מקצת שבחו

'אשרי איש ירא את ה', במצוותיו חפץ מאוד. גיבור בארץ יהיה זרעו, דור ישרים יבורך. הון ועושר בביתו, וצדקתו עומדת לעד'. - אפשר על פי מה שאמרו זיכרונם לברכה: שמי שמניח בן, שהדריכו לתורה ולעבודה, והוא לומד ומקיים מצוות - יש לאביו אחרי מותו חלק במצוותיו, ונמצא שעדיין נפשו חיה והולכת ומרווחת. וזהו הטעם שכל מי שמניח בן ממלא מקומו, לא נאמרה בו מיתה.
וזה שכתוב: 'אשרי איש' גם 'גיבור בארץ יהיה זרעו' - שיהיו בניו גיבורי כוח לכבוש את יצרם, והמה 'דור ישרים יבורך' - ברוכי ה' אזי על ידיהם נמשך לאביהם 'הון ועושר' - מתורת ומצוות בניו 'בביתו' העיקרית, שהיא עולם הבא, שהוא הולך ומרוויח 'וצדקתו עומדת לעד'.

'פתוח תפתח את ידך לו' - 'פתוח' נפתחו 'לו' שערי שמים. אפשר על פי מה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה: שמצוות הצדקה גדולה מכל המצוות, שאילו שאר מצוות עד שיעשה אותם, ואז נותנים לו שכר, אבל במצוות הצדקה, משעה שחשב בליבו לעשות צדקה, ועדיין לא עשה - פותחים לו מן השמים שערי שפע. וזה שכתוב: 'פתוח תפתח' - ירצה מעת שפתוח לבך, וחשבת שתפתח את ידך לו, לעני לתת לו צדקה - תכף פתוח נפתחו שערי שמים שערי שפע, מה שאין כן בשאר מצוות כנזכר.

'אדם כי יקריב מכם קורבן לה' - אפשר במה שאמרו זיכרונם לברכה: שבזמן שאין בית המקדש קיים, מי שיושב בתענית ומקריב חלבו ודמו - עולה לו במקום קרבן. וזו תקנה לבעלי התשובה, שהרי אף על פי ששב בתשובה, לא יכלה המקטרג אלא בתענית, וזה שכתוב: 'אדם כי יקריב מכם' - ממש מגופכם, על ידי התענית שמקריב חלבו ודמו, בזה הזמן הוא קרבן לה', שעולה לו במקום קרבן.

'אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'. אשרי נוצרי עדותיו בכל לב ידרשוהו' - אפשר לפרש במה שכתב הרב 'דברים אחדים' (מרן החיד"א), זיכרונו לברכה, דף קנ"ג: שצריך כל אחד לטרוח בלימודו לחדש חידושים בפרדס מה שקיבלה נשמתו בסיני, ועל ידי שאדם טורח בכל יכולתו אז אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו. וזה שנאמר: 'אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה' - לחדש כפי מה שקיבלה נשמתו, לזה אמר: 'בכל לב ידרשוהו' - דהיינו שיהיה טורח בכל חלקי פרד"ס בכל ליבו, ואז אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא.

'שמחתי באומרים לי בית ה' נלך. עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים' -
ירצה במה שכתב הרב החיד"א, זיכרונו לברכה, בספרו הקדוש 'יוסף אומץ' משם הרמב"ן, זיכרונו לברכה: שצריך אדם לילך לארץ ישראל, אך אם נאנס ולא הלך, ונתן ממון לתלמידי חכמים של ארץ ישראל ומחזיק בידם - יחשב לו כאילו הלך הוא עצמו שם. עיין שם.
וזה שנאמר: 'שמחתי באומרים לי בית ה' נלך' - כסברת הרמב"ן ושעמו. אך לא כל האנשים שווים, ויש שאינו יכול לילך מאיזו סיבה, והתיקון לזה: 'עומדות היו רגלינו' - ורמז לממון, כמו שנאמר: 'וכל היקום אשר ברגליהם', וכמו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה: דהיינו - שיחזיק ביד התלמידי חכמים של ארץ ישראל, כאמור, אז מעלים עליו כאילו הוא עצמו יושב בשערי ירושלים.

'ויקהל משה את כל עדת בני ישראל, ויאמר אליהם: אלה הדברים אשר ציווה ה' לעשות אותם'. -
תרי"ג מצוות הם כנגד רמ"ח אברים ושס"ה גידים. והקשו המפרשים שאיך אפשר לקיימם כולם?! - ותירצו שעל ידי האחדות, אז מועיל להם, לכל אחד, מה שיקיים חברו, ונחשב להם כאילו קיימו כולם.
וזה שכתוב: 'ויקהל משה את כל עדת בני ישראל, ויאמר אליהם' - והיינו שרמז להם, שאם תהיו בהקהל אחד ובאחדות אחד, שאין בכם מחלוקת אז 'אלה הדברים אשר ציווה ה' לעשות אותם' - דהיינו: שאפשר לכם לקיימם, וכל אחד מכם, מעלים עליו כאילו קיים כל התרי"ג. ועל פי זה אפשר שבזה דבר הכתוב: 'תורה צווה לנו משה' - 'בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל'.