מקצת שבחו

'ויעבוד יעקב ברחל שבע שנים, ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה' - אם אדם לוקח דבר בחשק ובשמחה, אפילו שזה קשה, מרגיש שזה קל. וכן בתורה - אם יש לו אהבת התורה, לא מרגיש עליו שזה קשה. וזה אומר הפסוק: אפילו שיעקב אבינו עבד ברחל שבע שנים, זה היה בעיניו כימים אחדים מאהבתו אותה. ובעזרת ה' ראיתי את זה בפירוש רבנו יונה על משלי פרק א פסוק ח: 'שמע בני מוסר אביך' - אומר שצריך להקדים ארבע הקדמות להצליח בעבודת ה': 'והרביעית - יתעסק בחכמה, ותהי חשובה וחשוקה בעיניו, ויטרח בה, ויקל בעיניו טרחו עליה, כעניין שנאמר: 'ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה'. ואפשר לומר את זה גם בפרשת כי תבוא: 'תחת אשר לא עבדת את ה' א-לוהיך בשמחה ובטוב לבב ומרוב כל' - פירושו, שעבד את ה' אבל לא בשמחה. ויהי רצון שה' יזכנו לעבדו בשמחה ובטוב לבב.

'ויאמר יצחק אל אברהם אביו, ויאמר אבי. ויאמר הנני בני. ויאמר הנה האש והעצים, ואיה השה לעולה'. 'ויאמר יצחק' - זה מלשון שמחה, שצריך ללמוד את התורה בשמחה. 'אל אברהם' - אברהם זה כינוי לקדוש ברוך הוא - אבי-רם. צועק לקדוש ברוך הוא: אבי, אבינו מלכנו, תגאלנו גאולה שלמה. והקדוש ברוך הוא אומר: הנני, מה שתבקש אני אתן לך.
אבל מה הקדוש ברוך הוא רוצה? - 'איה האש והעצים'. 'האש' - זה התורה בחוץ, שהתורה ניתנה באש, והדור האחרון רק בזכות התורה יגאלו. 'והעצים' - זה תומכי התורה. ואם יש את זה: 'ואיה השה לעולה'. 'השה' - זה עם ישראל, שנקראו 'שה פזורה' - מתי תעלה אותם, תרומם אותם.

'אנכי ארד עמך מצרימה' - אנחנו אומרים בתפילה: 'וברכנו אבינו, כולנו כאחד, באור פניך'. אפשר לומר על פי הפסוק: 'אנכי ארד עמך מצרימה' - שאומר שם ה'אור החיים' הקדוש, שבשכינה יש דרגות, כמו שהגמרא אומרת: עשרה שיושבים ועוסקים בתורה וכו', ושניים כו', בדרגות. אבל אנחנו אומרים, שבעיני הקדוש ברוך הוא 'כולנו כאחד' - אפילו שכל אחד בדרגתו, ולכן 'ברכנו אבינו', כי בעיניך כולנו כאחד.

'ולך תהיה צדקה' - אומר התרגום 'ולך תהי זכותא'. רואים, מי שרוצה להוסיף בזכויות - שייתן צדקה.

וזה שהיה שקומץ קטן של אנשים קדושים, באו להלחם עם אנשים רבים וגיבורים, וניצחו, זה מפני שעשו את ההשתדלות שלהם במסירות נפש, וכיוון שזה היה מצד עצמם, שהלכו ופינו את היכלך, והדליקו נרות בחצרות קודשך - זה ה' אהב. משל למה הדבר דומה? - למלך שהיו לו תלמידים תינוקות, ותמיד היה אוהב אותם מאד, ומידי פעם היה עושה להם מסיבה, והיו באים ושמחים. פעם הילדים אמרו לו: אדוני המלך, אולי פעם אנחנו נעשה לך מסיבה? אמר להם: טוב, תעשו. וכבר המלך תיאר לעצמו, שהסעודה שהוא מכין זה ודאי לא כמו של התינוקות, שהרי הוא יש לו משרתים, כלים יותר יפים וכו'. הם הכינו לו מה שיכלו, הזמינו את המלך, ובא ושמח שמחה גדולה יותר מכל פעם. אמרו לו: מה קרה? - כשאתה מכין יותר, אתה לא שמח ככה, ועכשיו שהם הכינו לך כזה פשוט, אתה שמח כל כך? אמר להם: כן, עכשיו שאני רואה, שאתם באמת אוהבים אותי, ועושים את ההשתדלות שלכם, מה שיכולתם, זה יותר חשוב לי. ולכן מצוות נר חנוכה, אפילו שזה לא כתוב בתורה, וזה אחרי כל הרמ"ח מצוות, בכל זאת זו מצוה חביבה מאוד מאוד, שאפילו צריך למכור על זה את כסותו. ודווקא בימים אלו, היצר הרע מנסה להשתלט על האדם ומנסה להסיתו, ולכן צריך שיהיה מסירות נפש בלימוד התורה, כדי לדחות את היצר הרע, כמו שמסרו נפשם ונלחמו קומץ קטן עם גיבורים גדולים וניצחום.

'בן הא הא אומר לפום צערא אגרא' - לפי הצער כך נפתחים לו שבילים אחרים בהבנת התורה, בגדלות התורה, כמו שאומרת הגמרא במסכת שבת דף לג, שרבי פנחס בן יאיר, חותנו של רבי שמעון בן יוחאי, שמע שיצא מהמערה. יצא לפניו והביא אותו לבית המרחץ, וכשהיה רוחץ אותו ראה שהיו לו סדקים בבשרו, והיה בוכה, והדמעות היו נופלים על רבי שמעון ומכאיבים לו. אמר לו: 'אוי לי שראיתיך בכך'. אמר לו: 'אשריך שראיתני בכך, שאלמלא לא ראיתני בכך - לא מצאת בי כך', שבתחילה כשהיה מקשה רבי שמעון בן יוחאי קושיא, היה מפריך לו רבי פנחס בן יאיר שתים עשרה תשובות, לבסוף כשהיה מקשה רבי פנחס בן יאיר קושיא, היה מתרץ לו רבי שמעון בן יוחאי עשרים וארבע תשובות.

'דבר אל בני ישראל ויסעו' - תמיד צריך להתקדם, לא לעמוד. נכון יש הרבה קשיים, אבל אסור לעמוד. עוד אפשר לפרש, ה' אומר למשה שיגיד לבני ישראל, רק לנסוע ולגדול בעבודת ה' בלי לעמוד. אל תעמוד על דם רעך. כל אחד, כל מה שלומד, מציל עוד נפש מישראל, פחות פיגוע, פחות צרה. ... אומרים כל יום בערבית: 'כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה'. - אדם מעיד בעצמו ש'הם' ודווקא 'הם' חיינו ובהם נהגה. ורואים לפעמים בחורים, בפרט שהם עוזבים את ביתם לכמה זמן, וגולים למקום תורה, ויש בעוונותינו עדיין בחורים שמתרפים מהלימוד, חס ושלום, וזה פלא איך כל יום אומרים: 'כי הם חיינו'.