מקצת שבחו

'ויחלום והנה סולם מוצב ארצה, וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי א-להים עולים ויורדים בו'. -
כתבו המפרשים, זיכרונם לברכה, כי סולם, גימטריא ממון, לרמוז שהממון הוא מוצב ארצה, עץ יבש ואינו כלום. וראשו מגיע השמימה, שעם כל זה, עושה הוא רושם גדול למעלה בשמים, על ידי שייעשה האדם בממונו מצוות צדקה, והחזקת ידי לומדי תורה וכיוצא.
ובזה אני מפרש סיום הכתוב: 'והנה מלאכי א-להים עולים ויורדים בו' - כלומר, מה הוא הרושם הגדול שנעשה בשמים על ידי הממון? - וביאר כי 'מלאכי א-להים' - המה תלמידי חכמים, וכמו שאמר: מלכי רבנן והמה 'מלאכי א-להים' שלוחים מאתו יתברך, להורות לנו את הדרך נלך בה.
'עולים ויורדים בו' - שאם הם מקבלים די פרנסתם ומחסורם מבעלי הממון, אז הם עולים ממדרגה למדרגה, ומתחזקים לעשות חיל בעיסוק התורה. ואם אין להם במה להתפרנס, כי אם בלחם צר ומים לחץ, ואינם מקבלים שום דבר מבעלי הממון, אז הם יורדים ומדלדלים, חס ושלום, ומתמעטים.

'אל תגע להעשיר מבינתך חדל'. - דהיינו: אם ראית עשיר אחד, שמתפאר ואומר: כי 'בשרירות לבי אלך' - שאני פטור מהחזקת ידי לומדי תורה, מאחר שאני בעצמי לומד תורה. וגם פטור אני משאר המצוות - כי 'תלמוד תורה כנגד כולם'.
וזהו: 'תגע' - תורה, גמילות חסדים, עבודה. שאין לו להעשיר כל שלושתן יחד, אלא לומד בתורה דווקא. אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו: 'מבינתך חדל' - לא כן הבנת כוונת התנא באומרו: 'ותלמוד תורה כנגד כולם'. אלא, צריך המלבוש העליון של משי, שיכסה את 'כולם' - דהיינו: תחתיו יהיה לבוש שלם מהמידות הטובות הנזכרים כאמור.

עתה, אלף ושמונה מאות ושבעה ושבעים שנה, ואנחנו בגלות קשה ומר הארוך הזה, ועדין לא נושענו. ואף גם זאת, בהיותנו בארץ נוכרייה, הוא, יתברך, שומר את נפשנו מכל נזקים ומקרים רעים, כאשר עינינו רואות במלחמה העולמית הנוראה הזאת עם הגרמנים, שאין להם חמלה וחנינה על ישראל.
כידוע ומפורסם, ששונאים אותנו בטבע, וכבר הגיעו ובאו תוניס וכל אגפיה ולא יכלו לעשות עמנו רעה, כאשר נשמע לנו, מכמה נסים ונפלאות שנעשו לאחינו בתוניס וכל אגפיה. לבד, מערי צרפת ומדינות גרמניה, הרבה יהודים הרגו 'ובביזה לא שלחו את ידם'.
ומי יבוא בסוד ה', צדיק הוא וצדיק דינו, 'אל אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא' - באופן כי בימים האלה ראינו כי ה' אלוהינו עמנו, כאשר היה עם אבותינו. וסיבת גלותנו היא בעבור עונותינו ועונות אבותינו. יכול יתברך שמו, לעת עתה, הוא שואג כארי ואומר: 'אוי לי שהחרבתי את ביתי, ושרפתי את היכלי, והגלתי את בני לבין האומות', ולעת עתה הוא מצפה לתשובת בני ישראל.

'יוסי בן יוחנן איש ירושלים, הניצב פתח השער: יהי ביתך פתוח לרוחה.' - להיכנס שם בעלי תורה ומדות טובים, שמהם ילמדו בניך תורה ודרך ארץ. כמו שאנו רואים באנשים יראים, שמשתדלים להביא אל בתיהם תלמידי חכמים, איזה פעמים ללמד לבניהם תורה ומדות טובות.
ותמיד יהיו בענייך כאילו 'עניים בני ביתך' - וריקים מלימוד התורה, וחסרים ממידות ודרך ארץ, וצריכים הם לרב ומורה להנהיגם וללמדם.
וסיים: 'ואל תרבה שיחה עם האישה'. - הקשר ושייכות לזה עם הקודם, כי כבר בארנו למעלה, מצרכי החינוך הטוב לבנים הוא - שיהיו האב והאם בשלום ובאהבה ואחווה, ונשמעים זה לזה. ... ולכן בכלל החינוך הטוב שהזכיר, שיהיה 'ביתו פתוח לרווחה' - להיכנס שם בעלי תורה ומדות נאות, שעל ידי זה, ילמדו בניו מהם ויתחנכו בטוב. סיפר גם כן, כלל אחר המועיל לחינוך בניו: ש'אל ירבה שיחה עם האישה' - רצה לומר: הגם שיראה איזה קלקול בהליכות הבית, שלא נעשו כרצונו על ידי אשתו, לא ישים לב להם, ולא יבוא ברוב דברים ומצה ומריבה עם אשתו, שמתוך כך יתמעט שלום הבית. ועל ידי זה, יתקלקל חינוך בניו, שילמדו גם הם לעשות כמעשיהם, שלא יהיו נשמעים לא לאביהם ולא לאמם.

כמה חביבין ישראל לפניו, יתברך שמו, שנתן להם כלי חמדה היא התשובה המעולה, ש'היא תפארת לעושיה' - בעולם הזה ובעולם הבא. והיא היא המכרעת כל העבירות שעשה האדם לכף זכות. ...
והנה התשובה, מלבד מהותה ועצמותה, שמביאה את האדם לחיי העולם הבא, עוד בה, שמועילה גם כן לאדם בעולם הזה, להיות מצבו בטוב, בעושרו וזהבו וכספו ובריאות גופו ופטור מכל הרפתקאות, שלא יעדו עליה מדינה של כת המקטרגים. ... כי מיד בתשובתו נעשה צדיק וחביב לפני יתברך.