מקצת שבחו

מפני מה גזר הקב"ה על ישראל שכל אחד נתפס בעוון חברו אם אינו מוכיחו מדין ערבות? מפני שכל אחד מישראל צריך לקיים כל הרמ"ח מצוות עשה ושס"ה לא תעשה שבתורה. ודבר זה אי אפשר, לפי שיש מצוות שאין אדם יכול לקיים, לפי שלא נתחייב בהם, ויש מצוות מיוחדים לכוהנים בלבד או לישראל בלבד וכדומה. לכך עשה הקב"ה עניין הערבות, שכל אחד נתפס בעוון חברו אם אינו מוכיחו או אם אינו עושה בו משפט אם הוא גדול הדור, וממילא כל אחד נהנה במצוות שמקיים חברו, שגדולה מידה טובה ממידת הפורענות, ואם כן, אף על פי שזה לא קיים מצווה זו הרי הוא נהנה במה שקיים חברו באופן שבין כל ישראל נתקיימה כל התורה בכלל ובפרט.
וזהו כוונת אומרו: 'הנסתרות לה' א-להינו' - רוצה לומר: העבירות, שהן נסתרות מבני אדם, הם לה' א-להינו, ואין ישראל נענשים עליהם; אבל 'הנגלות' - לבני אדם הם 'לנו ולבנינו' - רוצה לומר: מגיע לנו עונש מהם, אם לא נוכיח או לא נעשה בהם משפט היכן שאפשר. ונתן טעם לדבר: שעשה ה' יתברך שכל אחד נתפס בעוון חברו הוא כדי 'לעשות את כל דברי התורה' - כדי שכל אחד יהנה במצוות שקיים חברו, ויהיה כאילו הוא עצמו קיים כל מצוות התורה.

'ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה, וידברו ... ויאמרו לא נוכל לעשות הדבר הזה לתת את אחותנו.' - יש לשאול מה היא המרמה ומה הוא הדיבור. ואם על מה שאמרו 'לא נוכל לתת', הרי הכתוב אומר בפירוש 'ויאמרו לא נוכל' - שהיא אמירה אחרת מלבד הדיבור הראשון.
ושמעתי פרפרת בזה משליח קדוש שידוע שטבע האדם, אם עשה לו חברו רעה והוא כעס עליו ונתקוטט עמו והוציא דברים קשים כנגדו על הרעה שעשה לו, אז ינוח כעסו באותם הדברים, ולא ישלם לו רעה על מה שעשה לו. אבל אם שתק ולא הוציא דבר קשה מפיו, ודאי ששומר לו בליבו, ורוצה להוציא מחשבתו לפועל, ושלם ישלם לו רעה על כל מה שעשה לו, כי לא נח רוגזו.
והנה זו היא המרמה של בני יעקב, שדיברו בכעס ובקושי, כדי שיחשבו שעל ידי זה נח רוגזם ולא ישלמו להם רעה, ולזה כשאמרו להם להימול, לא הרהרו בליבם איך אנו נימולים ונהיה כולנו מוטלים על ערש דווי, ושמא יקומו ויהרגו אותנו כאחד, כי אמרו כבר נח רוגזם. וזו היא המרמה שעשו בני יעקב, כדי שכאשר יאמרו להם להימול לא יפחדו מההרג.

'שאלו את שלמה בן דוד עד היכן הגיעה כוחה של צדקה. אמר להם צאו וראו מה אמר דוד אבא: פיזר נתן לאביונים, צדקתו עומדת לעד, קרנו תרום בכבוד. רבי אבא אמר מכאן: הוא מרומים ישכון'. ...
שרמז להם שלמה המלך, עליו השלום, שבכוח הצדקה שהיא עומדת במצחו לעד, ואין עבירה מכבה אותה, אז 'קרנו תרום בכבוד' - ולא תישאר בקליפות, ולא יגיע לה שום נזק כמו שאמרנו לעיל. ורבי אבא הביא פסוק: 'והוא מרומים ישכון', שגם זה הפסוק רומז עניין זה, דהיינו שישכון מרומים, שתעלה נשמתו מהקליפות ולא תישאר במעמקי הקליפות, מה שאין כן שאר מצוות, כי אין להם סגולה זו.

כתוב בזוהר הקדוש ובכמה מקומות, שאין התרוממות ועילוי לשום אומה אלא למי ששולטת על ישראל, שאם היא שולטת על ישראל היא שולטת על הכל, כמו מצרים, שכשהיו שולטים על ישראל היו שולטים על הכל, וכשיצאו ישראל אבד זכרם, וכן בבל שהשליטו הקב"ה לנבוכדנצר על כל העולם כדי להביא ישראל תחת ידו, וכן מדי ופרס, וכשיצאו ישראל מרשותם היו ממלכה, וכן ארבע מלכויות.
וזה שאמר: 'הנה עם בני ישראל רב ועצום' - רצה לומר: העם של בני ישראל, דהיינו העם השולט על בני ישראל, הוא רב ועצום. וכוונתן על עצמם ועל כל העם השולט בישראל. ועניין זה הוא 'ממנו' - רוצה לומר מסיבתו, דהיינו מסיבת ישראל.

'על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו'. - מציאת התורה תלוי ביגיעת האדם לטרוח בה ביום ובלילה וכיוצא, ודווקא שיהיה מחודד ומפולפל בתורה, אבל שתהיה תורתו משתמרת בקרבו ואינה משתכחת ממנו - צריך תפילה לה' יתברך, שסייענו שתהיה שמורה בקרבו. וידעו גם כן בחוש הראות שאם העוסק בתורה הוא מחודד ומפולפל ותורה שמורה בקרבו אם עליו עול מלכות, כגון מנודה בלו והלך אז בוודאי על כורחו, שלא בטובתו, יתבלבל ויטרד ותורתו משתכחת ממנו, כמו שאמר שלמה המלך עליו השלום: 'כי העושק יהולל חכם'.

'ותמות רחל ותיקבר בדרך אפרתה' - שנקברה בפרשת דרכים, כדי שתתפלל על בניה. - אדרבה, מהראוי היה שתיקבר שם לאה, שיש לה שישה בנים, ולא רחל שאין לה אלא שני בנים. ...
עשה הקב"ה כך שלא תיקבר אלא בדרך כדי שתטעון לעתיד 'וכי לא עבדית' - שמסרה הסימנים ללאה ואז ישבע לה הקב"ה: 'מנעי קולך מבכי' וכולי 'ויש תקווה לאחריתך ושבו בנים לגבולם' - שהקב"ה חפץ בטובתם של ישראל, אבל אם נקברה לאה אין לה טענה זו.