מקצת שבחו

חכם עזרא הדאיה נולד לאמו ולאביו חכם שלום הדאיה בשנת תר"ע (1910) בירושלים. אביו מחכמי ארם צובא עלה לירושלים בשנת תרנ"ט (1899). אחיו חכם עובדיה הדאיה היה דיין חשוב ונודע בחיבורו 'ישכיל עבדי'.
חכם עזרא הדאיה למד בבית המדרש 'דורש ציון' אצל רבי חיים אלבוחר, הצטיין בלימודיו ואף זכה בפרסים כספיים על מבחני בקיאות בדפי הגמרא. סמוך לפתיחת ישיבת 'פורת יוסף' עבר ללמוד בישיבה. שם למד במשך כ-30 שנה, לצידם של גדולי ישראל שלמדו ולימדו בישיבה. חכם עזרה הדאיה נסמך לרבנות ע"י הראשון לציון חכם בן ציון חי עוזיאל, וראה עצמו כתלמידו.
חכם עזרא הדאיה שימש בקודש בתפקידם שונים: מורה בתלמוד תורה, רב שכונת נחלאות ורב המושבות: 'הר טוב' ו'בית שמש' שלימים הופכת לעיר ואם בישראל. בצעירותו למד גם שחיטת עופות אך "ליבו לא עמד לו לעסוק במלאכה זו משום עדינות נפשו" - כך מעיד בנו. 
עם הקמת מדינת ישראל התמנה מטעם הרבנים הראשיים כחבר וועדה מיוחד לבירור הלכתי של צביון השבת במדינה היהודית. לאחר שעזב את ירושלים ועבר לחיפה, שימש שם כדיין וכאב בית הדין במשך כ-25 שנה. 
על יום פטירתו מספר בנו: "כל ימי מחלתו בחודש ניסן הצטער שלא יכול היה לברך את ברכת הלבנה כי השמיים היו מכוסים עננים. בליל פטירתו ליל ביעור חמץ, יצא למרפסת הבית, כיסה עצמו, ברך ברכת הלבנה, וזכה לקבל פני שכינה. בעניים זולגות אמר 'לשם יחוד' ולאחר מכן בירך על ביעור חמץ. באשמורת הבוקר, כאשר כל העולם זך ונקי הוציא את נשמתו בקדושה ובטהרה. 
חכם עזרה הדאיה נפטר בערב פסח יום י"ד ניסן תש"מ (1980), והובא למנוחת עולמים בירושלים. 
ספרו היחיד, שיצא לאור הוא ספר 'נחלת עזרא' - ג' חלקים מחידושיו, פסקיו, הגותו והשקפתו.