מקצת שבחו

שאלה. ציידים גויים המביאים דגים במוצאי יום טוב אם צריך להמתין בכדי שיעשו או לא.
תשובה. כתב מרן באורח חיים סימן תקט"ו: 'בעיר שרובה עכו"ם מן הסתם כל המביאים - לצורך הרוב מביאים'. יעויין שם. ואם כן, בנידון שלנו יש להתיר מכוח שכל מה שמביאים הוא בשביל רוב העיר מביאים, ורוב העיר עכו"ם הם. אלא שראיתי להרב 'שולחן גבוה', שכתב היינו - דווקא בדבר שאין בו משום נלקטו או ניצודו, אלא שבא מחוץ לתחום כדלקמן יעיין שם. ואם כן, בנידון שלנו שעיקר חששתנו משום צידה, אפילו בעיר שרובה עכו"ם אין להתיר. ...
עדיין יש לנו חשש, מאחר שמביאים בכל פעם ופעם ומוכרים ביוקר, בוודאי שמרבים להביא בשביל ישראל, ואם כן, אפילו יש רוב עכו"ם יש לאסור וצריך להמתין בכדי שיעשו. ...
והנה בנידון שלנו יש להתיר מכוח שלושה ספיקות: שמא ניצודו על-ידי רשתות הקבועות בים לעולם, והדגים נכנסים שם, וממילא לא נעשתה הצידה ע"י אדם ואין איסור צידה כלל, ואם תבוא לומר שניצודו על-ידי בני אדם - שמא לא ניצודו בשביל ישראל כי אם בשביל גויים דווקא, ואם תבוא לומר שניצודו בשביל ישראל - שמא ניצודו מאתמול

שאלה. אם מותר להשכיר כלי רכיבה הנקרא 'ביסכלית' (אופניים) לגוי לרכב עליו בשבת.
תשובה. לכאורה דבר זה מבואר בדברי מרן בסימן רמ"ו סעיף א', שכתב: 'מותר להשכיר כלים לאינו יהודי בשבת, ואף על פי שהוא עושה בהם מלאכה גמורה, מפני שאין אנו מצווים על שביתת כלים'. יעויין שם. והוא הדין במקרה שלנו. מכל שכן ודאי שמותר להשכיר ואין בזה שום איסור.

שאלה. תרנגולים ותרנגולות הנקראים 'דזאז אל-הנד' אצלנו בג'רבה אין לנו מסורת קבלה שעופות אלו כשרים הם, אך עיר הבירה תוניס, יגן עליה א-להים, יש להם מסורת שעופות אלו כשרים הם, ולעת עתה הם אוכלים מהם. האם אפשר לנו לסמוך ולאכול מהם או לא? ...
שמעתי שבתוניס אין להם מסורת, אלא מנהג פשוט להם שאוכלים עוף זה, ולפי זה יש להסתפק אם הווי כמסורת אחר שמנהג פשוט או לא. ועיין להבית יוסף בשם הרשב"א שכתב שאותם מקומות שפשט בהם היתרן - משום שאלמלא שקבלו כן מאבות ראשונים הבקיאים לא היו נוהגים בהם היתר. יעויין שם. הרי מבואר שכל היכן שנהגו היתר באיזה עוף, אומרים ודאי כן קבלו אבותיהם מסורת שזה העוף טהור הוא, ואם כן הוא הדין גם בנידון שלנו: אחר שמנהג פשוט בתוניס להתיר, ודאי כן קבלו מסורת שזה העוף טהור. ומכאן לג'רבא, יגן עליה א-להים, שיכולים לסמוך עליהם וכאמור.

שאלה: אדם אחד שמוכר זרעונים, ונהג כל ערב שבת קודש להכין כמה מנות של זרעונים במשקל, ונותנם ללקוחות ביום שבת, בשתיקה, בלתי הזכרת המשקל והמחיר, ואחר השבת משלמים לו. אם יש חשש בזה מאיסור משא ומתן ומעשה חול בשבת?
תשובה: עיין לה'בית יוסף' אורח חיים סימן שכ"ג שהביא מה שכתב הרא"ש בתשובה כלל כ"ב: 'שהנוהגים במקומך שמודדים היין בשבת, וכותבים מערב שבת פלוני הניח כך וכך וכו' ולמחר כשמודדים היין לוקח בעל היין מחט ועושה נקבים, דע כי מנהג רע הוא משני טעמים: אחד - המדידה בשבת, שני - הסתכלות בכתב'. יעויין שם.
מזה מבואר שלא אסר הרא"ש אלא מטעם המדידה ביום שבת קודש- זה לא כך, דהיינו אם הכל מוכן ומזומן מערב שבת, אפילו שקובעים כן בכל שבת ושבת, אין שום חשש בזה. ומורנו החכם רבי הרב הגדול כלפון משה הכהן, נטרו רחמנא ופקדיה, הסכים שהיא ראיה נכונה לנדון שלנו.

שאלה: באחד שעקר דירתו, ממקום שנוהגים איסור בנפיחת הריאה, למקום שנוהגים היתר אם מותר לו לאכול בשר הנפיחה או לא? תשובה. עיין להר"ן בפרק 'מקום שנהגו', שכתב: 'נמצינו למדים שכל מנהג איסור שהוא במקום אחד כל שאינו מנהג בטעות אלא שהם החמירו על עצמם לעשות סייג או בדבר שהוא מחלוקת בין חכמי ישראל ונהגו כדברי האוסר - כל בני העיר חייבים בו מצד הדין, וכל היוצא מתוכה ודעתו לחזור חייב גם כן בו, עד שיעקור דירתו משם, שבכגון זה פקע ממנו. יעויין שם.
הרי מדבריו מוכח בפירוש לנדון שלנו שמותר לאכול בשר הנפיחה אם עוקר דירתו לגמרי. ...
ועיין להר"ן בתשובה סימן מ"ח שנראה מדבריו שבאמת אם קיבלו עליהם סברת הפוסק האוסר לא מועיל אם עוקר דירתו לגמרי משם. ויש להתיישב בזה כעת.