מקצת שבחו
חכם שמחה מולא אפרתי נולד לאמו רבקה ולאביו אפרים בשנת תרמ"ח (1888) בהראט שבאפגניסטן.
הוא התייתם מאביו, כשהיה בן ארבע שנים בלבד, ולמד תורה מפי סבו חכם יוסף חיים מולא ומפי חכם מתתיה גרג'י. הוא הוסמך למלאכת השחיטה והבדיקה ועסק בה מעט, לפרנסתו עסק במסחר בדים ובעבודת הבניין.
חכם שמחה מולא אפרתי נשא לאישה את זילפה ונולדו להם ששה ילדים.
חכם שמחה מולא אפרתי נשאו לבו לתקומת ישראל, ובהזדמנויות שונות היה דורש לקהל בשבחי ארץ ישראל ועודד לעלות לארץ, על אף הסתייגותו של רב העיר חכם אשר גרג'י מדרשותיו אלו.
בשנת תשי"א (1951) הגשים את חזונו ועלה לארץ ישראל. בתחילה השתכן כמו עולים רבים במעברה, ואחר כך קבע את דירתו בירושלים. גם בארץ היה עוסק בשחיטה ובעיקר במלאכת הבניין, ממנה היה התפרנס בצניעות ונהג בעצמו הדרכת חז"ל למלאכת כפיים המפרנסת את בעליה.
חכם שמחה מולא אפרתי דרש ברבים בדברי תורה ומוסר. את דרשותיו היה מעתיק לעצמו, והם אלה שהיוו את הבסיס ספרו 'אור שמחה'. על אף העניות שהייתה מנת חלקו ומחלתו השתדל להוציא לאור ספרו. לצורך כך הוא רתם אנשים שונים, ובתוכם זלמן שזר נשיא מדינת ישראל, ורחל ינאית בן צבי, אשת הנשיא יצחק בן צבי.
חכם שמחה מולא אפרתי השיב את נשמתו לבוראו ביום י"ג ניסן תשל"ג (1973) כשנה לאחר הוצאת ספרו.
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שבחם של פורשי התורה, הדבקים בעמם, ומוסרים נפשם.
כל יהודי יש לו חלק בתורה, באומה ובארץ ישראל. בוא וראה, בדורנו יש מרובים פורשי התורה, ואף על פי כן דבקים בעמם ובארצם ומוסרים נפשם על פדותה וחרותה, יקר בעינם כבוד ישראל, מתאווים לגדולתו, שוחרים טובתו ושוקדים על שלומו.
אור שמחה, עמ' ש"ט, הוצאת המחבר, תל-אביב, תשל"ב (1972)
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד כשמוסיפים אהבה זה עם זה תתפרסם גדולתו בעולם.
''ישב עולם לפני א-לוהים' - רוצה לומר: הא-לוהים יש שמחה לפני כסא כבודו, כשהעולם בנוי וקיים, יש יישוב לפניו, ולא יהיה חרב.
ואם בני האדם יהיה ביניהם שלום זה עם זה, ומוסיפים אהבה זה עם זה, והעולם מתיירא ומתיישב על השלום, שיש ביניהם, ומוסיף והולך, אזי תפרסם גדולת א-להותו יתברך בעולם..
אור שמחה, עמ' ס"ד, הוצאת המחבר, תל-אביב, תשל"ב (1972)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שצריך יראת שמיים להדר פני זקנים.
ועוד בהידור זקן, כתוב: 'ויראת מא-לוהיך' - לפי שטבע הנערים והבחורים לשחוק ולהלעיג לזקנים, לכך הזהירה התורה שייראו מהשם. כי אם לא יעשו כן ולא יהדרו פני זקן, לא יגיעו להיות זקן כמוהו וכדומה לזה נאמר: 'ולפני עיור לא תתן מכשול ויראת מא-לוהיך'.
