מקצת שבחו
חכם פרג' חיים יהודה נולד לאמו ולאביו חכם שלמה יחזקאל בשנת תר"ו (1846) בבגדאד שבעיראק.
בבגדאד כתב את חיבורו הראשון 'מסכת אהל מועד' על המקדש וכליו, וכן בנה דגם של המקדש וכליו. החיבור לא נדפס ואבד לנו. לימים עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים. חכם פרג' חיים יהודה השתתף בהקמת שכונת שמעון הצדיק, שכונה חדשה, שהוקמה בשנת תרל"ה (1875) ע"י ועד העדה הספרדית.
בשנת תרמ"ב (1882) חכם פרג' חיים יהודה נסע בשליחות להודו כדי לגייס כספים להקמת בית כנסת בשכונת שמעון הצדיק. במומבאי השתתף בחיבור הספר 'יערת הדבש' לחכם יחזקאל יעקב רחמים.
בשנת תרמ"ה (1885), אחרי שובו לירושלים, יסד יחד עם אחיו, חכם בנימין יהודה את עדת הבבלים בירושלים.
בשנת תרנ"ג (1893) נסע שוב להודו, בדרכו חזרה, עבר בעיר הולדתו בגדאד, ונפטר שם מן העולם.
חכם פרג' חיים יהודה נפטר ביום י"ז תשרי תרנ"ו (1893), ונקבר בעירו בגדאד.
חיבורו 'ותתפלל חנה' - תפילות, מוסר ודינים, נדפס בשנת תרמ"ט (1889) בירושלים.
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד אפילו מידתך אש, תכוף טבעך, להעביר על מידתך.
תהיה מעביר על מידותיך - אם אחד ביזה אותך או דיבר עליך רע, לא תנקוט בלבך עליו כלל. ולא נעלם: 'המעביר על מידותיו מעבירים לו על כל פשעיו'. וכוונת 'מעביר על מידותיו' הוא, אפילו שמידתך היא אש, שנתגבר עליך יסוד האש, ואינך יכול לסבול שום דבר אשר הוא נגד רצונך, אפילו כך תכוף טבעך, ולא תקפיד על זה. הרי בכל יום אתה אומר: 'ולמקללי נפשי תדום', ואיך אתה מקפיד?! לכן אחוז במידה טובה זאת ולא תרפה ממנה, חס ושלום.
ותתפלל חנה, הנהגות לעשרת ימי תשובה, דף מז עמ' ב, דפוס צוקרמן, ירושלים, תרמ"ט (1889)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד לשמח העני בשמחתו, וממה שנותן, נמשך הנאה לנפש.
ישמח לעני הן במלבוש וכיוצא, והן בממון ממה שחננך ה', כדי שישמח הוא גם כן. כי ישראל ערבים זה לזה, וכמו שאתה שמח, ישמח הוא עמך. וכשיבוא העני לבקש איזה עזר, לא יחזור ריקם מאצלך, חס ושלום, והיה בך חטא, בר מינן. ומה שתיתן לו, ממנה ימשך הנאה לנפש. ומה יועיל בשמחת גופך דווקא אם לא שישמח גם הוא עמך ביחד?! וביותר מזה, חיוב מוטל עליו לעשות צדקה וכיוצא עם קרוביו, שהם קרובים אליו יותר משאר בני אדם.
ותתפלל חנה, בעניין מצוות סוכה, דף סח עמ' א-ב, דפוס צוקרמן, ירושלים, תרמ"ט (1889)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד זכות אביו, שבשעת האוכל היה דומע על העטופים ברעב.
והרב מור אבי חכם רבי שלמה, זכותו יגן עלינו אמן, כשהיה בעת האוכל היה אוכל מעט ואחר כך מושך ידיו מן האכילה ועיניו זולגות דמעות. ומרת אמי תחיה שואלת על זה למה תעשה כן? האם לא ערב לך האוכל? ולמה תבכה? והיה משיב כי עתה הוא מצייר בדעתו כי כמה עניים עתה אין להם לחם לאכול ונפשם ברעב תתמוגג, עטופים ברעב המה ובניהם, ואין להם לחם להשיב נפשם ונפשות בני ביתם, וכיצד אני אוכל כל טוב בשר ומעדנים והם נפשם יבשה אין כל? בשביל זה אני מושך ידי ובוכה. אשריו ואשרי חלקו. ועד עתה לא ראיתי מי שמתנהג כן. ולפחות יתן מחלק סעודתו לעניים.
