מקצת שבחו

התחיל התנא ב'כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא' ולאחר מכן מפרט את אלו שאין להם חלק לעולם הבא, ואלו הם: 'האומר אין תחיית המתים מן התורה, ואין תורה מן השמים, ואפיקורס, רבי עקיבא אומר אף הקורא בספרים החיצונים, והלוחש על המכה ואומר כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רפאך, אבא שאול אומר אף ההוגה את השם באותיותיו'. עד כאן.
והרי קושייה - הלא הכליל התנא את כל ישראל שיש להם חלק, ולאחר מכן נעשה בירור ופירוט באותם אלו שאין להם חלק לעולם הבא, אם כן - מדוע הכליל התנא את כל ישראל שיש להם חלק ולאחר מכן גרע את אלו שאין להם? - היה לו לתנא להתחיל: אלו שיש להם חלק, ולאחר מכן לשנות את אלו שאין להם חלק.
תירוץ ראשון: נבין שכאשר ישנה אחדות בעם, אזי 'כל ישראל' יש להם חלק. כ"ל (נוטריקון כהן לוי) ישראל. כאשר כל אחד מבצע את תפקידו, כוהנים בעבודתם, לויים בדוכנם, ישראל במעמדם ואין מריבות וויכוחים מיותרים הגורמים למחלוקת בעם, או אז כאשר 'כל ישראל' נעשים כאגודה אחת, לכולם יש חלק לעולם הבא.

'אמר רב יהודה: זה שרוצה להיות חסיד, שיקיים הלכות נזיקין. אבא אמר: את הדברים שנאמרו במסכת אבות. ויש אומרים: הלכות ברכות.' - כפי שאנו מקדישים מחשבה לברכות, לדעת איזו ברכה מברכים על כל מצווה ומצווה ובפרט כאשר צריך לכוון בברכות, כמו כן בדיני נזיקין ובדיני ממונות יש להקדיש מחשבה כיצד יש לפסוק הלכה ואיך ניתן להכריע בדין, אזי גם במילי דאבות יש לשים לב כיצד אנו מתנהגים בהליכותינו ומהלכים בדרך ארץ עם הבריות.

נהגו קהילות יוצאי גרוזיה, הן בחו"ל והן בארץ ישראל, לקרוא ולדרוש במסכת אבות בשש השבתות בין חג הפסח ועד לעצרת לפני מנחה, כמנהג הספרדים.
יש מאחינו האשכנזים שנוהגים להוסיף ולקרוא את מסכת אבות עד חודש תשרי (לבד מפסח ועד לעצרת), עד שבת שלפני ראש השנה, ויוצא שהינם מסיימים את פרקי אבות ארבע פעמים במספר.
במליצה נאמר בוודאי שעדיף לקרוא את פרקי אבות, אף לאחר חג השבועות, מאשר לשוח בדברים בטלים, אך מנהגנו כאמור לעיל, כמנהג בני ספרד לקרוא בפרקי אבות מפסח ועד לעצרת.
קוראים בשבת הסמוכה לחג השבועות זמן מתן תורתנו, לפי שאותם שנהגו ללמוד פרקי אבות בכל שבתות הקיץ מודים כי בשש השבתות שבין פסח לעצרת הוא עיקר תוקפו של המנהג.

'כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא' -
נשאלת שאלה מדוע נוהגים לומר את משנת 'כל ישראל' לפני מסכת אבות. הרי אין מקומה של משנה זו כאן אלא במסכת נזיקין, ומסכת אבות כידוע פותחת ב'משה קיבל תורה מסיני'?
נתרץ זאת בשם רבי יעקב יצחק החוזה מלובלין זצ"ל שהיה משיח אל ליבו לאחר שקם לקרוא בלילה תיקון חצות והיה מתייחד עם קונו בזמן זה, או-אז לאחר תיקון חצות לפני שהיה מתחיל את סדר לימודו בש"ס ופוסקים הלכה וחסידות, היה מהרהר בתשובה ושואל את עצמו: שמא אני נמנה בין אותם אנשים שעליהם דיבר דוד המלך בכותבו את מזמור נ' בספר תהלים שנאמר: 'ולרשע אמר א-לוהים מה לך לספר חוקי ותישא בריתי עלי פיך'. ...
צדיק כזה היה אומר זאת ומתוודה בליבו: שמא שייך הוא לאותה קבוצת אנשים שעליהם נאמר מזמור זה, אלא שאמר באיזו זכות ובאיזו רשות אני פותח את הגמרא ולומד תורתך ריבונו של עולם? - בזכות אותה משנה שנמצאת בפרק חלק במסכת סנהדרין: 'כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא'.

לאחר החורף היו נוהגים לילך למעיינות וחמי טבריה לרפואת הגוף, שמא נשאר חולי כלשהוא מעונת החורף וכיוון שמשתנה לו מזג האוויר אזי מתחוללת תהפוכה באיבריו של האדם.
אם כן, כפי שבימים אלו האדם שם ליבו לתהפוכה גשמית בגופו ובאבריו ולכן מרפא את גופו בכל מיני רפואות, אזי גם מבחינה רוחנית יש לחולל תהפוכה כזו בקריאת פרקי אבות ולהוסיף קדושה על קדושה בבחינת לטהרנו ולקדשנו במידות טובות ויראת שמים.