מקצת שבחו
חכם דוד שבתי ונטורה נולד לאביו אברהם ולאמו, כנראה, בשנת תצ"ב (1732) בעיר איספאלטרו (קרואטיה).
ראשית תורתו למד מפי רבו, החכם דוד פארדו, רב העיר איספאלטרו, מחבר הספר 'חסדי דוד'. חכם דוד פארדו מעיד עליו, שמיעט בשינה ועמל בתורה ומכנה אותו 'כוחי וראשית הוני, אשר בך אתפאר'.
בשנת תקכ"א (1761) התמנה חכם דוד פארדו ממלא מקום הרב הראשי ליהודי בלגראד, ובשנת תקל"ג (1773), החל לשמש רב העיר שאראי בוסנא (סרייבו), תלמידו, חכם דוד שבתי ונטורה מונה תחתיו לרב העיר איספאלטרו. מחלוקת עזה פרצה ביניהם, בגלל פסק דין, שנתן חכם דוד פארדו בעניין ירושה, אבל בכל חליפת המכתבים ביניהם בעניין המחלוקת, הרעיפו אחד על השני דברי שבח וחיבה רבה.
בשנת תקל"ה (1775) יצא לאור באמסטרדם ספרו 'נהר שלום' - שולחן ערוך.
באחרית ימיו ביקש להגיע לארץ ישראל אך כנראה נשאר בעיר וידין בבולגריה. תלמידו, ובן אחיו חכם אליהו ונטורה, מחבר הספר 'כוכבא דשביט', נשא לאישה את בתו, ולימים היה רב העיר וידין בבולגריה. בסוף ימיו שימש בקודש בבוקרשט, ובנו חכם אברהם ונטורה, נכדו של חכם דוד שבתי ונטורה, שימש רב העיר בוקרשט.
חכם דוד שבתי ונטורה נפטר בשנת תקנ"ט (1799). יום פטירתו אינו ידוע לנו. אנו מציינים אותו ביום ט"ז בתמוז, יום חתימתו על ההקדמה לספרו 'נהר שלום' בשנת תקל"ד (1774).
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שאף שנהגו להגביה הספר ערום, הרי שכבר הוכשר הדור.
שולחן ערוך: 'אסור לאחוז ספר תורה ערום בלא מטפחת' - מה שכתב ה'בית יוסף' בשם ה'מרדכי', שאשכנזים אוחזים ספר תורה ערום בשעה שמגביהים - הדברים כמשמען, שהיו אוחזים אותו בלי מטפחת סביבו. ואף על גב שעתה לא נהגו כך, וכמו שכתב באמת ה'דרכי משה': אני מבני בניהם ולא ראיתי מנהג זה. - אין זה תמוה אם בזמן קדמון היו נוהגים כך, ואחר כך הוכשר הדור.
נהר שלום, דף קי"ד, ניו יורק, מכון גבעות עולם, תשס"ה (2005)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד פעמים תמצא בתרמילו של עני אבן טובה, שאין לה מחיר.
'אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים'. - אין כל אדם חייב אלא כשיעורו, וכל אחד נטל חלקו במעמד הקדוש. פעמים, שתמצא בתרמילו של עני אבן טובה, שאין לה מחיר.
נהר שלום, הקדמת המחבר, ניו יורק, מכון גבעות עולם, תשס"ה (2005)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שמל תאומים, להכניס הראשון ראשון, ואחריו השני.
כשבא מעשה זה לידי, בשני בני תאומים, שחנני ה', הוא יתברך ישמרם, ויזכני לגדלם גדולי הקדש על התורה ועל העבודה, צוויתי להביא לבית הכנסת, ראשונה הנולד ראשון ולמולו, ולברך עליו כל הברכות, ואחר שיצא הוא מבית הכנסת, הביאו האחר ועליו גם כן חזרנו לעשות ככל הסדר הראשון.
נהר שלום, דף קי"ז, ניו יורק, מכון גבעות עולם, תשס"ה (2005)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד לעשות זיכרון לארץ ישראל, שהנס מחוץ לארץ ישראל.
שולחן ערוך: 'כרכים המוקפים חומה, מימות יהושע בן נון - והרב בית יוסף כתב: 'ולמה תלוי הדבר בימי יהושע? - ... ויהיה זיכרון לארץ ישראל בנס זה'. וה'טורי זהב' הקשה עליו, 'שגם בנס חנוכה היה לו לתקן איזה דבר לזיכרון בשביל ארץ ישראל'. ולא ידעתי מה כוונתו, שהרי בנס זה דווקא, הוצרכו לעשות זיכרון לארץ ישראל, כיוון שהנס אירע בחוץ לארץ, וארץ ישראל היתה חרבה אז. אבל הנס של חנוכה, היה בזמן הבית שני, ובבית המקדש, ואין צורך לעשות בו זיכרון לארץ ישראל.
נהר שלום, דף תת"ס, סימן תרפ"ח, ניו יורק, מכון גבעות עולם, תשס"ה (2005)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שאם מקפיד בפירוש אין ללמוד מספריו, ואפילו הפקידם.
