מקצת שבחו
חכם משה דיין נולד לאמו רחל ולאביו חכם אברהם בשנת תרצ"א (1931) בקהיר שבמצרים.
הוא למד בישיבת 'אהבה ואחווה' מפי רבו הראשון לציון החכם עובדיה יוסף, שכיהן בקהיר כראש אב בית דין.
בשנת תשי"ב (1952) עבר לפריז, למד שם בבית המדרש לרבנים והוסמך לרבנות על-ידי הרב הראשי של צרפת באותה תקופה, הרב יעקב קפלן. אחרי סמיכתו שימש כרבה של צרפת הצפונית, וכרב בצבא צרפת.
חכם משה דיין נשא לאישה את רבקה ונולדו להם עשרה ילדים.
בשנת תשכ"ג (1963) עלה לארץ והתיישב בחולון. הוא לימד תורה במסגרות 'פרחי כהונה' ו'תורה ועליה'.
בשנת תשל"ב (1972) עבר לכהן כרב בקהילת 'מקור חיים' של יוצאי מצרים בסאו פאולו שבברזיל. בסאו פאולו ייסד תלמוד תורה, בנה מקווה טהרה ודאג לשחיטה כשרה.
חכם משה דיין נפטר ממחלה ביום כ"א אייר תשל"ט (1979), בהיותו בן 48. הוא נקבר בהר הזיתים בירושלים.
חיבורו 'ליקוטי חמד', בן שני החלקים, כולל לקט הלכות, ונדפס לפני פטירתו. לאחר פטירתו יצא ספר לזכרו בשם 'חמדת משה'. עיקרו של ספר זה הוא מאמרים תורניים מאת כותבים שונים, אך גם מאת חכם משה דיין.
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שלא יכעס בראש השנה, ולא יקפיד על אשתו אפילו בלב.
יזהר שלא יכעוס, שמלבד חומר איסור הכעס, שהוא קשה בכל זמן, הנה ביום ראש השנה אינו סימן טוב לאדם. והאישה צריכה להיות זריזה לערוך השולחן, ולכסותו במפה יפה, קודם שיבוא בעלה מבית הכנסת, כדי שבבואו ימצא השולחן ערוך והוא לסימן טוב, אך אם נזדמן שבא, ולא ראה השולחן ערוך, לא יתקוטט עם אשתו ויכעוס, שהכעס הוא סימן רע ביותר, אלא יסבול ולא יקפיד אפילו בלב.
ליקוטי חמד, חלק ראשון, הלכות ראש השנה, הלכה ו, עמ' קמא, דפוס הפועל המזרחי, תשל"ו (1976)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד דין אשת חבר כחבר, ויש לקום מפניה, משום כבוד בעלה.
יש אומרים שאשת חבר דינה כחבר לעניין זה וצריך לקום מפניה, ויש אומרים שאינו חייב מן הדין, אלא ממידת חסידות, ונכון לחוש לסברה ראשונה ולקום, ובשער המצוות מובא כי באשה נאמר 'ויראת מא-להיך - יראה בלב, ואין צריך לה קימה ולא הידור. ודברים אלו הם על אישה זקנה ואשה חכמה, אבל אשת תלמיד חכם, חיוב קימה לגביה, משום כבוד בעלה, שהיא כגופו, ונחשבת כאילו הם קמים בפני בעלה. ודע שאפילו למי שסבור: אשת חבר כחבר לעניין זה, מכל מקום מודה שלא אמרו: אשת זקן כזקן, שכבוד תורה שונה, וזה פשוט וברור.
ליקוטי חמד, חלק שני, הלכות כבוד רבו ותלמידי חכמים, הלכה טו, עמ' 250, דפוס הפועל המזרחי, תשל"ז (1977)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שהמשהה ברשותו מטבע מזויף עובר תפילת נעילה בלאו.
כל המשהה בביתו או בחנותו משקל חסר או מידה חסרה, עובר בלא תעשה, שנאמר: 'לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה'. ואפילו אינו מודד בה כלל גם כן עובר, ונמצא לאו זה עובר עליו אפילו בעת תפילת הנעילה ביום הכיפורים, והוא הדין דבר הדומה לזה - שלא ישהה שטר פרוע. גם לא ישהה מטבע שהוא נחושת ומצופה בכסף וכיוצא בזה.
ליקוטי חמד, חלק ראשון, דיני משקלות וגניבה וגזלה וגנבת דעת הבריות, הלכה א-ג, עמ' קלא-קלב, דפוס הפועל המזרחי, תשל"ו (1976)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שלא יהיו הכתובים בפיהם כזמר בעלמא, שאינם מבינים.
