מארי מאיר צובירי נשאר בצנעא, ובשנת תש"ז (1947) החל לשמש בקודש כרב בית הכנסת אל-חג'אג'.
בשנת תש"ט (1949) זכה ועלה לארץ ישראל 'על כנפי נשרים', והתגורר במעברת 'שבות עם', הסמוכה לבית ליד. משם עבר לירושלים, התיישב בשכונת גבעת שאול, ולמד בית מדרשו של הראשון לציון חכם מאיר חי עוזיאל.
בשנת תשי"א (1951) עבר לשמש רב כפר אוריאל, הסמוך לגדרה. הכפר יושב ע"י משפחות עולים מתימן, עיראק ובולגריה, שראשי משפחתם עיוורים וכבדי ראיה. בהמשך שימש גם רב העיר של גדרה, במשך 31 שנים.
חכם מארי מאיר צובירי דאג לכל צורכי הדת בגדרה וביישובי הסביבה. הקים מערך כשרות, ייסד מקווה טהרה, וחברה קדישא עבור בני עדות המזרח. היה מכתת רגליו, בין בתי הכנסיות, נשא דרשות, והיה מעורב עם הבריות.
בזקנותו חלה, ולאחר שחש שמחלתו מקשה עליו לתפקד כרב העיר התפטר מתפקידו.
חכם מארי מאיר צובירי נפטר ביום ט"ז בשבט תשנ"ה (1995). לזכרו יצא לאור בשנת תשנ"ה (1995) החוברת 'זיכרון עולם למורנו ורבנו הרב מאיר ב"ר ישראל צובירי זצ"ל, ובשנת תש"פ (2020) הספר 'רעיא מהימנא: חייו ופועלו של מארי מאיר ב"ר ישראל צוברי זצ"ל רבה של גדרה'.
מלמד אפילו הרשע בפנימיות ליבו, מחכה לתשובה
מלמד ימי ספירת העומר, שבזכות התורה זוכה לתבואה שהוא קוצר
מלמד שהיה הרמב"ם ממפלסי הדרך למשיח
מלמד כשעוסקים ההורים יחדיו, בחינוך הבנים, לא יבוא לידי חימוץ
מלמד סדר הכנסת ילד לתלמוד תורה בתימן
מלמד כשם שהאילן מט"ו בשבט עושה פרי, כך הילד בתלמודו
לידה: תרמ"ח, 1888
פטירה: טז שבט תשל"ז, 1977
פטירה: טז שבט תשל"ז, 1977
חכם שלמה הכהן סקלי א-זאגורי נולד לאביו חכם יצחק ואימו עיישה בשנת תרמ"ח (1888) בדבדו שבמרוקו.
גדל בתורה וביראה על ברכי אביו, חכם יצחק הכהן סקלי א-זגורי, אך בשנת תרנ"ו (1896), בהיותו בן שמונה, נפטר אביו, והוא גדל בבית דודו, סופר הסת"ם, חכם מרדכי הכהן. הוא למד בישיבת חכם משה בן-גיגי, ובשנת תרס"א (1901) החל ללמוד בישיבת חכם משה הכהן.
בשנת תרס"ח (1908) נשא לאישה את בתו של דודו, חכם מרדכי הכהן, ונולדו להם שני בנים. בזיווג שני נשא את מרת אסתר, בתו של חכם דוד הכהן סקלי, ראש אב בית דין דבדו, ונולדו להם ששה בנים.
בשנת תר"ע (1910), החל לשמש רב בעיירה ברגן, ובשנת תרע"ד (1914) עבר לעיר אוג'דה. בשנת תר"פ (1920) החל לשמש רב בתאוורית. שם, הקים תלמוד תורה וישיבה.
בשנת תרצ"ג (1933) יצא לטריפולי, משם הגיע לארץ ישראל. בארץ קיבל שליחות ועד העדה המערבית, ויצא למרוקו, אלג'יריה ותוניסיה. בשנת תרצ"ט (1939) קיבל שליחות כולל רבי מאיר בעל הנס בטבריה.
בשנת תש"ה (1945) החל לשמש דיין בית הדין בעיר אוג'דה. בשנת תש"ט (1949) החל לשמש דיין בבית הדין הגדול ברבאט, ורב העיר ואב בית הדין בעיר מזאגאן (אל-ג'דידה).
