מקצת שבחו
חכם יהודה אבן דנאן נולד לאמו ולאביו אליהו בשנת תר"מ (1880) בעיר פאס שבמרוקו.
חכם יהודה אבן דנאן הצטיין בעמל התורה וכל הנהגותיו ספוגות ביראת שמיים טהורה. חכם יהודה אבן דנאן עסק בהוראה בתלמוד תורה 'אם הבנים',
חכם יהודה אבן דנאן נפטר ביום י"ב טבת תש"כ (1960) ונטמן בעיר פאס.
חכם יהודה אבן דנאן חיבר והוציא לאור ארבעה ספרים: 'וזאת ליהודה' - דרושים על פרקי אבות ותוכחות, 'לחם יהודה' - דרשות על פרשיות התורה, 'מנחת יהודה' - דרושים על הפרשיות, 'נודע ביהודה' - דרושים שונים.
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שהכל חייבים בלימודה, ומי שאי אפשר לו - ישען תחת העץ.
'יוקח נא מעט מים, ורחצו רגליכם, והשענו תחת העץ, ואקחה פת לחם וסעדו ליבכם' -
מה שרמזתי בכתובים: 'יוקח נא מעט מים' - ואין מים אלא תורה שנאמר 'הוי כל צמא לכו למים'. רצה לומר: כל איש ישראל חייב בתלמוד תורה בין עני בין עשיר, אפילו עני המחזר על הפתחים חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה בין ביום בין בלילה. ...
ואמר 'והשענו תחת העץ' - רצה לומר: והאנשים שאי אפשר להם ללמוד, מפני שאינם יודעים כלל ללמוד או מפני הטרדות שיש להם - ישענו תחת העץ. רצה לומר: יספיקו לאחרים הלומדים ועל ידי כן הם מקיימים - 'עץ חיים היא למחזיקים בה', ותחשב להם כאילו למדו בעצמם.
מנחת יהודה, דף י"א עמ' א, דפוס מסעוד שרביט, עמרם חזאן, פאס, תרצ"ה (1935)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שהעשיר כמשפך - שופכים לו כדי שיריק לכלים ריקים.
מה שרמזתי בכתובים: 'דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל אמור להם' - איש אשר ייתן מעשר לכהן ומעשר לעניים בעבור כל זה - 'יברכך ה' וישמרך'. יברכך - בממון רב כסילון כמשפך. רצה לומר: העשיר הוא כסילון כמשפך, ששופכים לו ברוחב מן השמיים, כדי שיריק לכלים ריקים - הם העניים מלמטה, שאם יסתום מלמטה, מהריק לדלים, מהשמיים - לא יריקו, אך אם נפתח ידו, שהוא הנקב התחתון - גם מלמעלה ירחיבו לו צינור המריק על המשפך בשפע נמרץ.
מנחת יהודה, עמ' מ"ד, דפוס מסעוד שרביט, עמרם חזאן, פאס, תרצ"ה (1935)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שהעניו, קונה השלמות - שהוא בכלל כל ישראל כגוף אחד.
ע"י מדת הענווה הוא כגוף אחד עם ישראל, ו'בכלל כל ישראל' - בוודאי מתקיימים תרי"ג מצוות כולם, משום שאפילו המצווה, שלא באה ליד זה כדי לעשותה - הרי באה לאחר ועשאה ...
ונמצא ב'כלל כל ישראל' בוודאי מתקיימים תרי"ג מצוות כולם, והאיש שהוא עניו, הוא עם ישראל כגוף אחד - ולכן מעלים עליו כאלו קיים תרי"ג מצוות כולם ב'כלל כל ישראל', וע"י כן קונה השלמות והנה הוא בעולם העליון לאחר המיתה כאחד ממלאכי ה' צבאות כמבואר.
מנחת יהודה דף ב עמ' א, דפוס מסעוד שרביט, עמרם חזאן, פאס, תרצ"ה (1935)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שאפילו אחד מאחיו ישוב בתשובה - יגאלנו.
