מקצת שבחו

מר שלמה רוזאניס נולד לאביו חכם אברהם ולאמו בשנת תרכ"ב (1862) ברוסצ'וק בבולגריה העות'מאנית.
גדל בתורה וביראה על ברכי אביו, חכם אברהם רוזאניס, שעמד בראש הקהילה היהודית ברוסצ'וק. ראשית תורתו למד בעיר מלדארי מפי החכם חיים בז'ראנו, לימים ה'קיימקאם' ממלא מקום החכם באשי לכל ארצות האימפריה העות'מאנית. הרחיב השכלתו בבית ספר אליאנס המקומי, שם למד טורקית גרמנית וצרפתית. בשנת תרל"ד (1874) התלווה אל דודו, השר מרדכי רוזאניס למסעו לארץ ישראל, ולמד את השפה הערבית.
בשנת תרל"ז (1877) עם פרוץ מלחמת תורכיה-רוסיה, נמלט עם משפחתו לסרביה. בשנת תרל"ט (1879) נפטר אביו, חכם אברהם רוזאניס, והוא נאלץ להעמיס על שכמו את עול פרנסת משפחתו, תוך כדי לימודיו.
בשנת תר"ס (1900) לערך, עבר לעיר קונסטנצה ברומניה, שם הצטרף לחוג 'חובבי ציון', ואף השתתף כאחד מצירי בולגריה בקונגרס הציוני הרביעי. בין היתר עסק בבלשנות עברית ובקשר בין השפה העברית לשפות עתיקות, הקרובות אליה. כדי להחיות את השפה העברית טען כי יש לזנוח את ההברה האשכנזית.
עיקר זמנו הקדיש לחקר הקהילות היהודיות באימפריה העות'מאנית. הוא למד יוונית, איטלקית ורומנית, ויצא למסע לחקר קהילות יהודיות ברחבי הבלקנים. הוא ישב בארכיונים, חקר ופענח כתבי יד אודות אותם קהילות, והיה למומחה גדול בתחום. הוא הספיק לתעד את גנזכי הקהילה היהודית בשאלוניקי, טרם השריפה הגדולה בשנת תרע"ז (1917), שכילתה את רוב כתבי היד בגנזכים אלו. בהמשך השתקע בעיר גאלאץ ברומניה, אך בשנותיו המאוחרות חי בסופיה, ועבד למחייתו כספרן בספריה היהודית.
מר שלמה רוזאניס נפטר ביום י"א באייר בשנת תרצ"ח (1938), ומנוחתו כבוד בסופיה, בולגריה. הוא אומנם לא נסמך כחכם השלם אך זכותם של חכמי הספרדים, שחקר תולדותיהם ופועלם, עומדת לו, לדור ודור.
חיבורו 'דברי ימי ישראל בתוגרמה', יצא לאור בשישה כרכים, בין השנים תרס"ה (1905) - תש"ה (1945). מחקרו בבלשנות התפרסם כספר 'שפה אחת ודברים אחדים, או פילולוגיה עברית', בשנת תרפ"ט (1929)