מקצת שבחו
חכם נתן בוקובזה נולד לאמו חיה לבית דמרי ולאביו דני בוקובזה בשנת תשכ"ג (1963) באשקלון.
הוריו שעלו לארץ ישראל מהעיר גאבס שבתוניסיה, קראו לו על שמו של חכם נתן חוויתה פרג'ון, רב העיר אשקלון. בילדותו התגורר בבית הורי אמו בעיר טבריה. אחר ששב לבית הוריו באשקלון, למד בבית הספר היסודי 'רמב"ם', משם עבר ללמוד ב'קריית נוער', בירושלים, ומשבגר למד ב'ישיבת הנגב' בנתיבות מפי הרבנים יששכר מאיר וראובן יוסף גרשנוביץ. לאחר שירותו בצה"ל חזר ללמוד בישיבה.
בשנת תש"ן (1990) חכם נתן בוקובזה נשא לאישה את מרת יעל לבית ברבי ונולדו להם ארבעה בנים ובת. הם התגוררו בנתיבות, וחכם נתן בוקובזה למד בכולל שבישיבת הנגב ובמושב זרועה. בהמשך הוסמך לרבנות, ושימש מחנך בתלמוד תורה 'תורה לשמה' באופקים.
בשנת תשנ"ז (1997) נפטרה אימו חיה, לזכרה ועל שם רבי עמרם בן דיוואן, הקים את אגודת 'עמרם החי', שעסקה בגמילות חסדים. בשנת תשנ"ט (1999) הקים אגודה נוספת על שם אמו: 'חוג ידידי התורה' - ראשית תיבות חי"ה, שבמרכזה לימוד תורה וגמילות חסדים. בכלל זה, ייסד כולל ערב לאברכים והחזיק ישיבה לבעלי תשובה, וכן הפעיל בית תמחוי, וארגן חלוקת מוצרי מזון וביגוד.
בשנת תשס"ה (2005) חלה במחלה, למרות הטיפולים הרבים אליהם נזקק, לא הפסיק מפעילותו להרביץ תורה ברבים, ולהרבות צדקה וחסד. רבו, הרב מאיר יששכר הוסיף לשמו את השם 'חזקיהו' כסגולה לרפואה.
חכם נתן בוקובזה נפטר, מדוכא בייסורים, ביום י' בניסן תשס"ו (2006).
המוסדות אותם הקים, נקראו על שמו, לאחר פטירתו, בשם 'מאורות נתן'. בשנת תשס"ט (2009) הוציא לאור בנו את הספר 'זיכרון נתן', בו ערך רבים מחידושיו ודרשותיו.
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד הדגש על אהבת החסד, שנאהב את עשיית החסד
חשיבותה של מצוות גמילות חסדים אינה רק בנתינה או בהלוואה, אלא גמילות חסדים פירושה כל ענייני הטוב והחסד, שאדם מטיב ומסייע לחברו עמו, שאמר הנביא מיכה: 'הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד' - ולכאורה היה לו לכתוב: כי אם עשות משפט וחסד או אהוב משפט וחסד, ומה לשון: 'הגיד לך אדם'? - שמשמע שבא הכתוב לגלות דבר, שלא ידע האדם מעצמו, והלא כל העולם יודעים ש'עשות משפט' הוא עניין גדול כמו שמובא בפרשת משפטים, וגם חסד הוא עניין גדול כמו שמובא בפסוקים רבים.
אלא התירוץ הוא - על האדם להתבונן בכל ריווח וריווח, שהוא מרוויח, אם הוא נעשה על פי משפט התורה כדי שיהיה הממון מתקיים בידו, וזה שכתב: 'כי אם עשות משפט', ואחר כך הוסיף 'ואהבת חסד' - רצונו לומר, שלא יחשוב שההתבוננות על כל ריווח וריווח, שנעשה על פי משפט התורה, יגרום שלא יחסר ממונו, אלא צריך לעשות צדקה וחסד בממונו לפי עושרו, אחרת יהיה ממונו כלה כמו נקדימון בן גוריון. והדגש 'אהבת חסד' - שנאהב את עשיית החסד, ולא בגלל ההכרח, שהרי יש נפקא מינא בין עשיית החסד מאהבה לעשיית חסד מהכרח.