ותתפלל חנה, הנהגות לעשרת ימי תשובה, דף נז עמ' א, דפוס צוקרמן, ירושלים, תרמ"ט (1889)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שלא יאבד יום אחד בלא קביעות ובפרט זוהר ותהילים.
לא יאבד יום אחד בלא קביעות תורה, אם מעט ואם הרבה, ובפרט זוהר, שמזהיר הנשמה. גם תהלים, דבר יום ביומו, מלבד שחייב ללמוד כל ימיו ואין לו פיטור, אפילו זקן וחולה ובעל ייסורים, בר מינן, חייב ללמוד, כמו שנאמר ביורה דעה, ובפרט באלו הימים שהם עשרת ימי תשובה.
ותתפלל חנה, הנהגות לעשרת ימי תשובה, דף מו עמ' ב, דפוס צוקרמן, ירושלים, תרמ"ט (1889)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד מחילת עוון לשמח בשירת הים ומצייר בדעתו הצלתו.
אמירת השירה בניגון ובשמחה רבה ובעמידה, ומצייר בדעתו כאילו עובר בתוך הים ביבשה וינצל, ופרעה ועבדיו טבעו בלב ים - נמחלים לו עוונותיו.
ותתפלל חנה, מוסר ועניינים השייכים לתפילה, דף כד עמ' א, דפוס צוקרמן, ירושלים, תרמ"ט (1889)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שהיו עולים לגג, לראות השמש העולה, נוכח בית המקדש.
תפילת י"ח מצווה מן המובחר לאומרה בהנץ החמה דווקא, לא קודם ולא אחר-כך. כידוע, חסידים הראשונים היו גומרים אותה עם הנץ החמה, ונקראת תפילת ותיקין. ומנהג קהילת קודש חסד אל, יראה כהן בהר ציון, מזמן קדמון להתפלל י"ח עם הנץ החמה על פי החשבון המסודר אצלנו מהרב הגדול רבי יהוסף שווראץ, זכותו לחיי העולם הבא, ומה גם שמקומנו גבוה הרבה עולים לגג לראות השמש כשתתחיל לעלות מן ההר, שהוא נוכח בית המקדש, וכאשר נראה נקודת הנץ אזי נאמר: 'גאל ישראל' ונתחיל י"ח, ועל הסדר הזה אנחנו מתפללים תמיד.
ותתפלל חנה, מוסר ועניינים השייכים לתפילה, דף כד עמ' א-ב, דפוס צוקרמן, ירושלים, תרמ"ט (1889)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שאם נצטער ממנו אדם, לא יחוס על כבודו, וילך ויפייסנו.
אם חטא נגד בני אדם, או קילל, או ציער לאיזה אחד, ילך הוא בעצמו ויבקש ממנו מחילה. ולא יחוס על כבודו, כי כבוד שמים עדיף. ואם נתאכזר ולא רצה למחול לך לא תאמר מה אכפת לי כי כבר עשיתי מה שמוטל עלי, אלא תפציר בו הרבה ותפייסנו, עד שיתרצה למחול לך על מה שחטאת כנגדו. כמשפט הזה תעשה גם לאונאת דברים, אם דיברת לחברך איזה דיבור, וידעת בעצמך שנצטער ממנו, גם על זה תבקש מחילה ביותר.
ותתפלל חנה, מוסר ועניינים לראש השנה, דף לד עמ' ב, דפוס צוקרמן, ירושלים, תרמ"ט (1889)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד לחלק ימי חול המועד, קודש הלולים, וזהו שמחת הנפש
'רבי יהושע אומר: חלקהו חציו לאכילה ושתיה וחציו לבית המדרש' - ויחלק הימים האלו בתפילה ותורה, לא דווקא ישמח ויגיל באכילה ושתיה ותענוג וטיול וכיוצא אלא יקיים מאמרם רבותינו זיכרונם לברכה: 'חציו לכם וחציו לבית המדרש', וזהו שמחת הנפש, ולא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בתורה, כי כל ימיו האדם טרוד בעסקיו, לכן עתה הימים הללו יהיו קודש הילולים. ... ובפרט כשהאדם בטל מעסקיו, ולא נעלם מה שאמרו: הבטלה מביאה לידי שעמום וגם לידי חטא, חס ושלום. ולהתרחק מזה וכיוצא אין לך כי אם עסק התורה. אשריך וטוב לך.
ותתפלל חנה, בעניין מצוות סוכה, דף ע עמ' ב, דפוס צוקרמן, ירושלים, תרמ"ט (1889)