בשנת תשט"ז (1956) זכה ועלה לארץ ישראל. הוא התיישב בעיר ירושלים, ושימש רב שכונת 'גוננים (קטמונים). הוא ייסד את בית הכנסת 'יקהיל שלמה' בשכונה, הנהיג את קהילתו בימים הקשים, הפיץ תורה ברבים והרבה בגמילות חסדים בגופו ובממונו, אף שגם מצבו הכלכלי היה דחוק.
בשנת תשכ"ח (1967) נהרגו שניים מבניו, אברהם ויעקב, במתקפת פתע של הצבא המצרי על המשחתת אח"י אילת. המשחתת טובעה, 47 לוחמים נהרגו, בתוכם שני בניו של חכם שלמה הכהן סקלי א-זאגורי.
בשנת תש"ל (1970), לאחר מחלה קשה, התאמץ להוציא לאור את ספרו 'ויקץ שלמה', ובו דרשות והספדים שחיבר מאז היותו נער בר מצווה.
חכם שלמה הכהן סקלי א-זאגורי נפטר ביום ט"ז שבט תשל"ז (1977).
גדל בתורה וביראה על ברכי אביו, חכם יצחק הכהן סקלי א-זגורי, אך בשנת תרנ"ו (1896), בהיותו בן שמונה, נפטר אביו, והוא גדל בבית דודו, סופר הסת"ם, חכם מרדכי הכהן. הוא למד בישיבת חכם משה בן-גיגי, ובשנת תרס"א (1901) החל ללמוד בישיבת חכם משה הכהן.
בשנת תרס"ח (1908) נשא לאישה את בתו של דודו, חכם מרדכי הכהן, ונולדו להם שני בנים. בזיווג שני נשא את מרת אסתר, בתו של חכם דוד הכהן סקלי, ראש אב בית דין דבדו, ונולדו להם ששה בנים.
בשנת תר"ע (1910), החל לשמש רב בעיירה ברגן, ובשנת תרע"ד (1914) עבר לעיר אוג'דה. בשנת תר"פ (1920) החל לשמש רב בתאוורית. שם, הקים תלמוד תורה וישיבה.
בשנת תרצ"ג (1933) יצא לטריפולי, משם הגיע לארץ ישראל. בארץ קיבל שליחות ועד העדה המערבית, ויצא למרוקו, אלג'יריה ותוניסיה. בשנת תרצ"ט (1939) קיבל שליחות כולל רבי מאיר בעל הנס בטבריה.
בשנת תש"ה (1945) החל לשמש דיין בית הדין בעיר אוג'דה. בשנת תש"ט (1949) החל לשמש דיין בבית הדין הגדול ברבאט, ורב העיר ואב בית הדין בעיר מזאגאן (אל-ג'דידה).
בשנת תשט"ז (1956) זכה ועלה לארץ ישראל. הוא התיישב בעיר ירושלים, ושימש רב שכונת 'גוננים (קטמונים). הוא ייסד את בית הכנסת 'יקהיל שלמה' בשכונה, הנהיג את קהילתו בימים הקשים, הפיץ תורה ברבים והרבה בגמילות חסדים בגופו ובממונו, אף שגם מצבו הכלכלי היה דחוק.
בשנת תשכ"ח (1967) נהרגו שניים מבניו, אברהם ויעקב, במתקפת פתע של הצבא המצרי על המשחתת אח"י אילת. המשחתת טובעה, 47 לוחמים נהרגו, בתוכם שני בניו של חכם שלמה הכהן סקלי א-זאגורי.
בשנת תש"ל (1970), לאחר מחלה קשה, התאמץ להוציא לאור את ספרו 'ויקץ שלמה', ובו דרשות והספדים שחיבר מאז היותו נער בר מצווה.
חכם שלמה הכהן סקלי א-זאגורי נפטר ביום ט"ז שבט תשל"ז (1977).
מלמד שנחשבים כל ישראל גוף אחד ואחדות אחד
מלמד שעל ידי מצוות הצדקה, יכול להעמיד הנשמה שלו
מלמד שנותן עוז כנגד העמים, בזמן שישראל מבקשים שלום
מלמד שניתנה באש, במים ובמדבר, ומי שרוצה ליטול יבוא ויטול
מלמד 'ראיתי קץ' על סוד יין המשומר בענביו
מלמד 'לא ישכב עד יאכל טרף' לעניין קריאת שמע על המיטה
מלמד שעושים לוח קבורה משולחן שהאכיל בו עניים
לידה: שכ"ב, 1562
פטירה: טז שבט שצ"ה, 1635
פטירה: טז שבט שצ"ה, 1635
חכם אברהם כהן דה הירירה נולד לאימו ולאביו דוד בשנת שכ"ב (1562) בפירנצה, איטליה.
