מקצת שבחו

הדבר ידוע, שעיקר מצוות נתינת הצדקה היא נתינתה בסבר פנים יפות, כדי שלא יתבייש העני ויתבזה כבודו. וכמו שכתב הרמב"ם בפרק עשירי מהלכות מתנות עניים, ורבינו הטור ביורה דעה סימן רמ"ט, ומרן בבית יוסף. יעויין שם. ובפרט לדעת הרמב"ן בספר המצוות, שמנה במניין המצוות מצווה זו, לפי דעתו במצוות 'לא תעשה' סימן י"ז, וזה לשונו: 'שנמנענו גם כן, שלא ייחר לנו בתתנו צדקה לעניים, ולא נתן אותה אליהם בעין רעה, ונחשוב אותה מיעוט לנו. אבל יהיה זה בעינינו שכר ותועלת ותוספת בממוננו, לפי שהוא יתברך ישלם לנו הכל בכמה כפלים. והוא אמרו יתעלה: 'נתן תתן לו. ולא ירע לבבך בתתך לו, כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' א-לוהיך'. עד כאן. ובאמת אמרו: המגיע צדקתו לעני, בענין שלא ידע ממי קבלה, אין טוב ממנו כנודע. ואם כן כיוון שהוא זריז במצוות הצדקה כראוי בה, כדי שלא יבוא אחיו העני לידי בושה ובזיון, בדין הוא שיטול שכרו במידה טובה מרובה, שיזכה לזקנה טובה ויתרבה כבודו, שהכל מכבדים ומהדרים אותו בעבור כבוד זקנתו, שמו שנאמר: 'מפני שיבה תקום והדרת פני זקן'.

'ויהי כי יראו המיילדות את הא-לוהים ויעש להם בתים' - לדרוש בגאולת ישראל, על גאולתנו ועל פדות נפשנו, והוא על פי מה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה, וזה לשונם: 'דרש רבי לוי מהו שכתוב: 'מי זה בא מאדום' - לעתיד לבוא, כשיבוא הקדוש ברוך הוא לכלות את האומות מן העולם, באים כל השרים של מעלה ואומרים לפני הקדוש ברוך הוא: כלום יש לפניך משוא פנים, מה נשתנו אלו מאלו, הללו שופכי דמים והללו שופכי דמים, הללו מגלי עריות וכו', אומר הקדוש ברוך הוא למיכאל סנגורם של ישראל: החזר להם תשובה. באותה שעה מיכאל סנגורם של ישראל משתתק, שנאמר: 'בעת ההיא יעמוד מיכאל שרכם', ואין עמידה אלא שתיקה. אמר הקדוש ברוך הוא למיכאל: 'נשתתקת, אני מדבר', שנאמר: 'אני מדבר'. באיזה זכות אני גואלם? - בשביל הצדקה שהיו עושים אלו עם אלו, שאלמלא הצדקה, לא נתקיימו שמים וארץ. הוי: 'אני מדבר בצדקה רב להושיע'. עד כאן. ואם כן, זהו שאמר: 'ויהי כי יראו המיילדות' - דהיינו יש קלס בתוך קלס, והיא הצדקה. ועל ידי זה אנו זוכים למלכות, וזהו: 'ויעש להם בתים' - דהיינו בתי מלכות, שיבוא מלכנו משיחנו ויגאלנו במהרה בימינו, כן יהי רצון, אמן.

עיקר נתינת התורה הוא במצות הדינים לדון את ישראל, כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה במדרש בסדר משפטים: 'ואלה המשפטים' - זהו שכתוב 'ועוד מלך משפט אהב', אמר להם משה לישראל, הרי נותן לכם הקדוש ברוך הוא את תורתו, אם אין אתם עושים את הדינים נוטל את תורתו מכם. למה, שלא נתן לכם הקדוש ברוך הוא את התורה אלא על מנת שתעשו הדינים, שנאמר 'ועוז מלך משפט אהב'. עד כאן. וכן דרשו שם: 'מלך במשפט יעמיד ארץ', זה יהושפט מלך יהודה, שנאמר 'ויאמר יהושפט אל השופטים ראו מה אתם עושים'. 'ואיש תרומות יהרסנה' - זה חכם, שהוא יודע הלכות ומדרשות והגדות ויתום ואלמנה הולכים אצלו שיעשה דין ביניהם, והוא אומר להם עסוק אני במשנתי, איני פנוי, אמר לו הא-לוהים, מעלה אני עליך כאילו החרבת את העולם. לכך נאמר 'ואיש תרומות יהרסנה'. עד כאן.

יסוד תורתינו הקדושה, וקיום מצוותיה, והשראת שכינתו, יתברך שמו, עלינו ישראל, שניהם קיימים ועומדים עלינו, כשאנחנו באגודה אחת ובאחדות גמורה. ...
עוד זאת עלית על כולנה, מידה טובה שביעית במעלת האחדות, שהיא מקרבת את הגאולה, כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה, שם בבראשית רבה, וזה לשונם: 'נעשו בני ישראל אגודה אחת, התקינו עצמיכם לגאולה, מה כתוב אחריו: 'ועשיתי אותם לגוי אחד בארץ'. יעויין שם. וכן במדרש רבי תנחומא בפרשת ניצבים דרשו כן, שאין ישראל נגאלים עד שיהיו כולם אגודה אחת, שנאמר: 'בימים ההמה ובעת ההיא, נאום ה', יבואו בני ישראל, המה ובני יהודה יחדיו' - כשהם אגודים יחדיו. יעויין שם.

אזהרה שמענו מפי רבותינו, שחובה מוטלת על כל חכמי הדור, כקטון כגדול, הכל חייבים בראיה לפשפש, לחפש חיפוש אחר חיפוש, לחזור אחר צדדי ההיתר, מפני תקנת עגונות, אולי ימצאו מזור ורפואות תעלה, שראו הרבנים וחכמי גדולי ישראל בכל דור ודור, המה יבחרו ויורו המורים לדעת, מה יעשה ישראל, כי להם משפט הגאולה, לכן נקראו חכמים.

האריך בזה הריב"ש זיכרונו לברכה בתשובה סימן ס'. יעויין שם שכתב שמעלת העוסק בצורכי ציבור, כדי להציל ממונם של ישראל, הוא גדול מאוד. יעויין שם. ... שמצווה זו גדולה מעלתה ועדיפה ממצוות תלמוד תורה, שהיא שקולה כנגד כל מצוותיה של תורה. ... וזהו מה שרמז דוד המלך, עליו השלום, בקינתו לאבנר: 'ויאמר המלך אל עבדיו, הלא תדעו כי שר וגדול נפל היום' - להודיע להם שאבנר בן נר היה שר וגדול, שהרי היה יוצא בצבא ונלחם מלחמות ה', ושם נפשו בכפו, כדי להציל את ישראל. והרי אתה דן קל וחומר, ומה העוסק בצורכי ציבור כדי להציל ממונם של ישראל, הרי הוא נקרא גדול במעלה, כל שכן כשמסתכן בנפשו כדי להציל נפשות של ישראל. ואם כן, הרי אתם חייבים להגדיל עליו הספדו בבכי והספד בראוי לו, ולעורר לבבכם בתשובה, זהו תכלית ההספד, כנודע, כי שר וגדול נפל היום.