מקצת שבחו

חכם עזרא עטייה נולד לאמו לאה הלוי ואביו חכם יצחק ביום ט"ז בשבט תרמ"ו (1885) בחאלב שבסוריה. 
בילדותו חכם עזרא עטייה התחנך בעיר חאלב מפי החכם יהודה עסלן עטייה. 
בשנת תרס"ג (1903), והוא בן 16, עלה עם משפחתו לארץ ישראל. על אף המצב הכלכלי בארץ הוא המשיך להקדיש עצמו לתורה, ולמד מפי חכמי חאלב אשר בירושלים: חכם עזרא הררי רפול, חכם שלום הדאיה, וחכם אברהם חיים עדס, שגם דאגו לתמוך בו כלכלית.
בשנת תרס"ז (1907) חכם עזרא עטייה החל ללמוד בישיבת 'אוהל מועד'. 
בשנת תרס"ח (1908) נשא לאישה את בוליסה סאלם, בתו של חכם אברהם סאלם, ונולדו להם שבעה ילדים.  
בשנת תרע"ד (1914), עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הוא נמלט למצרים מפני חובת הגיוס לצבא העות'מאני. במצרים החל לאסוף סביבו תלמידים, משרבו התלמידים עבר ללמד בישיבת 'כתר תורה', והפכה למרכז לימוד לבעלי בתים רבים, שקבעו עיתים לתורה. לימים הקים את ישיבת 'אהבה ואחווה' ועמד בראשה. 
בשנת תרפ"ב (1922) חכם עזרא עטייה חזר לארץ ישראל, ובשנת תרפ"ג (1923), משהוקמה ישיבת 'פורת יוסף' החל ללמד בה. בשנת תרפ"ה (1925), ראש הישיבה, חכם רפאל שלמה לניאדו נפטר. חכם עזרא עטייה נתמנה לראש הישיבה, תפקיד אותו מילא במסירות במשך 45 שנה, במהלכן העמיד תלמידים הרבה, גדולי עולם, בתוכם חכם עובדיה יוסף, חכם יהודה צדקה, חכם בן ציון אבא שאול, חכם מרדכי אליהו, חכם חיים דוד הלוי, חכם דוד שלוש וחכם ציון לוי.
בשנת תש"ח (1948), בזמן מלחמת העצמאות, כתבי החכם עזרא עטייה, חידושי תורתו ותשובותיו ,שהיו ספונים בישיבת 'פורת יוסף', אבדו בנפול הישיבה בידי הירדנים. רק בשנת תשנ"ט (1996), לאחר מותו, תלמידו חכם אליהו טופיק ליקט וערך מדברי חכם עזרא עטייה והוציאם לאור בספר 'שערי עזרא'.
חכם עזרא עטייה נפטר במוצאי ל"ג בעומר, י"ט באייר תש"ל (1970) ונטמן בהר המנוחות בירושלים.