הוא נולד למשפחת אנוסים מקורדובה, בשם אלונסו נונס דה-אררה. משפחתו עברה להתגורר בוונציה, ושבה אל יהדותה בגלוי. הוא רכש השכלה כללית ופילוסופית רחבה, ונדד לצורכי עסקיו ברחבי אירופה. בשנת שנ"ב (1592) הוא הגיע לעיר רגוזה (כיום קרואטיה), שם פגש את החכם המקובל ישראל סרוק, ממנו למד קבלת האר"י.
בשנת שנ"ו (1596) שהה בעיר קדיס בספרד, במסגרת עסקיו של דודו, חואן דה-מרצ'נה, סוחר סולטאן מרוקו. הצבא האנגלי, שפשט על העיר לקח בשבי בני ערובה, בתוכם חכם אברהם כהן דה הירירה. הוא שהה במאסר במצודת לונדון חמש שנים, עד שנפדה ע"י סולטאן מרוקו, שהעניק לו נתינות כבוד של סולטנות מרוקו.
בשנת שס"א (1601) חזר לאיטליה, והמשיך בעסקיו. בשנת ש"פ (1620) עבר לאמסטרדם, שם שימש בתפקידים ציבוריים בקהילה הספרדית-פורטוגזית.
חכם אברהם כהן דה הירירה נפטר באמסטרדם ביום ט"ז בשבט שצ"ה (1635).
אחר פטירתו, ספריו 'בית א-לוהים' ו'שער השמיים', העוסקים בקבלה ובפילוסופיה, שנכתבו במקור בספרדית, יצאו לאור בשפה העברית בידי תלמידו החכם יצחק אבוהב דה פונסקה, באמסטרדם בשנת תט"ו (1655).
הוא נולד למשפחת אנוסים מקורדובה, בשם אלונסו נונס דה-אררה. משפחתו עברה להתגורר בוונציה, ושבה אל יהדותה בגלוי. הוא רכש השכלה כללית ופילוסופית רחבה, ונדד לצורכי עסקיו ברחבי אירופה. בשנת שנ"ב (1592) הוא הגיע לעיר רגוזה (כיום קרואטיה), שם פגש את החכם המקובל ישראל סרוק, ממנו למד קבלת האר"י.
בשנת שנ"ו (1596) שהה בעיר קדיס בספרד, במסגרת עסקיו של דודו, חואן דה-מרצ'נה, סוחר סולטאן מרוקו. הצבא האנגלי, שפשט על העיר לקח בשבי בני ערובה, בתוכם חכם אברהם כהן דה הירירה. הוא שהה במאסר במצודת לונדון חמש שנים, עד שנפדה ע"י סולטאן מרוקו, שהעניק לו נתינות כבוד של סולטנות מרוקו.
בשנת שס"א (1601) חזר לאיטליה, והמשיך בעסקיו. בשנת ש"פ (1620) עבר לאמסטרדם, שם שימש בתפקידים ציבוריים בקהילה הספרדית-פורטוגזית.
חכם אברהם כהן דה הירירה נפטר באמסטרדם ביום ט"ז בשבט שצ"ה (1635).
אחר פטירתו, ספריו 'בית א-לוהים' ו'שער השמיים', העוסקים בקבלה ובפילוסופיה, שנכתבו במקור בספרדית, יצאו לאור בשפה העברית בידי תלמידו החכם יצחק אבוהב דה פונסקה, באמסטרדם בשנת תט"ו (1655).
מלמד במתיקות ישביע כל חשק הנשמות ותשוקת כל הבריות
מלמד המוכנים לקבל ולהשפיע לזולתם הם ככתר בראש מלך
מלמד להלביש החכמה העברית בשלל חכמת המצרית
מלמד שבלי הכנת המידות והחכמה, לא ישיג הספקות אשר ימציא
מלמד לעולם הבא, כשם שאני נכתב אני נקרא
מלמד דעת סודות הא-לוהות נמסרו למשה, והוא לבאים אחריו
לידה: תרמ"ב, 1882
פטירה: טז שבט תשכ"א, 1951
פטירה: טז שבט תשכ"א, 1951
חכם יוסף בן נאים, נולד בפאס במרוקו, בשנת תרמ"ב (1882), ונפטר בט"ז בשבט תשכ"א (1951).