'אחרי נמכר - גאולה תהיה לו, אחד מאחיו יגאלנו' - מה שבא הכתוב בשם ה' לרמוז לנו: 'אחרי נמכר' - עמי בני ישראל בלא כסף, אלא בעוונות, 'גאולה תהיה לו' - בתשובה ולא בכסף.
'אחד מאחיו יגאלנו' - כלומר ואפילו אחד מאחיו, שישוב בתשובה - יגאלנו. כי בהצדיק אדם נפשו, בכל ישראל יעשה רושם, ובו יצדקו ויתהללו כל זרע ישראל. והיינו 'שובה ישראל' כאמור, 'ואז הנה אנוכי שולח לכם את אליהו הנביא', ויבשר אתכם בגאולה, כן יהי רצון, ונאמר אמן.
**חסר
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מורה שלא יתקוטט עם שום אדם, שזה בכלל כיבוד הורים.
רבי ישמעאל אומר: הוי קל לראש, ונוח לתשחורת, והוי מקבל את כל האדם בשמחה. –
ועוד נראה לפרש 'הוי קל לראש' - פאר ראשך - אביך ואמך, שותפים בך עם בוראך, הקל עצמך מאוד מאוד כנגדם וכבדם, והתיירא מהעונש שיבוא לך אם אתה מזלזל בכבודם. ...
'ונוח לתשחורת' - שיושחרו פניך מפני הזקנה ככתוב: 'כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך'. 'והווי מקבל את כל האדם בשמחה' - שלא תתקוטט עם כל בר אדם, ואפילו עם הגוי בשוק - שזה בכלל כיבוד אב ואם, ואפילו לאחר מותם, ככתוב בספר החרדים 'שלא יתקוטט עם שום אדם, שלא יחרפו מולידיו'.
וזאת ליהודה, עמ' נ"ג א, נ"ג ב, דפוס מסעוד שרביט ועמרם חזאן, פאס, תש"ז (1947)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' רמז לאמונת האנשים האומרים 'תרבחו ותסעדו' בלשון ערבי.
מה שנרמז בדברי אנשים בליל מוצאי חג הפסח בלשון ערבי 'תרבחו ותסעדו' במס"ק עם הכולל גימטרייה: 'מן הגאולה אל תתייאשו'. וגם כן 'תרבחו ותסעדו' במס"ק: במלך המשיח שמהרה יבא'.
וצריך כל אשר מתכנה בשם ישראלי, יאמין זאת שהיא אחת משלוש עשרה עיקרים יסוד דת אל ותורתו, ונחלה פני האל שיביא לציון גואל, ויבנה בניין אריאל, ויגל יעקב ישמח ישראל, אמן.
וזאת ליהודה דף קי"ז עמ' ב, דפוס מסעוד שרביט ועמרם חזאן, פאס, תש"ז (1947)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד לתלמיד חכם לקום בפני הגדול ממנו ואפילו עם הארץ.
כשבאתי לבריאת האדם נמלכתי עם מלאכי השרת ואמרתי להם 'נעשה אדם בצלמינו', להראות מידת הענווה לעולם, שהגדולים יכבדו את הקטנים וייטלו רשות מהם, ובכמה מקומות חלקתי כבוד לזקנים, כאמור. ולכן הגדולים אף שמן הדין אינם צריכים לקום מפני תלמידי חכמים, שהם אינם גדולים מהם, ואינם ראויים שילמדו מהם, וגם כן הרבנים שאינם צריכים לקום בפני תלמידיהם, אפילו הם תלמידי חכמים גדולים מאוד כאמור, אפילו הכי - ממני אני ה' תלמדו מידת הענווה ותהיו ענווים שפלים, ותהיה מצווה זו בעינכם גזרה שווה קטן כגדול.
'מפני שיבה' - שהוא גדול בשנים 'תקום והדרת' - קימה שיש בה הידור, אפילו הוא עם הארץ, 'תקום והדרת פני זקן'- זה שקנה חכמה, ואפילו אינו רבו, ואפילו אינו גדול ממנו, ואינו ראוי ללמוד ממנו ואפילו הוא תלמידו.
מנחת יהודה עמ' ל"ז, דפוס מסעוד שרביט, עמרם חזאן, פאס, תרצ"ה (1935)