מקצת שבחו
חכם שלום פלאח נולד לאמו ולאביו בשנת תרט"ו (1855) בתוניס.
גדל בתורה וביראה על ברכי חכמי העיר תוניס. היה בקי ברזי השפה העברית ובשפה הערבית. בנעוריו התפרנס ממסחר, ובהמשך שלח ידו בעיתונאות. הוא שימש כתבם המיוחד של העיתונים העבריים: 'הצפירה' ו'המגיד בתוניסיה. הוא פרסם כתבות ומאמרים על יהודי תוניסיה. אחד מהם פורסם הכתב העת 'האסיף', בעריכת נחום סוקולוב. הוא כתב בערבית-יהודית למספר עיתונים וכתבי עת יהודיים, שהתפרסמו באות עת בתוניסיה.
מאחר שלא שבע נחת מסדרי לימוד השפה העברית בבית הספר של חברת 'כל ישראל חברים', ומכך שההשכלה הצרפתית דחקה את רגלי ההשכלה המסורתית. הוא הקים בית ספר מתחרה, בו הוא לימד עברית, לצד שיעורי צרפתית, שניתנו על ידי יוסף גראנה. לצורך לימודי השפה העברית, חיבר בעצמו ספרי לימוד בשפה העברית.
בשנת תרנ"ז (1897) עבר לעיר סוסה לשמש אחראי על לימודי העברית בבית הספר של 'כל ישראל חברים' בעיר סוסה. לצד עבודתו בבית ספר, שימש בקודש בהנהגת הקהילה, כיד ימינו של רב העיר, חכם יוסף גז.
בשנת תרפ"ח (1928) חכם יוסף גז מונה לרב הראשי של תוניסיה, וחכם שלום פלאח מונה לרב העיר סוסה. כדי לייקר את זקני הקהילה, חכם שלום פלאח הקים בית אבות בעיר אריאנה, בתרומת הגביר אברהם כאסתרו.
חכם שלום פלאח נפטר ביום כ' בכסלו תרצ"ז (1936) בעיר אריאנה.
הוא חיבר חיבורים בערבית ובעברית: פרשנויות, סיפורים, משלים והיסטוריה. בין חיבוריו: 'צדק ושלום' - על תולדות יהודי תוניסיה והיחסים בין הקהילה המקומית לקהילה הפורטוגזית, שיצא לאור בשנת תרנ"ז (1897).
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד תכף אחר תליית המן, מתחילות הכנת בדיקת החמץ.
והנה חובתנו היא להרים למעלה ראש את החינוך היקר, אשר תחנכנה נשותינו את בנותיהן להיות כמוהן, זריזות בדת, ובפרט בלאווים של 'בל יראה ובל ימצא', כי רבות מן הנשים תחלנה לבדוק בחורים ובסדקים, אחר תלית המן, תכף ומיד, ומשנכנס ניסן ממררות הן את חיי בעליהן וכל בני ביתן, בדחיפות מפינה לחברתה, ומחדר לחברו, עד שלבסוף מגרשות אותם מן הבית אל החצר ומן החצר אל המבוי, וכל בני הבית שמחים בעניין זה, בהיותו מן הדברים הנחוצים, ולא יכבד עליהם לסור למשמעת בעלת הבית, אל כל אשר תצוה אותם, עבור בדיקת החמץ. הן בעל הבית ידע את חובתו, כי ככלותו לאכול את ארוחתו, ויבוא לשכב על מיטה דלה וצנומה, אשר השאירה לו רעייתו לימי הבדיקה, מנער הוא את בגדיו מפתותי לחם, אשר אינם רק במחשבה לבד, והאישה שומרת עליו, אם ינער אותם כראוי או לא, ולפעמים תעיר אותו על פיו או על שפמו או אחד מציפורניו, אשר לא נבדק כחפצה.
'בין אחינו בתוניס' הצפירה, תרס"ב, 21.4.1902
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שהונחו כל הלימודים בחכמה על סודי המוסר והחינוך.
ההשכלה האמיתית היא פעולה א-לוהית, והיא קיום העולם, כי יסודתה בהררי החסד, שבזה נוכל להבדילנה מן המזויפת, אשר אך בסכלות והוללות יסודה, כי נשענת היא על השנאה העוול החמס והשוד, ולזה תהיה זאת לחרבונו של עולם.
ולא נרמוז בדברינו הפעם על הסכלות הפשוטה, הנכרת לעין כל, כי כבר שמש החכמה שזרחה בימים האלה, ביערה את מורדי האור גם מן המבואות החשוכים, ותגלה חרפתם לעין כל, אך רומזים אנו באצבע, על אלה החוסים בצל החכמה, וההשכלה האמיתית תרחק מהם, וחכמים המה בעיניהם, אך לא לפני כס האמת יצדקו בדבריהם ... כי לא הלמוד הוא העיקר, ובימים האלה שהונחו כל הלימודים שבחכמה על יסודי המוסר והחינוך המועיל לתורת האדם, אם התלמיד יתלמד על מנת שלא לעשות ושלא להרגיל את לבו, איך יקרא חכם?!
