מקצת שבחו

'כפלח הרימון רקתך - אפילו ריקנין שבך מלאים מצוות כרימון' - ויש לדקדק אם כן למה הכתוב: 'כפלח' - שהרי הם מלאים מצוות כרימון, משמע - רימון שלם. ...
וכוונת מאמרם: 'ריקנים שבך מלאים מצוות כרימון' - דהיינו ש'ריקנים' - מיעוט רבים שניים, ומשום כך בהצטרפות שניהם יהיו כרימון שלם, שכל אחד הרי הוא 'כפלח'. אמנם לפי האמור יפה ומובן שאמר: 'כפלח' - דהיינו: מי שחושב עצמו כאילו הוא פלג גופא - דהיינו שיש לו מידת האחדות, שחברו הוא פלח השני, והוא נחשב רק פלח לבדו - אז הווי הרימון. דהיינו: מלא כרימון במצוות, אפילו הוא ריק, וכל מי שלא עשה שום מצווה, אפילו כך - מלא במצוות שעשה חברו כנ"ל.
ועל פי זה יש לפרש כוונת הכתוב: 'סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורודפהו', דהיינו 'סור מרע' - שלא לעשות כל רע הם מצוות לא תעשה, 'ועשה טוב' - שיעשה כל טוב הם מצוות עשה, וכי תתמה איך יוכל לקיים כולם?! - שזה הדבר בלתי אפשרי. לזה אמר: 'בקש שלום ורודפהו' - דהיינו שיהיה באחדות אחת עם אלו ישראל והוי כמו גוף אחד.

חודש תשרי הוא במידת החסד, וצריך להיות כל אחד עושה חסד עם חברו בחודש הזה יותר מכל החודשים. ... ובערב ראש השנה, מצווה גדולה לשלוח אל העניים צדקה כמסת ידו, שעל ידי הצדקה נחשב לו כאילו התענה, כי התענית יפה עד מאוד בימים האלה בחודש תשרי, ככתוב: 'צדק צדק תרדוף למען תחיה, וירשת את הארץ' - וירשת אותיות תשרי.

'צריכים התלמידי חכמים ללמוד בחברה יחד ולא ביחידות' - ועל פי זה אפשר לרמוז מה שכתוב בתורה: 'אשדת' בתיבה אחת וקרי שתי תיבות אש-דת. ... תיבה אחת להורות ששני תלמידי חכמים צריכים ללמוד בחבורה יחד, ומשום כך חיבר אלו שתי התיבות יחד להורות לנו הטעם שניתנה התורה מתוך האש, שצריך להיות כמו האש שאינו דולק יחידי. ...
זהו שאמר: 'אחת דיבר אלוהים' - דהיינו: תיבה אחת דבר א-לוהים: 'אשדת', ואולם 'שתיים זו שמעתי', שקוראין לה בשתיים - דהיינו: שתי תיבות. ...
'כי עוז לא- לוהים' – דהיינו: על ידי התלמידי החכמים החריפים, יוודע חוכמתו יתברך במה שסידר התורה, אשר כולה סודות נפלאים, והם המגלים לנו חוכמתו יתברך ויתעלה. ...
אם כן יש לומר שזהו הטעם שצריך ה' יתברך שילמדו יחד, משום שעל ידי זה מתחדדים ויכולים לגלות לנו חוכמתו יתברך, הרמוזה בתורה, ומשום כך הביא טעם הכתוב למה צריך ללמוד בחבורה: וכנזכר למעלה משום 'עוז לא-לוהים' - שהתורה היא עמוקה מאוד מאוד ... וצריכה דעת שלימה.

על ידי מצוות הצדקה נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית וכמו שדרשו חכמנו זיכרונם לברכה על פסוק: 'נעשה אדם' - שאמר: 'נעשה' בלשון רבים, לומר שהקדוש ברוך הוא ברא את האדם, והעשיר זן אותו, ונחשב כאילו 'נעשה אדם' גם כן על ידו, ונעשה שותף בבריאתו.
ובזה יובן כוונת הכתוב: 'מלווה ה' חונן דל' - דהיינו מלשון 'ילוה אישי אלי', ורצה לומר: מי הוא שמדבק ה' יתברך אליו, שיהיה שותפו בבריאת האדם? - הוא החונן דל וכאמור.

מי שלא קיים מצוות כיבוד אב ואם ומצטער על מה שלא קיים, נוטל שכר כאילו קיים ויש לו שכר גדול ממי שקיים, יען שאין מי שיכול לעמוד בזאת המצווה שחמורה היא מאוד מאוד כמו שאמרו חז"ל: 'אשרי מי שלא ראה אותם'.
ומשום כך הגואל בימי מדי צריך שיהא יתום מאב ואם, נוטל שכר כיבוד אב ואם כאילו קיים המצווה כתיקנה, ויהי גדול מעשיו - שבא הגלות מסיבתו, וכן יוסיף ה' שנית ידו, 'ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו והייתה לה' המלוכה' במהרה בימינו אמן.