שולחן ערוך, דברי הרמ"א: 'אבל אסור ללמוד מספרים של חברו בלא דעתו, כי אנו חוששים שמא יקרע אותם בלימודו' - כתב ה'מגן אברהם': 'ועיין ... בספר 'מאור עיניים' שכתב: אפילו הפקיד ספרים אצל תלמיד חכם, אסור ללמוד הימנו, אם ידענו שהמפקיד מקפיד על זה. והש"ך שם, חולק עליו וכותב שמותר. אבל ממה שכתב ה'בית יוסף' כאן, בשם הפוסקים משמע שהוא שואל שלא מדעת'. עד כאן לשונו. ובמחילה מהרב הגדול, לא ראיתי להש"ך שם, שיסבור שכל שהבעלים מקפידים - שמותר לו לעבור על דעת הבעלים. וזו לשון הש"ך שם: 'כתב ה'מרדכי' ... המפקיד ספר תורה לא יקרא בו לכתחילה, והטעם שמקלקלו בקריאתו. ואם הוא תלמיד חכם, מותר ללמוד ולהעתיק ממנו שלא ברשות, ואף על גב שמקלקלו, לפי שכשהפקידו אצלו, היה יודע שהוא תלמיד חכם וילמד בו ... ועתה קשה לו - כי לפי טעמו, שעל דעת כן הפקיד אצלו, מועיל לדעה שמותר ללמוד ממנו אף על פי שמקלקלו, מכל מקום מדוע מותר להעתיק ממנו?! - הרי ודאי על דעת כן, לא הפקידו אצלו שיעתיק ממנו. לכך אמר, ושמא הטעם לפי שכתוב במדרש: 'מותר לגנוב דברי תורה', אם כן אפילו הקפיד ודאי מותר להעתיקה. ואף על גב שמקלקלם במה שמעתיק, מכל מקום על דעת כן הפקיד אצלו, שילמד בו, ואין מקפיד על הקלקול. אם כן שני הטעמים דרושים: שעל דעת כן הפקיד אצלו - נצרך כדי לאמר שמותר להשתמש אף על פי שמקלקלו, וטעם 'שלא יבוזו לגנב' – נצרך, שאף על גב שמן הסתם מקפיד בכך - מותר'. עד כאן לשונו. הרי שלא התיר להעתיק, אלא משום שאנו עדים שאינו מקפיד במה שמתקלקל על ידי לימוד. אלא שאפילו כך היה ראוי שיאסר להעתיק, כיוון שעל ההעתק מקפיד אם לא מטעם של 'אל יבוזו לגנב'. תדייק מכך שאם הוא מקפיד בפירוש על הלימוד - בוודאי אסור.
נהר שלום, דף י"ז, ניו יורק, מכון גבעות עולם, תשס"ה
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד כל שניהם שווים במעלה, אין להעדיף אחד על משנהו.
כתב הרב ה'מגן אברהם': 'טוב לחזר אחר שליח ציבור בן צדיקים כי אינו דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע'. וזו לשון 'הטור': 'אם הוא מיוחס ורשע, מה תועלת לפני המקום בייחוס שלו?! ואם הוא ממשפחה בזויה וצדיק - טוב לקרב מזרע רחוקים'. - היינו שיש לו קדימה, לזה שהוא מזרע רחוקים על מיוחס ורשע. אלא שראיתי לרב 'טורי זהב' ... מכוח דברי 'הטור', וסובר, שתהיה קדימה לצדיק בן רשע על צדיק בן צדיק לקרב אותו זרע לשכינה, ושזה נלמד מהפסוק 'לקרוב ולרחוק'. והם דברים תמוהים, לעניות דעתי, ורחוקים מן הדעת.
ומהפסוק: 'לרחוק ולקרוב' - דרשנו בגמרא שבעלי תשובה עדיפים מצדיקים גמורים, שרחוק היינו שהיה רחוק מלכתחילה, ובזה גם יש מי שחולק וסבור להפך שדורש 'רחוק' - רחוק מן החטא מלכתחילה, אבל שיהא שום קדימה לצדיק בן רשע על צדיק בן צדיק, לא אמרו אדם מעולם. ואפילו יהיה שכרו אתו מאת אדון הגמולות, יען לא היה לו ממי ללמוד - ולמד, מכל מקום להקדימו על צדיק בן צדיק, כל ששניהם שווים במעלה?! - ודאי לא מתקבל על הדעת, ואדרבא דרשו רבותינו זיכרונם לברכה על פסוק: 'ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו' - ויעתר לו ולא לה, ש'אין דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע'. ... ואפשר שהוא קודם, מצד שכיוון שאין לו זכות אבות לסמוך עליו, הוא נותן על לבו ומכוון יותר בתפילתו, ובגמרא תענית כתוב, שרבי אליעזר אמר כ"ד רננות ולא נענה, ורבי עקיבא אמר 'אבינו מלכנו' ונענה. וכתב הרב זכרונו לברכה הטעם: מפני שרבי אליעזר היה לו זכות אבות ובטח בו, ורבי עקיבא התחנן מצד טובו הגדול.
נהר שלום, דף נ"א, ניו יורק, מכון גבעות עולם, תשס"ה (2005)