מקצת שבחו

אשר על כן אחי ורעי, חוסו על עצמכם ועל אחיכם בעלי תורה, כי בשלומם יהיה לכם שלום, בעולם הזה לא תרדו מנכסיכם, ובעולם הבא תהיו עמהם חלק כחלק, וגם שפתותיכם דובבות בקבר, מה שלמדו התלמידי חכמים בעולם הזה, בסיועכם אותם, אותה תורה תלמדו בעולם הבא.

תמה אני על בעלי בתים העשירים שהקדוש ברוך הוא שם אותם אפוטרופוס על העניים באופן שהממון אינו שלהם, ועושים הוצאות להם ברצונם והותר, וכשנותנים פרוטה לעני קשה להם כמוות, ואינם משימים ליבם, שכל ההוצאות שהם עושים, הם מממון העניים המופקד בפיקדון, וכשהפקיד אינו נאמן, בעל הפיקדון הא-ל יתברך לוקח הפיקדון מידו, והדבר בהופכן.
ולזה אמרה תורה: 'נתון תיתן' - בריבוי ובכפל, 'ולא ירע לבבך בתתך לו' - משום 'כי בגלל הדבר הזה יברכך' - שאתה נותן לו בכפל, הקדוש ברוך הוא מניח הממון בידך, ואתה נושא ונותן בו, ויברכך 'בכל מעשיך ובכל משלח ידיך' - ואתה מוציא הוצאות רבות לצורכך. וזהו: 'ובכל משלח ידיך' - כלומר יברכך בכל דבר שתשלח ידיך להוצאות שלך, שכיוון שנתת לעני.

הקדוש ברוך הוא לא ימנע טוב להולכים בתמים, ונותן החכמה לחכמים, ולכן מי שרוצה להתקרב לתורתו, מתגלה לו מסתריו, וכמו שנאמר בתנא דבי אליהו, זכור לטוב: 'ודבורה אישה נביאה' - מעיד אני עלי שמים וארץ, בין איש בין אישה, בין עבד בין גוי - הכל לפי מעשיו רוח הקודש שורה עליו.

פירשו על פסוק: 'ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך' - שקשה הכפל: כיוון שאמר 'ה' שומרך', מה חזר ואמר 'ה' צלך'? אלא הורה בזה שהאל יתברך כצל: שדרך הצל לעשות כפי מה שהאדם עושה, אם האדם סוגר ידו - הצל גם כן סוגר ידו. ואם פותח ידו - הצל גם כן פותח ידו. כך האל יתברך, כפי מה שהאדם עושה. אם פותח ידו, הקדוש ברוך הוא יפתח ידו לו, ויריק לו ברכה עד בלי די.

וזה שאמרו בפרק קמא של חגיגה: 'הן הן גופי תורה' - לרמוז שכל אלו הם גופי תורה, אך חכמת הקבלה היא נשמת התורה, ואין לגוף בלי נשמה ואין לנשמה בלי גוף, שאילו היה, אפשר לא היו נבראים גופות לנשמות. ונמצא שכל מי שעוסק בזה בלתי זה, אינם מקיימים בעצמם תורת חכם מקור חיים, שאין חיים זולתי בהיות גוף ונפש ביחד, וזהו ברור לאשר נגע א-להים בקרבם.

ידוע שכל אדם בעל שכל בורר מנה היפה לחלקו אם היה לפניו מינים הרבה, ולא יניח מנה הטובה וייקח הגרוע, ודאי בוחר בטוב יותר מן הגרוע. אם כן איפה הטוב לך כי תעשוק נפשות אומללים אביונים, אלו כלים שבורים, נשברי לב, נדכאי רוח, המוטלים ברעב ובצמא ובעירום, ואין לאל ידם לבנות עליות ובתים לחרבות ירושלים.
הרי בפירוש השני מעשיות הנזכרות לעיל היו ודאי אחר החורבן ובירושלים, ועם כל זה אמר לו: כמה נפשות שיקעו בבניין זה, שיותר טוב היה להחיות בהם נפשות ללמוד תורה, ואדרבה בניין ירושלים היא על ידי התורה. ... ואף לפי דעתם שהם עושים לשם שמים לבנות חורבות ירושלים, זה אינו אלא לפי שעה, לדור עתה בגלות, הבאים עתה לשכון כבוד בארץ ישראל, אבל אין אנחנו מצפים לזה הבניין שעתה בונים, אלא מצפים לבניין האמיתי של ירושלים תיבנה ותיכונן, ובית המקדש, שזה יבנה על-די הקדוש ברוך הוא, כמה שנאמר: 'בונה ירושלים ה'.'

וכן פעם אחת אמרו לרבנו האר"י, זיכרונו לחיי העולם הבא: רבנו, נר ישראל, כל כך חכמה מסר לך ה' יתברך ביד מעלתך. למה לא יחבר הרב חיבור אחד נחמד כדי שלא תשתכח תורה מישראל.
השיב להם בזו הלשון: אילו כל הימים דיו, וכל הרקיעים גווילים, וכל הקנים קולמוסים, לא יספיקו לכתוב כל חכמתי, וכשאני מתחיל לגלות לכם איזה סוד אחד מן התורה, נתרבה עלי כל כך שפע חכמה כמו נחל שוטף, ואני מבקש תחבולות מהיכן אפתח לכם, צינור דק וקטן, לומר לכם סוד אחד מן התורה, דבר מועט, כפי אשר תוכלון שאת, שלא להרבות לכם יותר מכדי כוחכם ותפסידו הכל, כמו הנער שהיה נחנק בגרונו אם היה בא לו החלב בריבוי.
לכן עצתי זאת שתכתבו כל מה שתשמעו ממני ויישאר לזיכרון לכם ולדורות הבאים. אמנם לא ניתן רשות לשום חכם מכל חכמי ארץ ישראל לכתוב דבריו בספר, זולת הרב מורנו הרב חיים ויטאל זיכרונו לחיי העולם הבא, באומרו שאין אחד מהם יכול לירד לסוף דעתו, ולכתוב הדברים באמיתתם, זולת כבוד מורנו הרב רבי חיים ויטאל. ונשמת הרב חיים ויטאל אינו אלא ענף גדול ממנו שלא היה בעולם, ורבי עקיבא זיכרונו לחיי העולם הבא, זכותו יגן עלינו אמן, הוא גוף האילן של אותה הנשמה, וכל הענפים נקראים על שם הגוף.