ישכיר לו מלמד פיקח, שמכיר בסדר הלימוד עם הילדים לפי טבעם, וגם שיהיה מדקדק היטב, כי גירסא דינקותא לא תשתכח, וגם שיהיה נאמן שלא יעשה מלאכת ה' רמיה, וגם שיהיה משגיח על הילדים לשמרם מכל מעשה כיעור ואיסור, וגם ישגיח היטב עליהם בהליכתם לבית הכיסא, וישגיח שלא יתייחדו עמהם בני אדם שאינם מהוגנים, כי הילדים יתפתו בנקל, ולא אמון בהם. ...
ואם אדם רואה שאין המלמד מתנהג כשורה, ולימודו מקולקל, ייקח בנו מידו, ויניחנו אצל מלמד אחר, ולא יהיה לו רחמנות על המלמד בשביל פרנסתו, כי בזה הוא מתאכזר על בנו וגם חוטא לא-להים.
המלמד יזדרז ללמד את הילדים שעה אחת ביום הלכות דרך ארץ ודברי מוסר, חנוך לנער על פי דרכו, ויבאר להם הכתובים בתנ"ך בהרחבה לפי השגתם ודעתם, שלא יהיו הכתובים בפיהם כזמר בעלמא, שאין מבינים מה הם הדברים שיוציאו מפיהם, וכאשר יתרגם להם המקרא בלשון המדינה, יזהר לדקדק בלשון ההוא שיהיה מתוקן המקומות הצריכים תיקון כל דבר לפי עניינו.
ליקוטי חמד, חלק שני, הלכות הנהגת המלמד, הלכות כב-כד, עמ' 252-251, דפוס הפועל המזרחי, תשל"ז (1977)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שאין להתיר נדר לדור בארץ ישראל, אלא מדחק.
הנודר לדור בארץ ישראל בזה הזמן, גם כן נקרא נדר מצווה, ואין מתירים לו אלא מדחק. והוא הדין בנודר לעלות לביקור לארץ ישראל תיבנה ותיכונן במהרה בימינו אמן - נחשב נדר מצווה, והנודר לילך להשתטח על קברי הצדיקים הרי זה נדר וצריך לו התרה.
ליקוטי חמד, חלק שני, הלכות נדרים ושבועות, הלכה ו, עמ' 232, דפוס הפועל המזרחי, תשל"ז (1977)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד לתקן תענית אחר פטירת הוריו למה שצערם בחייהם.
אסור לאדם להכביד עולו על בניו ולדקדק עמהם, כדי שלא יביאם לידי מכשול. ואב שמחל על כבודו, כבודו מחול. ודווקא כבודו. אבל הכאתו וקללתו אינו מחול, ויש אומרים שגם צערו אינו מחול. ואף על גב שמחל על כבודו חייב הבן בדיני שמים, ולכן צריך לעשות תיקון בעבור זה. ...
ומי שחטא בכבוד אביו ואמו יתענה חמישה וארבעים תעניות כמניין אב ואם (עם הכולל). וטוב שכל אדם יעשה תיקון זה אחר פטירת אביו ואמו, ובנקל יוכל להתענות תעניות אלו, ואם תש כוחו יפדה אותם דבר יום ביומו ויאמר בקשה בפדיון, ונראה לי שתיקון זה יספיק בעד שניהם.
ליקוטי חמד, חלק שני, הלכות כבוד אב ואם ואחיו הגדול וחמיו, הלכה כב, עמ' 245, דפוס הפועל המזרחי, תשל"ז (1977)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שלא ישאל דבר קצוב, אלא להיזכר לחיים ארוכים וטובים.
בנוסח 'יהי רצון' של תהילים כתוב: 'נזכה ונחיה שבעים שנה, ואם בגבורות שמונים שנה', וכן בכמה מחזורים, ב'יהי רצון' שאומרים בפתיחת ההיכל. ואיך יאמר הזקן ששנותיו יותר משמונים, ועוד, אפילו שלא הגיע עדיין לשבעים, למה ישאל דבר קצוב - ושמא הקדוש ברוך הוא נתן לו חיים יותר.
על כן לא יאמר זה הנוסח, אלא יאמר כך: ונזכר לחיים ארוכים טובים ומתוקנים. ובנוסח זה ודאי יש סוד, שבו מברכים כהן גדול במוצאי כפור, בצאתו לשלום מן הקודש.
ליקוטי חמד, חלק ראשון, הלכות ראש השנה, הלכה כא, עמ' קמד, דפוס הפועל המזרחי, תשל"ו (1976)
1979-1931