מקצת שבחו

הגאולה שלמה תהיה לנו לעם ישראל, בעזרת ה', בקרוב, וקץ הגאולה הוא גלוי כשאנחנו רואים מוסדות, יש בישראל לשכת הסעד, ביטוח לאומי, לשכת הבריאות וכו', מזה נראה שמקיימים מצוות 'ואהבת לרעך כמוך', שזה כלל גדול בתורה, ומזה יתרבה האחדות והאהבה ביניהם ועל ידי האחדות תבוא הגאולה, שבעוון שנאת חינם נחרב.
וזהו כוונת הכתוב: 'וכל קרני רשעים תגדע תרומננה קרנות צדיק' - שעל ידי 'וכל' - ראשי תיבות: 'ואהבת לרעך כמוך', ומזה יהיו באחדות ואהבה רבה, ובזה 'קרני רשעים' - כלומר קרנות של תיבת 'רשעים' - שהם ראשי תיבות: רם - לשון התרוממות, שהרשעים, דהיינו מלכות הרשעה, שהם מתרוממים עלינו ואנחנו תחתיהם בגלות, שיתעקרו מן העולם, ואזי 'תרוממנה קרנות צדיק' - שהם קץ הגאולה שעל ידי האחדות והצדקה תבוא הגאולה.

'אל תירא כי יעשיר איש כי ירבה כבוד ביתו' - על פי מה שמובא בכתובות: 'הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד' - זה הלומד תורה ומלמדה, ופירש רש"י: 'זה הלומד תורה ומלמדה' - מתקיימת בו, הרי 'הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד', על שטרח ללמד לתלמידים.
וזה שנאמר: 'אל תירא כי יעשיר איש' - דהיינו תלמידי חכמים, אבל 'כי ירבה כבוד ביתו' - דווקא, רצה לומר: שאין מלמד תורתו לאחרים, אלא לעצמו לומד ואינו מלמד, 'כי לא במותו יקח הכל' - רצה לומר: ועמהם תמות חוכמה, והתורה אינה מתקיימת בו, מה שאין כן אם מלמדה לאחרים, גם במותו, הרי תורתו מתקיימת בו, זאת אומרת ביד תלמידיו.

אדמו"ר נפטרי ישראל, זיכרונו לברכה (חכם חיים חורי), תמיד היה שואל ודורש ומבקש על אהבת הכלל. זה כלל גדול בתורה 'ואהבת לרעך כמוך', כמו שהיה נוהג אם הוא מברך 'מי שבירך' לאדם פרטי הוא היה אומר בברכתו 'עם כללות ישראל', ואם הוא אומר 'השכבה' לנוחי נפשי הוא היה אומר ב'כללות נפטרי ישראל אנשים נשים וטף', זה מורה בגלוי שמרגיש רגש גדול על הכלל.

ר' של אותיות תשרי – רחמים: צריכים אנו להשגיח על העניים והאביונים, וגם להחזיק תלמוד תורה עבור בני עניים ... והכוונה להשגיח על העניים והאביונים במידת הרחמים, דהיינו: בטרם תבוא הרעה - הוא מרחם עליהם, גם להשגיח עליהם במידת חנון - דהיינו: אף שלא מן הדין.

שאלה: מנהגינו פה גאבס לעשות פקידה בכל חודש וחודש של שנה ראשונה שנפטר בה, אם הולכים אחר יום הקבורה, או אחר יום המיתה, שהרבה פעמים יהיה שאינו נקבר באותו יום שנפטר בו?
תשובה: שמעתי מכמה רבנים של גאבס, שמשיבים לכל השואל אותם בעניין זה, שפקידת השבוע הולכים אחר יום המיתה, וכן ראיתי בפטירת בנו של רבי משה מימון שנפטר בעיר קרוואן, ולא נקבר ביום שנפטר בו, שמורנו הנזכר, עשה פקידת השבוע והוא יושב באבלות, שהולך אחר יום המיתה, ובפקידת החודש האחד, ליל שנקבר עושים פקידה ואין הולכים אחר יום שנפטר בו כך וכך בחודש, ובפקידת שאר החודשים הולכים אחר יום שנפטר כך וכך בחודש. וכן אני הצעיר השבתי להם כך ...
ומזה חזרתי בי, וכל מי ששואל אותי בעניין הפקידות הנני משיב לו כדברי 'רב פעלים' כנזכר, דהיינו - בכל פקידות של השבוע ושל כל חודש וחודש עד הי"א, הולכים אחר יום הקבורה ולא אחר יום המיתה, ומה שכתב ונקט בלשונו בג' פקידות של השבוע והחודש והאחד עשרה וכו', והיינו לפי מנהגם שאין עושים רק פקידת השבוע והחודש והאחד עשר, אבל למנהגינו שעושים פקידה בכל חודש וחודש, גם כן הולכים אחר יום הקבורה ולא אחר יום המיתה, ובפקידת סוף השנה הולכים אחר יום המיתה.

יהי רצון שייתן ה' בלב בנינו, דור החדש, כניעה ויראת חטא, שיהיו הנטיעות דומים לשורשים, ושלא יתרחקו הבנים מן ההורים, שתהיה התאמה נפשית בין האבות והבנים, שאחד יבין את שפת רעהו ולא יהיה הבדל בין בית האבא לבתיהם כרחוק מזרח ממערב, מה שאצל האב היה טעים, טוב טעם ישר וטוב, ופג טעמו אצל הבנים ונחשב אצלם כדבר שעבר עליו הכלח, שהם רואים שאמרו דרך מוסר, מה שאמרו בתוכחה: 'ואכלו בשר בניהם ובנותיהם' - רצה לומר: מצד שבניהם ובנותיהם של הדור החדש הם כשרים בביתם כדין וכהלכה ובליחה וכיוצא בזה, אזי האב שהוא מדור הישן כשהולך לבתיהם, יוכל לאכול הבשר שלהם ואין שום מיחוש על הדין, שכשרים היו בביתם כבית ההורים, עד כאן. וזהו שאמר הכתוב: 'והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם' - שיהיו דומים הבנים אל ההורים.

הגאולה של מלחמת ששת הימים והניסים הנפלאות שראינו היא יותר חשובה מן הגאולה הראשונה של הקמת מדינת ישראל, שבגאולה הראשונה עדיין לא ירושלים ולא ארץ ישראל בידנו, ועתה במלחמת ששת הימים כבר זכינו בארץ ישראל השלמה, וחתמו המלכות בהאו"ם שתהיה מדינת ישראל ונקבע להם כיסא עם כסאות המלכויות באו"ם.