מקצת שבחו

'אשרי משכיל אל דל, ביום רעה ימלטהו ה'. ה' ישמרהו ויחייהו, ואושר בארץ ואל תתנהו בנפש אויביו'. 'משכיל אל דל' - זה החולה הניגף בחולי המגפה בר-מינן, שהכל בורחים מאצלו, ואין מי שיספיק לו צרכיו, וזה האיש שהולך אצלו ומבקרו ומספיק לו צרכיו - אשריו, ולא תאמר שידבק בו החולי, חס ושלום, אלא 'ה' ישמרהו ויחייהו ואל תתנהו בנפש אויביו' - הם המחבלים הנמצאים בעולם, בזמן המגפה בר-מינן, שלא יוכלו להרע לו כיוון שהוא עוסק במצווה, ושומר מצווה לא ידע דבר רע. ורבים מיראי ה' עוסקים בדבר מצווה כזו להיטפל בזמן המגפה, לבקר את החולה ועושים לו צרכיו, ולא אירע להם נזק, וה' ישמור את עמו ישראל מכל דבר רע אמן סלה.

'יפיפית מבני אדם, הוצק חן בשפתותיך ... על דבר אמת וענוה צדק ... אהבת צדק ותשנא רשע'. במה שכתב הרב, הכתוב לחיים במזמור ל"ד, בשם 'ספר הברית': כדי שיקובל מוסרי ולא יקוצו בתוכחתי, אין דרכי כדרך רוב ספרי המוסר, אשר החימה יבואו עליהם, והוכיחו במכאובי גיהנם, אשר מטעם זה רחקו אנשים מן המוסר, לא אבו שמוע, ולא כן אנוכי עמדי, שאין בפי תוכחות חימה, רק פי ידבר תוכחת חיים עד אשר יגיע הטוב והעונג והשמחה, ושאנן מפחד רעה. עיין שם.
וזהו שאמר: 'יפיפית מבני אדם' - שנתייפית משאר בני אדם המוכיחים, והוא משום ש'הוצק חן בשפתותיך' - שתדבר בדברי החן והטוב על מי שעושה הצדקות. וזהו שאמר: 'על דבר אמת וענוה צדק'. - רוצה לומר: על מי שמדבר אמת ועושה ענוה ועושה צדק, יגיעהו כך וכך טוב, וכך וכך עונג ושמחה, ועל ידי זה יצליח במוסריו שהכל יקבלו דבריו, ולא יוכיח במוסרי גיהנם וכיוצא. וזהו שאמר: 'אהבת צדק ותשנא רשע' - רוצה לומר: שישנא שלא יוכיח בעונש הרשע.

'ואתה קדוש יושב תהילות ישראל' - קדוש יושב תהילות: סופי תיבות - שבת, לרמוז שילמוד התהילים בשבת, וכן המנהג בכמה עיירות, והוא מנהג טוב מאד כמו שכתבו זיכרונם לברכה.

'ותורתך בתוך מעי, בשרתי צדק בקהל רב'. - במה שאמרו זיכרונם לברכה שהמלמד לאחרים אינו שוכח תלמודו, אדרבא מוסיף והולך בחכמה. וכן אמרו בתנא דבי אליהו: כל מי שמלמד תורה ברבים, לשם שמים, המקום מרחם עליו ונותן בו תורה וחכמה. וזהו שאמר: 'ותורתך בתוך מעי' - שלא שכחתי אותה, וזה על ידי ש'בשרתי צדק בקהל רב' - שלימדתי תורה ברבים. ...
או גם במה שאמרו בבבלי מסכת מכות דף י', על פסוק: 'מי אוהב בהמון - למי נאה ללמד בהמון - מי שכל תבואה שלו, ופירש רש"י: ללמד בהמון - לדרוש ברבים, מי שכל תבואה שלו, שבקי במקרא במשנה ובאגדות. וזהו שאמר: 'ותורתך בתוך מעי' - שאני בקי בכל תורתך, ולכן 'בשרתי צדק' - לדרוש ברבים בקהל רב. או גם במה שידוע: קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים, וזהו שאמר: 'לעשות רצונך א-להי חפצתי', ואחר כך: 'בשרתי צדק' - היא התשובה 'בקהל רב' - להוכיחם ויתקבלו דברי.

'לך דומיה תהילה, א-להים בציון, ולך ישולם נדר, שומע תפילה. ... פשעינו אתה תכפרם ... נשבעה בטוב ביתך. במה שכתב הרב 'וילקט יוסף' מערכת ו' אות ג': כשאנו שרויים על אדמתנו אז הקדוש ברוך הוא מאיר לנו, ומשפיע לנו ממידת בינה, וה' שוכן בציון, ואז אין שום מלאך מבדיל בנינו לבין אבינו שבשמים, והוא שומע תפילתנו ואין צריך להתעורר רק במחשבתנו כי הוא היודע מחשבות, והמרחם מבקש את הלב. עד כאן.
וזהו שאמר: 'לך דומיה תהילה, א-להים בציון' - רוצה לומר: כשה' שוכן בציון וישראל שרויים על אדמתם, אז 'לך דומיה' - שאין צריך להתפלל רק במחשבה, וה' שומע תפילה, 'ולך ישולם נדר' - שנדרנו במחשבה, ו'פשעינו אתה תכפרם' – שהמרחם מבקש את הלב, 'ונשבעה בטוב ביתך' - בטוב המושפע לנו ממידת הבינה הנקראת בית.

'אשכילה בדרך תמים ... אתהלך בתום לבבי, בקרב ביתי, לא אשית לנגד עיני דבר בליעל.' -
במה שכתוב באבות דרבי נתן פרק ז': בזמן שאדם ענותן ובני ביתו ענוותנים, כשבא עני ועמד על פתח בעל הבית, ואמר להם אביכם: יש כאן, יאמרו לו: הן, בוא והכנס, ושולחן היה ערוך לפניו, נכנס ואכל ושתה. עד כאן.
וידוע שהעניו נקרא תמים. וזה שאמר: 'אשכילה בדרך תמים' - דהיינו בדרך ענוה 'אתהלך בתום לבבי בקרב ביתי' - שאהיה עניו אני ובני ביתי, ועל ידי זה 'לא אשית לנגד עיני דבר בליעל' - רוצה לומר: לא אעלים עיני מן הצדקה, שהמעלים נקרא בליעל, כמו שכתבו זיכרונם לברכה: שעל ידי שאני ובני ביתי ענווים, כיון שבא העני פותחים לו, ויאכל ולא יעלימו עיניהם ממנו.