מקצת שבחו
חכם אברהם חיים אדאדי, המכונה סבא דמשפטים, נולד בטריפולי, שבלוב בשנת תקס"א (1801). בעודו רך בשנים, נתייתם מהוריו והתחנך על ברכי התורה אצל סבו, חכם נתן אדאדי, אשר התפרסם בחיבוריו 'מאורי נתן' ו'חק נתן'. בשנת תקע"ח (1818), עלה עם סבו לארץ ישראל והתיישב בעיר צפת. עוד באותה השנה, נפטר סבו, וחכם אברהם נותר בצפת לבדו. חכם אברהם המשיך לימודיו בישיבתו של חכם יוסף קארו, הוסמך כרב, לימד ושימש בדיינות. בשנת תק"צ (1830) מונה כשד"ר בשליחות היישוב בצפת, לקהילות יהודיות רבות בעולם ובהן מצרים, עיראק, פרס, מרוקו ותוניסיה. בשנת תקצ"ז (1837), במסגרת שליחותו כשד"ר, שהה בעיר הולדתו טריפולי, עת התרחשה רעידת האדמה בצפת, שהחריבה את העיר, ובה נהרגו אלפים מתושביה. חכם אברהם נאלץ להישאר בטריפולי ושימש בה רב, ראש ישיבה ואב בית דין.
בית-מדרשו של חכם אברהם אדאדי, בו היו מרוכזים ספריהם של פוסקים רבים, שימש הן בית-תפילה והן אבן שואבת לבני הקהילה, שם נשא דברי תורה בפני הקהל באירועים חברתיים שונים, ובעיקר בשבתות ובמועדי ישראל. החכם שפט את בני קהילתו, דאג לטפח את החיים הדתיים, ולהעלות את רמת החינוך בקהילה. החכם תיקן תקנות, ופעל יד ביד עם ראש הקהל חכם שלום תיתו לדאגה לתלמידי-חכמים ולבני עניים. מונה משגיח מיוחד על צרכי העניים, ונקבע מס של חמישה אחוזים ל"קופת עניים" שהוטל על הסוחרים. מקופה זו שולמה משכורתם של מלמדי התינוקות של בני עניים.
לאחר 30 שנה, חזר חכם אברהם שוב לארץ לישראל, לקח מעפרה והביאה עימו חזרה לעיר הולדתו טריפולי. בשנת התר"ל (1870) עלה חכם אברהם אדאדי לארץ-ישראל בפעם הרביעית עם אשתו ובנו והוא בן שבעים שנה. כעבור ארבע שנים, ביום שבת בכ"ח בסיוון תרל"ד (1874), הלך לבית עולמו ונקבר בצפת בחלקה הנקראת 'ישיבת הרבנים'.
בצוואתו ביקש כי לא יזכירוהו בשום תואר אלא "חכם" סתם, וכן הקדיש את ביתו לקהילה - חדר אחד להיות בית הכנסת וחדר נוסף מלא ספרי קודש להיות בית ועד לחכמים ללמוד שם.
חכם אברהם כתב מספר ספרים אשר יצאו לאור בליוורנו באיטליה. בספריו באה לידי ביטוי גדולתו בתורה, בקיאותו הרבה בכתבי הראשונים והאחרונים, וכן מאמציו לחקור את מנהגי הקהילות בהן פעל. בכתביו יש תיעוד נדיר של מנהגי קהילות טריפולי וטראבלס בלוב, וכן הווי חייהם ומנהגיהם של יהודי צפת לפני ואחרי רעידת האדמה הגדולה בשנת 1837.
בין ספריו - הספר 'השומר אמת' על הלכות ספר תורה, ובו נספח 'הקונטרס האחרון' - תשובות, יצא לאור בליוורנו בשנת תר"ט (1849), והספר 'ויקרא אברהם' על ארבעת חלקי השולחן ערוך, ובו הנספחים 'שדה מגרש' - עיון בענייני גיטין ו'יוסף לאמר' - חקר מנהגי יהדות לוב, יצא לאור בליוורנו בשנת תרכ"ה (1865).
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' למי שבטלים ממלאכתם ועל כל מי שיזקין או סגי נהור.
'כל עיר שאין בה עשרה בטלנים נקראת כפר' (מגילה דף ג' ע"ב), ופירש רש"י - עשרה בטלנים, שבטלים ממלאכתם, שיהיו מצויים בבית הכנסת שחרית וערבית ... ועל זה סמכו בפה העירה יגן עליה א-לוהים שיש מקום קבוע לכת של זקנים, וכל מי שיזקין או סגי נהור, ואינו יכול לעשות מלאכה, הולכים לשם ולומדים בכל יום דברי הגדה ודבר רז"ל כגון מדרש רבה, ורבינו בחיי ודברי מוסר וכיוצא, ויש להם חכם ממונה על זה, ואחר חצות היום, כשתי שעות, לומדים תהילים בשפה ברורה, ומתפללים מנחה, והולכים להם, ונותנים להם פרס מהציבור, וכן ראיתי בכמה עיירות מישראל.
