מקצת שבחו

'לא תלך רכיל בעמיך, לא תעמוד על דם רעך, אני ה'. -
לפי שיש לך אדם שהולך ומספר לשון הרע - ממש של שקר, ומטיל שנאה בין אדם לחברו. ואם יאמרו לו: למה אתה עובר עבירה, ומספר לשון הרע, הוא משיב: שהוא כוונתו לשם מצווה - משום 'לא תעמוד על דם רעך', ואפשר שלא יוכלו להכחישו, שדברים אלו הם מסורים ללב, והלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות. ועל זה נאמר: 'ויראת מא-להיך אני ה'.

כתב הרמב"ם פרק י' מהלכות מתנות עניים: 'שמונה מעלות יש בצדקה זו למעלה מזו. המעלה גדולה שאין למעלה הימנה - זה המחזיק ביד ישראל המך וכו' כדי להחזיק בידו שלא יצטרך לבריות'. -
נמצא, שלכתחילה - צריך לשומרו למך שלא יבוא לידי עניות, אלא שיחזיק בידו בקרן, או להמציא לו מלאכה שיתפרנס ממנה. אבל שיתן לו צדקה אחרי שכבר נעשה עני ודל - אין זה כל כך שבח כמו מעלה הראשונה, ולכך אין שכר מעלה הראשונה כמו השנייה, ולא שנייה כשלישית.
וכעין זה שאמרו בגמרא: 'הלוקח ספר תורה מן השוק - כחוטף מצווה מן השוק; כתבו: כאילו קיבלוֹ מהר סיני'. ופירש ה'נימוקי יוסף': '...שאין לו שכר כל כך כמי שטרח בכתיבתו, ויש למידת הדין ולומר: אלו לא באת המצווה לידו, בלא טורח ויגיעה, לא היה עושה אותה'. ...
וגם כאן היה עולה על דעתו לומר: כיוון שהמעלה הראשונה להחזיק בידו קודם שידל ויעני - אם כן, אם בא אחר כך, לפרנס לעני, אינו נוטל שכר מצווה שלימה, אלא שיהא גם: 'כחוטף מצווה מן השוק'.
ולזה אמר: 'וכי ימוך אחיך והחזקת בו' - זהו שכתוב: 'מצווה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו'. ...
משמע שזוהי עיקר המצווה - להחזיק בידו, אלא שבא זה וחטף את המצווה שנזדמן לו, ופרנסו, ודומה לחוטף מצווה מן השוק. לא תאמר: שאין לו שכר כל כך עליו. לכך אמר הקב"ה: עלי לשלם לו גמולו. זהו שכתוב: 'וגמולו ישלם לו' - שגם כשהוא כחוטף מצווה, מכל מקום הרי זה פורע חובתו של מקום, ה'נותן לחם לכל בשר', ולכך גמולו ישלם לו.

'נופת תיטופנה שפתותיך כלה, דבש וחלב תחת לשונך' - רבי יוסי אומר: כל מי שאומר דברי תורה ברבים ואינם ערבין על שומעיהן כדבש זה שבא מצוף – נוח שלא אמרן. רבנן אומרם: כל מי שאומר דברי תורה ברבים ואינם ערבין על שומעיהן כדבש וחלב המעורבים זה בזה - נוח לו שלא אמרן.' -
רבי יוסי אומר: שיותר טוב לומר דברי אגדה, לפי שהם קלים ונוחים לשומעיהם כדבש הזה שהוא קל באכילה וערב, ומשום כך יהיו ערבים על ליבם.
אבל רבנן סבורים: ... עניין אחד שיש בו אגדה והלכה - שדרש עניין אגדה, ופירש טעמו כפי הדין, כמו שאומרים פסוק אחד, או מאמר אחד באגדה, ודורשים אותו על פי הדין, שבזה יהיו דברי תורה ערבים על לב שומעיהם; שהם שווים לכל מי שירצה אגדה או הלכה.

'וירא יעקב מאוד ויצר לו' - אמר: אם הוא מתגבר עלי הורגני, ואם אני מתגבר עליו אני הורגו. זה הוא: 'וירא' - שלא יהרוג', 'ויצר לו' - שלא יהרג. אמר: כל השנים הללו יושב בארץ ישראל, תאמר - שהוא בא אלי מכוח ישיבת ארץ ישראל' -
איך אפשר שעשיו רשע יגבר כוחו על יעקב צדיק משום מצווה אחת של ישיבת הארץ? - ויש לומר, על פי מה שמובא בירושלמי פרק ב' של סנהדרין: 'אמר הקב"ה: חביבה עלי בת קטנה שבארץ ישראל יותר מסנהדרין גדולה שבחוץ לארץ'. עד כאן.
ולזה אמר יעקב אבינו, עליו השלום: 'תאמר שהוא בא עלי מכוח ישיבת ארץ ישראל' - שכיוון שחיבה יתרה נודעת ליושב בה, אם כן משום החיבה הזאת, שהקב"ה מחבב הדר בארץ ישראל, יותר מצדיקים גמורים שבחוץ לארץ, אפשר שמכוח זה יחבבו הקב"ה יותר ממני.

'גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה' - משום שכל ישראל כגוף אחד הם נחשבים, וכל ישראל ערבים זה לזה. והוא המשל שאמר בזוהר: לחולה שהיו כל אבריו כבדים עליו. בא אצלו הרופא ומקיזו באבר אחד ונרפא כל גופו. ועם זה שמעתי באומרים לזה ירמוז הכתוב: 'גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה' - זה איך שהרופא הזה מקיז הזרוע גם כך הוא: 'גאלת בזרוע' - שהוא הצדיק את 'עמך' - שהצדיקים נקראו זרועות עולם.
ובספר 'אזני יהושע' פירש: שהצדיק דומה ללב, שהוא ליבם של ישראל, ובמות הלב ימות כל הגוף, ולכן הצדיק מכפר על הדור, שנחשב להם כאילו מתו הם, כיוון שמת ליבם, ולכך הם ניצולים.
ועם זה נפרש מה שאמרו: 'הצדיק אבד ואין איש שם על לב' - והכוונה על פי הקודם, שאף שהקדוש ברוך הוא נוטל הצדיק כדי לכפר עליהם, מכל מקום אינו מכפר אם לא כשמצטערים עליו, ומעלים עליהם כאילו מת ליבם בקרבם.