מקצת שבחו

'הלוא אב אחד לכולנו, הלוא אל אחד בראנו. מדוע נבגד איש באחיו, לחלל ברית אבותינו?!' -
'ואברהם היה לגוי גדול ועצום' - גדול בריבוי ועצום בממון, והטעם שיזכה לזה: 'כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ... לעשות צדקה ומשפט' - בשביל שיעשו צדקה. ואם כן, יחשב שזכה העשיר לאותו ממון, בשביל אברהם אבינו, והוא ירושה מאברהם אבינו, יען מחמת צוואתו לעשות צדקה ומשפט נתן, לו ה' יתברך שכרו, שהיה יהיה לגוי גדול ועצום.
ואם כן צריכים אתם לתת לעניים חלקו באותו ממון, כי אחיך הוא, והירושה מגעת לשניכם בשווה, וזהו 'הלא אב אחד לכולנו', ורוצה לומר מאחר שהוא אב העשיר והעני, ולא זכית לזה הממון אלא מכוח האב של עני - בדין צריך לתת לו חלקו, חלק כחלק תאכלו.
ולזה אמר: 'מדוע נבגוד איש באחיו לחלל ברית אבותינו', ורוצה לומר, אחר שהוא ממון שניכם בשווה, אם לא תיתן לו, נמצא אתה בוגד בו וגוזלו, כאילו זה הממון הוא בקופסא של העני, ובאת עליו במחתרת, וגזלתו ממנו או גנבת, ולכן צריך להחזיר לו את שלו.

'ואתם סרתם מן הדרך' - ביטלו נתינת צדקה לתלמיד חכם. וזה שאמר: 'הכשלתם רבים בתורה' - רוצה לומר שעל ידי שמנעתם מהם פרנסתם, יש בידכם מכשלה גדולה, שרבים מהם ששנו ופירשו מן התורה משום שלא השיגה ידם טרף לביתם, ונמצאת תורה משתכחת לישראל.

'וייתן ה' אותות ומופתים גדולים ורעים במצריים, בפרעה ובכל-ביתו לעינינו ... ויצוונו ה', לעשות את כל החוקים האלה, ליראה את ה' א-לוהינו לטוב לנו כל-הימים, לחיותנו כהיום הזה.' -
ומה שאמר: 'ויצונו ה' לעשות את כל החוקים האלה ליראה' - משום שקשה, היאך אנו עושים זכר בחוקים למפלת מצרים?- ונמצא שאנו שמחים לאידם. והרי אמרו על פסוק: 'ולא קרב זה אל זה' - שלא אמרו מלאכי השרת שירה משום שאמר הקב"ה מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?!
נמצא שאין רצונו יתברך לשמוח במפלת הרשעים, ולזה אמר: 'ויצוונו ה' לעשות את כל החוקים' - אין הכוונה במפלת מצרים ב'אותות ובמופתים גדולים ורעים', אלא 'ליראה את ה'. כשאנו זוכרים אותות ומופתים שעשה השם יתברך במצרים, אנו יראים, שאם אין אנו עושים רצונו יתברך, שמא יעשה לנו כמו שעשה למצרים. ואמר: 'לטוב לנו', 'לחיותינו' - מה שאנחנו עושים חוקים בשביל הצלתינו מהם.

'נכנס יין יצא סוד' - תלמידי חכמים, אף על פי שירבו בשתיית היין, עם כל זה, מאחר שיש להם בחינת הרוח, אדרבה, לא יאמרו - כי אם סודות ורזי התורה, מחמת חכמה יתירה, שנמצאת בהם על ידי שתייתן, ולא יוציאו מפיהם דבר שאינו הגון, אלא יוסיפו אומץ לדבר בדברי התורה וסודותיה כאמור.

'בן מזכה אבא, אבא לא מזכה בן.' - אבל יתבאר, במה שכתבו המקובלים, שנשמת האדם מלובשת במלבוש הנפש של אביו ואמו, וכל המצוות שאדם עושה הוא כולם על ידי אותו מלבוש. ומפני כך 'בן מזכה אבא' - כי המלבוש של האב עצמו הוא הגורם ומסייע שיש בו ממש, שאילולי אותו מלבוש לא היה עושה שום מצווה. כי זה המלבוש הטוב נעשה על ידי מחשבת האב, שהיה מכוון לשם שמיים.

'והפיץ ה' אתכם בעמים, ונשארתם מתי מספר בגויים, אשר ינהג ה' אתכם שמה.' - סיבת הפיזור שנתפזרו בגלותם, ולא נתקבצו בגלותם במקום אחד או שניים - בשביל העמים, כדי שיתוקנו העמים על ידי ישראל, בהביטם ובהסתכלם בדתי ישראל זמן ארוך יאמינו בדת ישראל, והיינו - 'בעמים'.
'ונשארתם' - פירוש: ובשביל כן תישארו בגלות, עד שבאורך גלותכם תחזרו בעוונות מתי מספר, כגרגיר הזרע הנופל בארץ בעת נפילתו הוא מתמעט ונפסד ונבאש. ...
'בגויים אשר ינהג' - שיראו הנהגה שלכם הטובה והישרה על פי תורת משה, ויועתקו במשך הזמן ממדרגה למדרגה. ולכן שינה, שתחילה אמר 'בעמים' ולבסוף אמר 'בגויים', הכוונה שישתנו ממידת העמים שהיא פחותה, למידת ישראל שהיא חשובה, כי מילת בגויים יורה על חשיבות.