למד לפני רבי יוסף הכהן, ולאחר מכן בישיבת הרה"ג רבי חיים כהן. בגיל שש עשרה נשא לאישה את מרת פריחה אסולין. בגיל שמונה עשרה נפגע בחומרה רבה ממגפת הקדחת, שהפילה חללים רבים בעיר, ובחסדי ה' ניצל והתאושש ממנה. בעקבות התקוממויות נגד המלך, הוחמר מצבם הביטחוני של היהודים, ומעשי השוד והפרעות ביהודים נעשו שכיחים. בל' ניסן תרע"ב (1912), עת נפרצו שערי המלאח, ניצל ממעשי הפרעות והשוד, שהגיעו עד ביתו. לרגל הצלתו חיבר שיר שהודפס בחיבורו 'נפלאותיך אשיחה'
חכם יוסף התפרנס מיגיע כפיו כסופר, וכשו"ב, ואף כיהן כראש השוחטים בפאס. חכם יוסף שימש כשליח ציבור וכמרביץ תורה ברבים בבית הכנסת של התושבים (כינוי ליהודים, שישבו במרוקו לפני בוא המגורשים מספרד), ולאחר מכן גם בבית הכנסת של קהל דבדו. במהלך חייו כתב כארבעים חיבורים ובכללם ספרי השו"ת 'צאן יוסף' ו'כל חדש', ליקוטי הדינים 'יבין לאחריתו', הדרושים 'תאמרו ליוסף', וחידושי התורה 'נמכר יוסף', קונטרסי השירים 'נפלאותיך אשיחה', ומפעל חייו - הנצחת תולדות רבני המערב וקורותיהם בספרים 'מלכי רבנן' כבוד המלכים', 'רב טובך יביעו' ו'מעשה צדיקים'.
מתוך הקדמת הרב משה עמאר להגדה "מגיד לאדם".
משיב בדין כוהנים, העוברים בדרך חדשה, שהייתה מקודם בית החיים, ולא פינו אותה כראוי:
מפרש אמירת 'הא לחמא עניא', שאנו צריכים לעני:
מפרש הצמדות הכתובים 'בצאת ישראל' ו'מושיבי עקרת הבית':
מדבר בשבח לימוד דרכי רבותינו הראשונים שוכני ארץ מרוקו:
נותן טעם למנהג שמורחים מיין ההבדלה על ראש עצם השדרה:
לידה: תשמ"ב, 1982
פטירה: טז שבט תשס"ב, 2002
פטירה: טז שבט תשס"ב, 2002
החכם הבחור פנחס כהן נולד לאמו נהורה ולאביו חכם אליהו כהן בשנת תשמ"ב (1982) בירושלים.
גדל בתורה וביראה על ברכי אביו חכם אליהו כהן, ועל ברכי סבו, חכם שלום שמואלי, ראש ישיבת המקובלים 'נהר שלום'. למד תורה בהתמדה בישיבת 'פורת יוסף', מתוך יראת שמים ובחשק גדול. שתה בצמא את תורת רבותיו ולמד מאברכי הישיבה, חידושי הלכות ואגדות ויראת שמים. למד בקביעות עם החכם אברהם טופיק ושימש תלמידי חכמים אף בבתי כנסת מחוץ לישיבה. למרות גילו הצעיר היה דורש ברבים באירועי שמחות. נהג לעשות מעשי חסידות, לסייע לזולת, ונזהר שלא לפגוע בזולת.
החכם הבחור פנחס כהן נפטר באופן פתאומי ביום ט"ז בשבט תשס"ב (2002). בהלווייתו ספדו לו ראשי הישיבה ורבניה: חכם משה צדקה, חכם יהודה מועלם, חכם יעקב טופיק, וכן דודיו של המנוח, חכם מרדכי כהן וחכם בניהו יששכר שמואלי מראשי ישיבת 'נהר שלום'. ישיבת 'פורת יוסף' הוציא לזכרו את הספר 'יקרא דשכביה', ובו הספדים, שנשאו לזכרו, ומקצת מחידושיו, שהעלה על הכתב.
גדל בתורה וביראה על ברכי אביו חכם אליהו כהן, ועל ברכי סבו, חכם שלום שמואלי, ראש ישיבת המקובלים 'נהר שלום'. למד תורה בהתמדה בישיבת 'פורת יוסף', מתוך יראת שמים ובחשק גדול. שתה בצמא את תורת רבותיו ולמד מאברכי הישיבה, חידושי הלכות ואגדות ויראת שמים. למד בקביעות עם החכם אברהם טופיק ושימש תלמידי חכמים אף בבתי כנסת מחוץ לישיבה. למרות גילו הצעיר היה דורש ברבים באירועי שמחות. נהג לעשות מעשי חסידות, לסייע לזולת, ונזהר שלא לפגוע בזולת.
