מקצת שבחו

'כבד את אביך ואת אמך, למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' א-להיך נותן לך' -
שאהבת וכבוד אב ואם הם מקור כל החנינה והחמלה והטובה ונשיאות פני הזקנים, השופטים והמורים בעם - שבלעדן אי אפשר שתתקיים זמן רב הכרת בני האדם וסדר הנכון במדינה.
כי מי שאינו אוהב את אבותיו, ועוזב אותם בעת עוניים, ואינו מרחם עליהם - אכזר הוא, ולב אבן בקרבו, ואיך יחון עניים ואביונים, יתומים ואלמנות? מי שאינו נושא פני אבותיו וסר למשמעתם, איך ישא פני זקן ואיך ישמע לקול השופטים היושבים על מדין?
והנה בכל עשר הדברות תמצא לשון יחיד - שה' עם כלל ישראל מדבר כמו אל אדם יחידי, ומעתה מצווך ה' - לכל האומה בכללה, שתשמור ותשגיח על אהבת וכיבוד אב ואם - שהם מקור החנינה והחמלה בכבוד ונשיאות פני זקן, כהן ושופט, למען שעל ידי כך יאריכון ימיהם על האדמה, שתתקיים טובת חברת ישראל וסדר הנכון במדינה, ותעמוד החומה על אדמתם ימים רבים.

חודש תשרי, זמן האסיף, תקופת השנה. וכן קהלת מדבר על זמן חיי האדם, שלסוף יאסף אל עמיו לתקופת השנים, אשר יחנה פה על הארץ. ... כמו ששומרים האנשים, בזה הזמן, את עצמם ואת מקניהם משינוי הרוחות, ונכנסים מן השדות אל הבתים, וגם דגנם ותירושם מכניסים אותם אל האוצרות, לשומרם שמירה מעולה מן הליסטים ומן הגשמים וכיוצא - כן ישמור האדם את נשמתו.

'כי גרים הייתם' - כמו שמפורש לפנינו: 'ואתם ידעתם את נפש הגר - כי גרים הייתם בארץ מצרים'. ומי שהיה בצרה וצוקה וה' הצילו, ראוי שירחם על כל הבא במצוקה ההיא, וכן הוא בתולדות נפש האדם - שיכמרו רחמיו בראותו את רעהו במכאוב, שהרגיש הוא בעצמו לשעבר.

תורה שבכתב נקראת - דבר ה', ותורה שבעל פה נקראת - אמרי ה'. הלא תראה שבש"ס נאמר: אמר ר' פלוני - משום שבתורה שבכתב נאמרו כל המצוות בקיצור ובדרך כלל, אבל בתורה שבעל פה נתבארו כל המצוות בפרטיהן וביאוריהן באריכות. ...
ונראה לעניות דעתי כי זהו כוונת רז"ל: דיבור - קשה, אמירה - רכה. כי דיבור התורה - קשה, כי הוא סתום וחתום ואינו מובן. אבל אמירה - רכה, תורה שבעל פה שבאה לבאר המצווה בפרטות.

'גדולה שירה זו - שיש בה עכשיו, ויש בה לשעבר, ויש בה לעתיד לבוא, ויש בה לעולם הבא' - כי כל התלאות והצרות אשר עברו עלינו מיום גלותנו עד עתה, אין בהם דבר, אשר לא הוגד מראש בשירה הזאת - הקטנה בדיבור והנשגבה בעניין. וכאשר באתנו לשעבר גלות ושיעבוד וטלטול - כמו שהעיד בנו מלכנו מחוקקנו, כן תתחזק בליבנו התקווה לעתיד, שיתנחם ה' עלינו, לעת הכמוס עמדו, להוציא למרחב רגלינו, ולהקים אותנו לעם כשנים קדמוניות.

'ויהי רעב בארץ' - זה ניסיון אחר שבא בארץ כנען: שנת בצורת ורעב, ולא הרהר אחרי דבר קדשו, שאמר לו: 'והיה ברכה'. גם לא ישב בארץ, והאמין שיעשה לו ה' ארובות בשמים, אבל הסתכן ללכת עם אשתו למצרים, כי לא הזהירו ה' שלא יצא מארץ כנען. והצדיקים אינם נשענים על זכות מעשיהם, והם נועצים בכל עת צרה איך ינצלו בימי רעה בדרך הנהוג.