מקצת שבחו

המידות הטובות הם הם סיבה גדולה ועזר רב לקיום מצוותיו ברוך הוא, והמידות הרעות המה להפך:
כי הנדיב נקל לו לקיים מצוות צדקה, והלוואת עני ושאר מצוות גמילות חסדים. וכשהוא מקיימם, מקיימן על הצד היותר טוב; טלית נאה, סוכה נאה, צדקה וגמילות חסדים בשפע רב וכל כיוצא.
אך הכילי, יקשה עליו לקיים כל המצוות התלויות בממון. ומה שהוא מקיים בהתרשלות, ועצבון ובצמצום רב. כאשר כה דבר בקודשו רבנו הקדוש רבי חיים ויטאל זכרונו לברכה בספרו הקדוש 'שערי קדושה' חלק א' שער ב', וזה לשונו: 'צריך להיזהר ממידות הרעות יותר מקיום מצוות 'עשה' ו'לא תעשה' כי בהיותו בעל מידות טובות, בנקל מקיים כל המצוות'. - עד כאן לשון הקדוש.

ידוע כמה קשה ומר עניין המחלוקת - עד שאמרו חז"ל כשהיו ישראל במדבר היה יורד כל יום המן, ואפילו כשעשו העגל ואמרו: 'אלה אלוהיך ישראל', והחליפו אמונתו יתברך בתבנית שור אוכל עשב - בכל זאת ירד המן. ואילו במחלוקת קורח, אותו יום לא ירד המן. ...
ואם כן, איך התנא אומר שהמחלוקת לשם שמיים סופה להתקיים?! - אדרבא צריך להתבטל, ולא ישאר ממנה שום זכר ושארית. ופירשו חז"ל: הכוונה שהמחלוקת לשם שמים, סוף כל סוף יתקיימו דברי שניהם ודעותיהם, וכבית שמאי ובית הלל. ומרן ומור"ם ז"ל, שנתקיימו דברי שניהם - הספרדים הולכים בעקבות מרן, והאשכנזים הולכים בעקבות מור"ם. ...
כי אלו ואלו דברי א-לוהים חיים, ועיקר מטרתם אך ורק לכבודה של תורה, ללבן הלכה להיות מחוורת כשמלה, ולא לשם אהבת הניצוח והתפארות.

אפילו לעסוק בתורה אין לו לתלמיד חכם להיות יושב ובטל, בלי עסק מלאכה או מסחר. 'שכל תורה שאין עמה מלאכה - סופה בטלה וגוררת עוון.' - שרבים עשו כרבי שמעון בר יוחאי ולא עלתה בידם, מפני שצריך קדושה וזכות גדול. ורבים עשו כרבי ישמעאל, וזה וזה נתקיים בידם.
וכן אמרו באבות 'אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות' - רצונם לומר 'ושנא את הרבנות' - אם היא לבדה בלי עסק מלאכה. וכן אמרו 'יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ', רצונם לומר - עם המלאכה.

העושר הוא מבחן גדול לאדם אם הוא צדיק ועומד בצדקו, יותר ממבחן העוני והדלות. כי על ידי העושר יכול להשיג כל המעלות הטובות, וכל המצוות התלויות בממון, וכל הגמילות חסדים - על ידי ממונו. וכן בידו לעשות כל המידות הרעות, וכל המעשים הרעים, וכל תאוות ליבו - על ידי ממונו. וזהו מה שאמרו חז"ל: 'בשלושה דברים אדם ניכר בכוסו בכיסו ובכעסו' - וזה הוא 'בכיסו'.
אשר חננו ה' עושר ונכסים, ראוי לו להתבונן בדעתו ולשקול בפלס שכלו את מעשיו וכל ענייניו - לתקן אותם. וידע ויבין כי עכשיו חל עליו מצוות תלמוד תורה, והמצוות התלויות בממון, כגון- צדקה וגמילות חסדים. ויאמר בלבו - לא זיכני הקב"ה למעלה היקרה הזאת אלא כדי לעשות רצונו כרצונו, כי אין לו שום מענה לומר לא יכולתי לקיים מפני הדוחק.
ראוי לעשיר לחשוב בליבו כי הממון בידו הוא פיקדון בעלמא, ואינו עליו אלא אפוטרופוס. כדרך האיש שראה בן אחד מבניו שאינו שומר ממונו, ואין לו הצלחה להרוויח בכל עניין סחורה או מלאכה. וראה בן אחד מבניו חריף, וזריז ומרוויח בכל אשר ישלח ידו. עמד והפקיד אצלו חלק הבן האובד כדי שלא יכלה הקרן. ואם האפוטרופוס אינו מתנהג עם האובד כשורה - נוטלם מידו.
ובכלל חובת העשיר להשגיח על קרוביו העניים. וידע ויבין כי מן הדין אין הקהל חייבים לתת להם מנכסי הקהל, מאחר שיש להם קרוב עשיר. ועוד כי שכרו גדול מאוד.

לעולם לא אשכח ולא אנשה לנצח, רוב הטובה והחסד הגדול אשר גמלני איש רם המעלה, תורה וגדולה, כליל המדעים, נטע שעשועים, בנם של קדושים, אראלים ותרשישים. זך השכל והדמיון, חריף וחד הרעיון, הראש אב בית דין, מקודש מקודש, כבוד מורנו הרב רבי שלמה טאנג'יר, השם ישמרו ויחיהו, ראש הרבנים בעיר ואם בישראל בירות, יגן עליה א-לוהים, אשר בעלותי ההרה - 'ההר חמד אלוהים' - זו טבריה, תבנה ותיכונן במהרה בימינו אמן, כמעט נואשתי ממטרתי והייתי כנדון בחזרה.
וכמלאך מושיע ורב עמד לימיני, וישלח את מברקו הטהור ואת הבטחותיו לממשלת ישראל ירום הודה, ותרשני עם כל העולים איתי להיכנס אל ארצנו ונחלת אבותינו. והנני היום עם העולים איתי בעיר הקודש טבריה, תבנה ותיכונן במהרה בימינו אמן, ברוב הטוב בעזרת ה' וישועתו.