מקצת שבחו

'באורח צדקה אהלך בתוך נתיבות משפט. להנחיל אוהביי יש ואוצרותיהם אמלא.' -
לכאורה נראה שאין בהם באלה שמח כתובים קשר שייכות זה בזה כלל, ואולם הוא הדבר אשר דברנו, שזה שהצדקה מצלת את האדם מדינה של גיהנם וזוכה לחיי העולם הבא, היינו דווקא בצדקה שעושה מממונו הבא לו ביושר ובתמים, ולא בממון של גזל ועושק. וכן כל היעודים שנאמרו במצוות כגון מה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה: שאין האדם מעני מן הצדקה, ואדרבה מלא ממון - חסר, וכן אמרו: גדולה צדקה שמעשרת את בעליה, כל זה היינו דווקא שנזהר מגזל ועושה צדקה מעמלו, מממון הבא לו ביושר ובתמים.
וכעת, זה שאמר שלמה המלך עליו השלום: 'באורח צדקה אהלך' - שאני עושה מצוות הצדקה, ועוד, אני נזהר שזה הממון שאני עושה בו מצוות הצדקה הוא 'בתוך נתיבות משפט' - שבא אלי בדרכי יושר באמת ומשפט, ולא מגזל ועושק. ובוודאי שעל צדקה כזאת אין ספק שתזכה לחיי העולם הבא, ויקויים בך 'להנחיל אוהבי יש' - לש"י עולמות, ואף גם זאת: 'ואוצרותיהם אמלא' - שתזכה גם בעולם הזה.

'ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ.' - בו תרמוז מה שאמרנו: שכל המלמד את בן עם הארץ תורה, כשהקב"ה גוזר גזרה מבטלה בשבילו.
'יוסף' - הוא לשון אסיפה, וידוע הוא שזה דרכו של המלמד, שהוא מאסף את התלמידים הביתה כי ללמדם. ומעתה זהו מה שרמזתי:
'ויוסף' - כלומר לפי שהמלמד הוא מאסף את התלמידים ללמדם תורה, 'הוא השליט על הארץ' - לבטל הגזרות הרעות, והיינו דווקא 'הוא המשביר לכל עם הארץ' - קרא בה: 'המסביר' בסמ"ך, שהוא לשון שמסבר לו סברה, שכשהוא מסביר לכל עם הארץ תורה 'הוא' - הקב"ה מבטל הגזרות רעות בשבילו.

בוא וראה כמה גדולה מעלת תינוקות של בית רבן: גלתה סנהדרין - לא גלתה שכינה עמהם. גלו תינוקות של בית רבן - גלתה שכינה עמהם, שנאמר: 'עולליה הלכו שבי לפני צר', וכתוב אחרי: 'ויצא מבת ציון כל הדרה'. וכך אמרו על פי 'הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים' - ששאל משה רבינו, עליו השלום, מהקב"ה איך יהיו ישראל בגזרות עשיו וישמעאל, השיב לו הקב"ה: 'אם לא תדעי לך היפה בנשים, צאי לך בעקבי הצאן, ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים' - בזכות תינוקות של בית רבן, העומדים במשכנות הרועים, דהיינו - המלמדים, אני משרה שכינתי ביניהם ומציל אותם מגזרות עשיו וישמעאל. הרי שמקום מושב השכינה הוא בתוך תינוקות של בית רבן ...
מה שרמזתי על המקרא ואמרתי 'זאת עשו וחיו את הא-להים' - כלומר 'זאת' - שהיא התורה, 'עשו' - ההשתדלות עם המלמדים שלא יתבטלו אפילו רגע, ובזכות התורה של תינוקות של בית רבן, 'וחיו' - שתחיו בגלות זה מגזרות הגויים, ואף גם זאת תזכו, 'את הא-להים' - שהקב"ה ישרה שכינתו ביניכם, ותהיו עם הא-להים בבניין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו, בעגלה ובזמן קרוב, כן יהי רצון אמן.

עיקר 'כבוד אב ואם' צריך שיהיה בלב, שיחשוב בליבו שאביו ואמו הם גדולים ונכבדי ארץ, ומתוך כך בוודאי שלא יבוא לבזותם, אלא אדרבה יכבדם בדיבור ובמעשה. וכבר אמרנו בטעם כבוד אב ואם, שכיוון שהם היו סיבת היותו בעולם וגם כי כמה יגיעות יגעו בו בקטנותו ועל כן ראוי הוא לבן שלא להיות כפוי טובה ומחוייב הוא לכבדם. ועל ידי זה נמשך לו גם כן להכיר בטובתו יתברך שמו ויקיים מצוותיו, ולא יהיה כפוי טובה. ואם כן, אם חס ושלום האדם אינו מכבד אביו ואמו והוא כפוי טובה ואינו מכיר בטובתם עמו מזה נמשך לו להיות כפוי טובה עם הקב"ה כביכול ואינו מקיים מצוותיו יתברך.

בנידון שלנו איסור עשו אלו האנשים בהיפרדם ולבנות הבית כנסת אחר, אם משום החשש שיתרבה עין המושל עליהם וירבה המיסים וארנוניות, ואם משום שפרידתם מן הציבור היתה שלא כדין, ופרידתם סיבת קטטות ומריבות ושנאת חינם בעיר זע"ו, ואם משום שנתמעט הכנסת הבית כנסת, שמשם היתה נעשית כמה וכמה מצוות גדולות, ובשגם שנתמעטו הגביות של ארץ ישראל, תבנה ותכונן, ושל עניי העיירה, יגן עליה א-לוהים. ... ואדרבה אומר ולא אסתתר, שהמחזיק בידם הוא כסוג מחזיק ידי עוברי עבירה, והוא מחזיק במחלוקת, ועתיד הוא ליתן את הדין. ...
ומה גם היותם עשירי העם, גבירים אלא יבוא במענה סתמית, והיינו שדעתם ומגמתם אינו אלא שרוצים לזכות ולבנות הבית כנסת קדוש כדי שעל טוב ייזכר שמם לדורות. שומו שמים על זאת כי אנשים הללו חכמים הם לרע ואינם דורשים לשם העיר, כי הם מחברי העיר וחפצם ורצונם במחלוקת ופירוד לבבות, וה' הטוב יכפר והוא יחזירני ויחזירם בתשובה, כן יהי רצון, אמן.