החכם הבחור פנחס כהן נפטר באופן פתאומי ביום ט"ז בשבט תשס"ב (2002). בהלווייתו ספדו לו ראשי הישיבה ורבניה: חכם משה צדקה, חכם יהודה מועלם, חכם יעקב טופיק, וכן דודיו של המנוח, חכם מרדכי כהן וחכם בניהו יששכר שמואלי מראשי ישיבת 'נהר שלום'. ישיבת 'פורת יוסף' הוציא לזכרו את הספר 'יקרא דשכביה', ובו הספדים, שנשאו לזכרו, ומקצת מחידושיו, שהעלה על הכתב.
מלמד אפילו שיש דרגות בינינו מבקשים ברכנו כולנו כאחד.
מלמד מי שרוצה להוסיף בזכויות - שייתן צדקה.
מלמד שלא יעמוד בלימודו, שלא יעמוד על דם רעו.
מלמד שעובד את ה' בשמחה ובחשק, נהיה בעיניו כימים אחדים.
מלמד שהנה אש התורה והעצים – תומכיה, ואיה עליית ישראל.
מלמד שהלומד בצער, נפתחים לו שבילים אחרים בהבנת התורה.
מלמד חביבות מצוות חנוכה, הגם שאחרי כל רמ"ח מצוות עשה.
לידה: תע"ג, 1713
פטירה: טז שבט תק"כ, 1760
פטירה: טז שבט תק"כ, 1760
חכם יונה נבון נולד לאביו חכם חנון נבון ולאימו בשנת תע"ג (1713) בירושלים.
בשנת תפ"ב (1722), כשהיה בן תשע, נפטר אביו. ראשית תורתו למד מפי חכם ישראל מאיר מזרחי במדרש 'בית יעקב פירירה'. בשנת תק"ב (1742) ייסד ה'אור החיים', חכם חיים בן עטר את ישיבת 'כנסת ישראל' בירושלים, וחכם יונה נבון החל ללמד בישיבה. משנפטר חכם חיים בן עטר בשנת תק"ג (1743) עמד חכם יונה נבון בראש הישיבה. בין תלמידיו המובהקים נמנים מרן החיד"א, והראשון לציון חכם יום טוב אלגאזי. הוא שימש גם ראש ישיבת 'גדולת מרדכי' על שם הנדיב מרדכי טאלוק, שמנתה מספר מצומצם של בחורים, יחד עם גיסו של חכם יצחק זרחיה אזולאי, אביו של מרן החיד"א. בשנת תק"ד (1744) הוקמה ישיבת 'יפאר ענווים', בראשות הראשון לציון, החכם חיים אברהם רפאל בן אשר, והוא נמנה עם חכמי הישיבה. בשנת תק"ו (1746) יצא כשליח דרבנן לעיר טורקיה, ובשנת תק"ח (1748) הוציא לאור את חלק א' של ספרו 'נחפה בכסף' בעיר קושטא. עם חזרתו, מונה לדיין בבית דינו של הראשון לציון, חכם יצחק הכהן רפפורט, והוא חתום על מספר תקנות בירושלים כמו מלבושי הנשים, ובשנת תקי"ד (1754) איסור המשחק בקלפים.
חכם יונה נבון נפטר ביום ט"ז שבט בשנת תק"כ (1760), בגיל ארבעים ושבע ונקבר בירושלים.
ספרו 'גט מקושר' יצא לאור בליוורנו, לאחר מותו, בשנת תכ"ב (1762) ע"י בנו החכם אפרים נבון, ותלמידו מרן החיד"א. חלק ב' של ספרו 'נחפה בכסף' יצא לאור בקושטא, לאחר מותו, בשנת תר"ג (1843). ספרו 'באור הלכות פסח' ועוד דרושים וליקוטים, עדיין עומדים בכתב ידו.
מלמד בדבר מחלוקת כותב להלכה ולא למעשה, דרך משא ומתן.
מלמד שלא לכפות מס על הסוחרים, כשפוטרים את טובי העיר.
מלמד שמלווה לגוי וזרע בשביעית, מותרים פירותיה.
מלמד שנחלקו לגזור תענית גשמים, ובאו גשמים, ועשו שלום.
מלמד שיעור טלית, החייב בציצית, כל שיכסה ראש בן תשע.
הרשם לקבלת דף חכם בכל יום למייל