מקצת שבחו

נתינת הצדקה היא מכוח האחדות והאהבה, אשר יאהבו איש את רעהו כנפש, שאם לא כן, איש אשר יתן לו הא-לוהים עושר ונכסים, מדוע יתננו חלקו, לאיש אשר לא עמל בו, אם לא שהוא חלק מחברו עצם מעצמו ובשר מבשרו? - וזה דבר שהשכל מחייבו ואינו צריך ראיה.

'בשלום יחדו אשכבה ואישן, כי אתה ה' לבדד לבטח תושיבני' - מה שפתח בלשון רבים וסיים בלשון יחיד? - במה שנודע שאין ישראל נגאלים, אלא אם כן יעשו שלום ביניהם ויהיו באחדות גמורה.
שהרי כל עיקר הגלות המר הוא בעוון שנאת חינם, ואיך אפשר שיגאלו כל עוד שמכשלה הזאת תחת ידם, וכמו שהאריכו בזה בעלי המוסר. וזה טעם: 'בשלום יחדו' - שנהיה זה עם זה 'בשלום יחדו' - באחדות גמור, עד שנהיה חשובים כגוף אחד, וזהו שסיים: 'אשכבה ואישן' - כלשון יחיד. והטעם כי על ידי זה אתה ה' לבדד לבטח תושיבני, שתביא לנו מלך המשיח וישכון ישראל בטח בדד.

'לעולם יהא אדם כשור לעול, וכחמור למשאוי' - לומדי תורה יתחלקו לשני סוגים: הסוג האחד - עוסקים בפשטי התורה, להבינם באר היטב - ואלו נקראים חמורים. והסוג השני - לומדים בפלפול ההלכה, ושקלו וטרו בקושיות ותירוצים, לברר וללבן ההלכה - ואלו נקראים שוורים, שמנגחים זה לזה. וכן הם מנגחים זה לזה בהלכה, וכמו שאמרו זיכרונם לברכה בפרק ט' של ברכות דף נ"ו עמ' ב': 'נגחו שור בחלום - יהיו לו בנים שמנגחים בתורה'.
וזה אומרם זיכרונם לברכה בפרק ראשון של מסכת עבודה זרה דף ה' עמ' ב' והוא מתנא דבי אליהו רבה פרק ב': 'לעולם יהא אדם כשור לעול, וכחמור למשאוי' - דהיינו: שצריך להתעסק בשניהם כשור לנגח בפלפולו כדי שיצא העניין מלובן ומבורר, וכחמור ללמוד פשטי התורה ולחזור עליהם תמיד.

שאלה נשאלתי אני הצעיר מאישה אחת ענייה, אשר נתנה לגויה שני קבים חיטים בכלי חדש שלה נחושת (קזדרייא) כדי לעשותם גריסים, הנקרא בערבי בורגל, דהיינו לשלוק החיטים עד שמגיעין למאכל בן דרוסאי (=בישול חלקי) ואחר-כך מייבשים אותם, ואין נאכלים אלא על-ידי בישול אחר העיקרי בעת האכילה, שהוא על-ידי ישראל, ולכן אחרי שהשיבה לה הגויה החיטים יבשים, הכה אותה ליבה, ונפשה לשאול הגיעה אם השילוק של הגויה נקרא בישול ואסורים, או מותרים לאוכלם כיוון שאין נאכלים כי אם על ידי בישול העיקרי של האכילה אשר הוא על-ידי ישראל. ...
אמנם יש לדעת אם היהודית יושבת עם הגויה בעת שליקת החיטים או לא. שאם אינה יושבת אצלה, איך לא תחוש לכתחילה לשמא תערב עמהם דבר איסור. ואם היא יושבת אצלה, למה לא תניח היהודית הקדרה על האש הראויה לבשל, ובזה יהיו מותרים אפילו בבישול גמור, כמבואר בסימן קי"ג ס"ז, כי על כן יזכיר את הנשים העבריות לעשות ככה, ויאכלו וישבעו בלי שום פקפוק.

טעם הקמת מצבה על הקבר, יען דרך בני אדם, כששניים כורתים ברת זה עם זה - מקימים מצבה ביניהם לאות ברית, כמצבה אשר הקימו יעקב ולבן על כריתת ברית ביניהם, כמו שאמר הכתוב: 'ויאמר לבן ליעקב הנה הגל הזה, והנה המצבה אשר יריתי ביני ובינך. עד הגל הזה, ועדה המצבה אם אני לא אעבור אליך את הגל הזה, ואם אתה לא תעבור אלי את הגל הזה ואת המצבה הזאת לרעה'.
ועל דרך זה מקימים מצבה על קבר המת, לאות בין המת ובין קרוביו על ההתחייבות שביניהם, שהקרובים מחויבים לעשות לימוד וצדקות לעילוי נשמת המת, כי על ידי מעשיהם הטובים גורמים תמיד עילוי לנשמת המת ממדרגה למדרגה, ועל התחייבות המת להעתיר תמיד על קרוביו לפני ה' ולבקש מלפניו עליהם.