מקצת שבחו

'הקשיבה לקול שועי, מלכי וא-להי כי אליך אתפלל - נראה לעניות דעתי, דוד המלך, עליו השלום, בא לרמוז, שנהיה זהירים במידת השלום, והוא מה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה: 'לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר: ה' עוז עמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום', עד כאן.
וכוונתם בזה: על ידי השלום שיהיה בעם ישראל, נעשית האחדות היקרה, וגם למעלה בשמים ממעל: 'אחד באחד יגשו', 'והיו לאחדים', ואז התפלה עולה לרצון. ...
ואהבת השלום היא העיקר, לשפע ברכות על ישראל, כי אהבה - גמטריא אחד, וישראל גוי אחד, והקב"ה אחד בעולמו, וישראל אחד והקב"ה אחד, גמטריא שם הוי-ה, והיה ה' אחד וגומר. ...
'הקשיבה לקול שועי מלכי וא-להי' - ראשי תיבות: השלו"ם, ורוצה לומר: כאשר בהיות כנסת ישראל בשלום, שהוא האחדות בכנסת ישראל, אזי תקשיב לקול שועי, שהיא התפילה.

'מכל מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה לי. מזקנים אתבונן כי פיקודיך נצרתי'. -
הלימוד עם התלמידים גורם לרב שישקיף על העיון היטב, ויבוא לידי פלפול עצום לכוון לאמיתות העניין, וגם כן על ידי זה הרב תמיד שפתותיו רוחשות, ולא עת לחשות, ואינו מסיח דעתו מלימודו, ותלמודו גם כן שגור בפיו וזאת הסגולה מצויה בלימוד עם התלמידים. ...
וזאת אמר: 'מה אהבתי תורתך' - והאהבה היא 'כל היום היא שיחתי' - ואין לי היסח דעת ממנה, ומי גרם לי זה? - 'מכל מלמדי השכלתי' - הם התלמידים שלמדתי עמהם ומלימודם הגעתי לבחינת ההשכלה, וזהו כוונת השכלתי שהיא מדרגה עליונה מתבונה, ולזה מרוב ההשכלה שגרם לי לימודי עם התלמידים 'כל היום' - בכל מקום אשר תדרוך רגלי 'היא שיחתי' - ואין לי היסח ממנה.
לא כן עם הרבנים כי אם 'מזקנים אתבונן' - לא היה לי מהם כי אם התבוננות דבר מה.

'ברך עלינו את השנה הזאת, ואת כל מיני תבואתה לטובה', והוסיפו לומר: 'ומלא ידינו מברכותיך' - ולכאורה קשה? - מה עניין זה, בשאלה זו, שהיא עיקרה על ירידת הגשמים לעניין: 'ורווה פני תבל, ושבע את העולם כולו מטובך' - שבקשת הגשמים - לחוד, ועניין 'ומלא ידינו מברכותיך' - לחוד, שהיא שייכת בכל עת וזמן, שימלא ידינו מברכותיו יתברך, בין בקיץ בין בחורף. ...
ונראה לעניות דעתי שדבריהם מיוסדים על אדני פז, והוא בהקדים מה שכתוב במסכת תענית פרק ראשון דף ח' עמוד ב' וזה לשונו: 'אמר רבי יצחק: גדול יום הגשמים שאפילו פרוטה שבכיס, מתברכת בו, זה שכתוב: יפתח ה' לך את אוצרו הטוב, לתת מטר ארצך בעתו, ולברך את כל מעשה ידיך'.
ופשוטן של דברי רבי יצחק נאים להיאמר ביותר על העניים, שאין הכיס שלהם מלא מעות כל כך כמו העשירים, ולזה יום הגשמים מועיל ביותר להם, שתשרה הברכה בכיסם. ... שאפילו פרוטה לבד בכיסם מתברכת מפני שהיה להוציא כמה פרוטות, בעת שהם צריכים לקנות תבואה מן השוק ואין לאל ידם, מה שאין כן עתה בירידת הגשמים בפרוטה אחת קונים מה שהיו קונים בכמה פרוטות.

'קווה אל ה' ושמור דרכו, וירוממך לרשת ארץ בהכרת רשעים תראה' -
'ושמור דרכו' - דייק: דרך החיים, עסק התורה ומצוות ומעשים טובים, לעשות צדקה וגמילות חסדים עם עניים ותלמידי חכמים, ובזה תזכה 'וירוממך לרשת ארץ' - היא ארץ ישראל. ...
הבט בעינך וראה: 'בהיכרת רשעים' - מן הארץ היא ארץ ישראל כמו שאירע להקמצן שלא קלטה אותו ארץ ישראל מפני רוע מעלליו ונקבר בחו"ל, ומשם תיקח ראייה ברורה לשומרי בריתו ומצוותיו הכתובים בתורתנו הקדושה, שלא בא האדם לעולם הזה כי אם להיטיב לזולת. ...
'איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם' בעולם הזה העובר - הוא להיות מקיים מצוות וצדקה וגמילות חסדים, ולרחם על הבריות ולהיטיב עמהם.

'מזקנים אתבונן, כי פיקודיך נצרתי' - יובן במה שנתפשט מנהג עדת ישראל להלוך להשתטח על קברי הצדיקים ומתפללים שם. לעמוד זכותם להגן בעדם להצילם מכל צורה וצוקה ומכל חולי וכיוצא.
וטעם למנהג זה כמו שנודע צדיקים במיתתם קרויים חיים, ולזה הם מעתירים עתרת החיים והשלום עלינו ויותר תועלת גדולה בתפילתם יותר מתפילה שלנו. ...
אותם שנענו בזכות הצדיק ההוא, באו בטהרתם, ועוצם תשובתם, ולב נשבר איתם, ולזה נענו בתפילתם. ונענו בזכות הצדיק, זהו תועלתם. ולזה נתכוון אדונינו המלך דוד, באומרו: 'מזקנים' - שהם הצדיקים, שעודם נקראים חיים גם במותם, 'אתבונן' - למה יש שנענים בזכותם, להגן בעדם שינצלו מכל מיני פורענות וכיוצא בשביל 'פיקודיך נצרתי' - ונקי מכל חטא.