מקצת שבחו

בזמן שיהיו ישראל באחדות אחת ובשלום, יכולים להשיב לאפיקורס, ולא יעבדו עבודה זרה, חס ושלום וזהו הרמז: 'ודע מה שתשיב לאפיקורוס' - ראשי תיבות: שלום.
ה' וילקט יוסף ז"ל משום ליקוטי מוהר"ן: ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום - רצה לומר: שיתן ה' עוז לעמו לנצח לאפיקורוס על ידי שה' יברך את עמו בשלום - להיות האחדות אחת כאמור.

'נעשה אדם בצלמנו כדמותנו' - הכוונה היא שהקב"ה אומר לעשיר: אני אברא את האדם ואתה זן אותו. ולא כטעות המינים, חס ושלום, שהם שתי רשויות. ... וזהו: 'את השמים ואת הארץ' - שברא העשיר והעני המכונים בשם 'שמים' ו'ארץ' - לזכות העשירים על ידי העניים.
ועל ידי מה יתחזק אדם לתת צדקה לעניים? - על ידי שיחשוב כי 'הארץ היתה תוהו ובוהו וחושך' - כאילו כבר היתה כך, כשהגיע קצו למות ולעזוב את כל חמדות התבל, ורואה באותה שעה שכל העולם תוהו ובוהו, ולא ירד אחריו כבודו. ועל ידי זאת בוודאי יתלהב לעשות צדקה לאכול מפריה ולשבוע מטובה בעולם הנצחי.
ונמשך מזה גאולת כל ישראל כולם כאחד כמו שאמרו זיכרונם לברכה: 'גדולה צדקה שמקרבת הגאולה', וזה שכתוב: 'ורוח א-לוהים מרחפת' - רוחו של משיח.
ועוד בא בשכרו שיתפלל אל השמים על המטר ויענהו, וזהו: 'ויאמר א-לוהים יהיה אור' - רצה לומר שיקרא ויאמר לשמים: 'יהי אור' - הוא הגשם ויהי אור כאמור.

גדול השלום שניתן לאוהבי תורה שנאמר: 'שלום רב לאוהבי תורתך'. גדול השלום שניתן ללומדי תורה, שנאמר: 'וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך'.
ולכאורה, קוראים היינו 'אוהבי תורה' כ'לומדי תורה'. ונראה לפרש: ש'אוהבי תורה' - הם המחזיקים ביד תלמידי חכמים, ו'לומדי התורה' - הם תלמידי חכמים עצמם. ורצה לומר: 'שלום רב לאוהבי תורתך' - שהמחזיקים ביד תלמידי חכמים.

'ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגורך' - כתוב במדרש אמר הקב"ה לאברהם: אם בניך מקיימים את התורה מיד נכנסים לארץ.
יובן על פי מה שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה: אסור לשהות עם אשתו אפילו שעה אחת בלא כתובה. וידוע שדין ישראל עם השם יתברך, כדין אשה עם בעלה. וכתבו זיכרונם לברכה: שארץ ישראל היא כעין כתובה לישראל. וזהו: 'אם בניך מקיימים את התורה מיד נכנסים לארץ' - שאסור לשהות עם אשתו אפילו שעה אחת בלא כתובה.

סמיכות הפרשה 'ונח מצא חן בעיני ה', 'אלה תולדות נח' - על פי מה שאמר רש"י זיכרונו לברכה, על פי 'אלה תולדות נח, נח איש צדיק' - מלמד שעיקר תולדותיהם של צדיקים הם מצוות ומעשים טובים.
וזוהי כוונת הסמיכות: 'ונח מצא חן בעיני ה', אלה תולדות נח'. – כלומר: מה שמצא חן בעיני ה' - על ידי תורתו ומצותיו ומעשיו הטובים, הם בעצמם - תולדות נח.

'הנותן צדקה פחות ממה שראוי ליתן, ונותנה בפנים זועפים, אז לא די שאינו מקבל עליה שכר אלא גם ענוש יענש עליה'. שולחן ערוך יורה דעה ה' צדקה בהגהה.
וזה אפילו רמז הכתוב: 'וצדקה תציל ממות' - ראשי תיבות: מות. דהיינו: אם נותנה כראוי אזי תציל ממוות, ואם לא - היא עצמה נעשית מות לנותנה, רחמנא ליצלן, על כן יזהר כל אדם לתת צדקה כמסת ידו בברכת ה' אשר נתן לו בסבר פנים יפות.