'צדק ושלום', עמודים 102-108, תוניס, דפוס 'וזאן וכאסתרו', תרנ"ז (1897)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שמיות יסוד העבריות, שמכבדים כל אדם באשר הוא אדם.
אנחנו העברים מצאצאי שם נחנו, שיסוד ועיקר להם הכנסת אורחים, ועשות חסד עם בני האדם, כאשר נודע מתכונת אברהם אבינו, ובניו אחריו. ומלבד זאת הנה תורתנו הקדושה, ציוותה אותנו על קיום מצווה זו, ככל האפשר, וגדול כח מצווה זו, שמקרבת את הרחוקים, ומרחקת את הקרובים, שהתורה ציוותה על עמון ומואב שלא יבואו בקהל ה' עד עולם, בשביל שלא קדמו אותנו בלחם ובמים, בדרך בצאתנו ממצרים. ובכלל המידות של בני שם, יש מידת הסבלנות בת העצלה הבכירה. גם זו בתוך מידותיהם והיא שמכבדים כל אדם באשר הוא אדם, ואם נוסיף על מידותיהם התרבות והחינוך המועיל והמתוקן, ישתלמו לנו מידותינו על צד היותר טוב ונאה.
'צדק ושלום', עמודים 11-12, תוניס, דפוס 'וזאן וכאסתרו', תרנ"ז (1897)
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד שהורגלנו אל תכונת העם שבתוכו ישבנו.
בכל מקום שם באנו, הורגלנו אל תכונת העם שבקרבו ישבנו, אם לטובה או לרעה, כי בכלל תכונת היהודי, יש אחת, שהיא חזקה על כל רעותיה, והיא ההתחקות. כי כמו טבע הקוף אל האדם, שהוא למטה ממנו במדרגת השכל, ואמצעי בין החיות והאדם, כן היהודי בין הרוחניות והגשמיות, שזה גרם לו להתחקות היטב, ולקלוט כל מעשי זולתו, בקלות נמרצה. ובכן נתקבלה בנו תכונת כל עם ועם, בהיותנו נפוצים ביניהם, וכל מפלגה ממנו קבלה תכונת העם שבקרבו ישבה, על צד היותר חזק בדמיונו ובזמן מועט, ולולי הרוח העברית, המקפת את כל חלקינו מכל צד ופינה, אזי נבלענו בין הגויים סביבותינו, אך זו רוח א-לוהית החפצה בקיומנו, שבעבורה לא אבדנו כלה, ורק הרבינו לקבל מנהגים מכל מקום, שהיו לנו מן המושכלות הראשונות, ואם מעט והוספנו עליהם, כהנה וכהנה.
'צדק ושלום', עמוד 13, תוניס, דפוס 'וזאן וכאסתרו', תרנ"ז (1897)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שהקב"ה נותן חוזק לבעל האחדות, מעין אחדותו.
האחדות עוז כל אדם בפרט, וכל עם בכלל, הה! אחדות אחדות, את המקשרת כל חוקי הטבע שבשלשלת הבריאה, היחידה שניתנה מרועה אחד, שאם תותר טבעת אחת מחברתה, אזי ייהפך כל העולם לתוהו ובוהו, וברוך הוא היוצר, ששם 'מלכות הארץ כעין מלכות שמים', ונותן חוזק לבעל האחדות האמיתית, מעין אחדותו הקדושה, עד שלא יבצר ממנו כל אשר זמם לעשות.
'צדק ושלום', עמוד 281, תוניס, דפוס 'וזאן וכאסתרו', תרנ"ז (1897)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שיש יכולת להפוך האדון לעבד, אם יתהלך ברוח גאה.
ההשכלה הצרפתית, השולטת לבדה בתור ממשלה בלתי מוגבלת, בנערי בית הספר הכללי של החברה 'כל ישראל חברים', הייתה מקור נפתח להריסת חיי היהדות, ולהפוך קערת הדת על פיה. אוי נא לנו כי חטאנו, בתתנו יד לכרות ברית את אשת זנונים הזאת, אף כי הייתה בריתנו איתה, על פי דת משה וישראל, והיא הפרה חוק ועברה ברית. אכן לא נאריך בזה העניין, כי כבר נשאו ונתנו בו סופרינו הנכבדים פה, במכתב עתי להעברים, והגישו משפטם לכס החברה הרוממה, 'כל ישראל חברים', והנם מחכים למה שתתקן במשטר הלמוד העברי, ולעשות מה שמוטל עליה. ...
שמענו מאחורי הפרגוד קול קורא בהיחבא לאמר: סופרי תוניס, המדברים בעניין בית הספר של החברה 'צועקים ואינם נענים', יען כי קנו אדון לעצמם. והננו משיבים על קריאתם זאת: כי יש יכולת בידינו, בעזרת ה', להפוך האדון לעבד, אם עוד יתהלך אתנו ברוח גאה וגאון.
יסורין של אהבה, הצפירה תרמ"ח 3.6.1888
1936-1855