ויקרא אברהם, יוסף לאמור- קונטרס מקום שנהגו, דף קכא ע"ב, דפוס בן אמוזג וחבריו, תרכ"ה (1865)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מורה הלכה לפרוש מקניית מצוות, באם מעלים מחירם ברמייה.
מי שנתן סך למצווה אחת, וידעו איזה בני אדם, שצריך לה כגון יאי"ר ציי"ט או אשתו מעוברת וכיוצא. אותם בני אדם, מעלים אותה בדמים, ואין בדעתם לקנותה וכיוצא, כדי שהאחר יוסיף עוד, ועושים תנאי עם הגזבר שאם חדל אדם להוסיף ותישאר להם, שלא יפרעו - רק חצי הסך. עניין זה הוא עורמה ותחבולה וגניבת דעת ...ועוד 'ופקדתי על כל לוחציו', שזה שרוצה לקנותה, לוחץ אותו, עד שמפני הכבוד, מוכרח להוסיף ...ואם בעל נפש הוא, יפרוש מזה, ויקבל שכר על הפרישה.
השומר אמת, דיני מכירה - כי טוב סחרה, סימן ו', הלכה ו', ע"מ חי, ליוורנו, דפוס פלאג'י ובילפורטי, תר"ט (1849)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מורה הלכה לעשות צדקה בדברים שבקדושה.
תכשיטי ספר תורה, שמקדישים הנשים לבית הכנסת, אם יש יתום ויתומה להינשא, יותר טוב שייתנוהו להם, שהרי מוכרים ספר תורה בשבילם.
נהגו שבכל כלי הקודש, שמתנדבים מנורות כסף ורימונים ולוחות כסף ופרוכות, לכתוב שמם עליהם, והטעם שאין נדבת היחיד, מבטלת נדבת הציבור שיכולים להתנדב הרבה, אבל בדבר שהציבור נידחים מפני נדבת היחיד, אין לו לכתוב שמו עליו.
השומר אמת, דברים שבקדושה, סימן ה', הלכה ט', הלכה כ"ה, ע"מ טו, ליוורנו, דפוס פלאג'י ובילפורטי, תר"ט (1849)
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' בעניין שתיית הקפה בשבת בחנויות הגויים.
בשתיית הקאה'פי בשבת בחנויות הנוכרים כתב 'פרי האדמה', שבתוככי ירושלים נלאו הראשונים, ולא יכולו - הן מיראת המוכר, הן שהכל חולים אצל הקור 'והוא רחום' ...והרב החיד"א ב'טוב עין' תמה על הרב 'פרי האדמה' הנזכר ...ועל היתר שהזכיר קרא ערער, שאין היתר כי אם בחנויות שאינם הולכים היהודים, והכל נעשה לגויים, אז אפילו אם מכירו - מותר, כיוון שאין חשש שירבה בשבילו.
ויקרא אברהם, אורח חיים, סימן ט"ז, דף ז'-ח', דפוס בן אמוזג וחבריו, תרכ"ה (1865)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מחבר פיוט לכבוד עיר הקודש צפת.
אשרייך ארץ צבי, שרים כרוה נדיבי, כי א-לוהים משגבי, ה' א-לוהיך בה.
מה טוב בתוכה, אשרי מי שזכה, והייתה להן המלוכה, ונשאה וגבה.
נקומה נעלה בית אל, בביאת הגואל, בבניית בית אריאל, וראמה וישבה.
השומר אמת, הקדמה, ליוורנו, דפוס פלאג'י ובילפורטי, תר"ט (1849)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' על נשים המקפידות, אם אינן מברכות על הלולב.
מנהג קדמון בעיר הקודש ירושלים תיבנה ותכונן במהרה בימינו, שהנשים מברכות על הלולב, ביום הראשון של חג, אף שהיא מצוות עשה שהזמן גרמא, עיין להרב החיד"א בספר יוסף אומץ דף נ"ו עמוד ד', שהחזיק במעוז למנהג הזה ע"י חלום אחד וכתב שם, שגם מרן יסכים בזה, ...שכן שמעתי מבית ראשון שהיה לי, והיתה מקפדת על זה שאיני נותן לה לברך. והבית השני, שיש לי עכשיו, להיות שקדמה לה הידיעה, ממה שהייתי עושה, גם היא מקפדת על זה, ואני נותן לה לברך.
ויקרא אברהם, יוסף לאמור- קונטרס מקום שנהגו, דף קכח ע"א, דפוס בן אמוזג וחבריו, תרכ"ה (1865)
1874-1801