אור שמחה, עמ' רי"ב, הוצאת המחבר, תל-אביב, תשל"ב (1972)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שה' הוא כצל, שדרך הצל לעשות כפי מה שהאדם עושה.
הביא הרב יוסף חיים, זכר צדיק לברכה, סבא שלי, עליו השלום, בספר 'בן פורת יוסף': פירשו חכמינו זיכרונם לברכה על הפסוק: 'ה' שומרך, ה' צלך על יד ימינך' - שקשה הכפל, כיוון שאמר: ה' שומרך מה חזר ואמר ה' צלך?! - אלא שהורה שמידות האל יתברך הוא כצל, שדרך הצל לעשות כפי מה שהאדם עושה, אם האדם סוגר ידו גם כן הצל סוגר ידו, ואם האדם פותח את ידו כך הצל פותח את ידו, ככה הקב"ה כפי שהאדם עושה האל יתברך עושה עמו, וזהו הכפל: 'פתוח תפתח' 'נתון תתן' - להורות שאם הוא יפתח ידו, גם האל יתברך יפתח ידו למעלה.
אור שמחה, עמ' ס"ט, הוצאת המחבר, תל-אביב, תשל"ב (1972)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד איך תרגיל האם בפה בנה, שפה עברית ולשון הקודש.
אמרו רבנינו זיכרונם לברכה: איך תתנהג האישה עם בנה כשהוא קטן מוטל בעריסה? - לא תשורר עליו שירי עגבים ותפלות, היוצא מפיה, ונמצא שאותו רוח רעה בדבריה שורה על בנה.
וכשמתחיל הבן לספר, תרגילהו בפסוקים כגון: 'תורה ציווה לנו משה' ותגיד לו אמו שיש א-לוהים בעולם, והוא בראו והוציאו מאפילה לאורה והוא אדון הכל ... וירגיל בפיהו שפה עברית לשון הקודש, דברים שיוכל דעת התינוק לסבול.
אור שמחה, עמ' ה', הוצאת המחבר, תל-אביב, תשל"ב (1972)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד כשבאים לארץ ישראל, מוסיפים חוכמה על חוכמתם.
כיום ישנם בארץ ישראל רבנים גדולים שאין דוגמתם בחו"ל, עם ישראל נקראים עם חכם ונבון בכל מקום אבל כשבאים בארץ ישראל אווירא דארץ ישראל מחכים ומוסיפים חכמה על חכמתם, חכמה שנתן השם לישראל הביא לעם ישראל תשועה גדולה וזכינו לקיבוץ גלויות ולבניין הארץ, ונהיינו עם, עם מדינה ריבונית, ואויבי ישראל נכנעו תחת יד ישראל בזאת החכמה שנתן השם לישראל.
אור שמחה, עמ' ה', הוצאת המחבר, תל-אביב, תשל"ב (1972)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מזהיר לחכם לדרוש לישראל לפי שהוא צורך גדול ויסוד האומנה.
'ישמחו השמיים ותגל הארץ.' - יושב החכם ודורש התורה. ישמעו הקהל ויאזינו הדרש.
אזהרה לקהל בשעה שהחכם יושב ודורש, צריכים לשמוע הדרשות והמעשיות שאירעו בזמני אבותינו הקדמונים, הראויים ללמוד מהם הלכות ומוסרים ומידות טובות. וניסים והבטחות, ועניינים גדולים הצריכים לקיום האומנה, כדי שלא ישכחו לעולם וועד, ויהיו זיכרון להבין מהם.
והחכם כל מה שיוכל כפי כח שכלו לדרוש לישראל, להדריכם בדרך ישרה, לפי שהוא צורך גדול ויסוד האומנה שיסורו מדרך רעה לדרך טובה, אולי יכנסו מיראה לאהבה לעשותם לשמה.
אור שמחה, עמ' א', הוצאת המחבר, תל-אביב, תשל"ב (1972)
1973-1888