'זכרון נתן', עמ' 61, הוצאת מוסדות מאורות נתן, תשס"ט (2009)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד סוכת שלום, שכל העם גר באותה דירה, השווה לכל נפש
'ופרוש עלינו סוכת שלומך' - המאפיין בחג הסוכות הוא בשוויון של העם. 'תשבו כעין תדורו' - כל דירותיהם של בני ישראל נעזבות, ועוברים לדירה השווה לכל נפש - סוכה. בניגוד לחיי היום יום, שכאשר אדם נשאל למגוריו תשובתו אני גר בוילה, בקוטג', קומות וכדו', בסוכות כולם משיבים: אנו גרים בסוכה, שהיא שווה לכל נפש, וזה שלום, שכל העם גר באותה דירה.
'זכרון נתן', עמ' 120, הוצאת מוסדות מאורות נתן, תשס"ט (2009)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שכדי לקבל ברכת רחל, יש להתחבר למידותיה הטובות
ביום פטירת רחל אמנו, שכדי לקבל ממנה ברכה או סייעתא דשמיא, יש להתחבר למידותיה הטובות. שהרי מצאנו, הרבה פונים לרבנים ולצדיקים, ולא כולם נושעים באותה צורה מברכותיו של הצדיק, יש שהברכה חלה מידית, יש לאחר זמן ויש כאלה שהתפילה והברכה לא מסייעתם, במה תלוי הדבר?
התשובה לכך מצויה בתורה: 'ויאמר פרעה לכל מצרים: לכו אל יוסף, אשר יאמר לכם תעשו', ומביא רש"י שיוסף ציווה את המצריים למול את עצמם, והסיבה משום שיוסף ראה שהם צריכים להתברך ולהיוושע בזכותו, ומאחר שיוסף היה מתוקן במידת היסוד, היו צריכים המצריים, בשביל להתברך ממנו, להיות קרובים אליו במידה זו, ולו במקצת מן המקצת, ולכן ציווה עליהם למול, שרק אז תחול עליהם הברכה ... והוא הדין לבוא להשתטח או להתברך אצל הצדיק, צריך לדעת שאם לא יתחבר למידותיו הטובות של הצדיק, ספק רב אם יושפע מברכותיו. וזה החילוק בין מי שנושע מהברכה למי שלא נושע, שזה דיבק עצמו במידותיו של הצדיק וזה לא.
'זכרון נתן', עמ' 123-124, הוצאת מוסדות מאורות נתן, תשס"ט (2009)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד הצורך להישמר, בליל שבועות, שיש איסוף של אנשים
ידוע מה שנהגו ישראל מקדמת דנא, להישאר ערים בלילה של חג השבועות, עיין זוהר הקדוש: כשמגיע לאותו הלילה יעסוק בתורה ... ועל זאת חסידים ראשונים, לא היו ישנים באותו הלילה ועוסקים בתורה'. עיין שם. וכן עיין בשער הכוונות, מה שכתב שצריך האדם שלא לישון בלילה הזאת כלל, ולהיות כל הלילה נעורים ועוסקים בתורה, ועיין שם עוד שרבינו האר"י, זיכרונו לברכה, החמיר בלילה זה שלא לישון בו, יותר מהושענא רבה. נמצאנו למדים שמנהג זה הוא קדום וחשוב עד מאוד, והיאך יוכל האדם ליתן תנומה לעפעפיו בלילה זה.
והטעם לכל זה הסבירו האחרונים, שהוא משום שבשעת קבלת התורה היו ישראל נרדמים כל הלילה, והוצרך הקדוש ברוך הוא להעירם משנתם על ידי קולות וברקים שהיו לפני מעמד הר סיני, ולכן צריכים לתקן הדבר על ידי שנעמוד על המשמר בלילה הזאת ולעסוק בתורה, ובוודאי שכל אחד שנשאר ער, אל יפנה ליבו לבטלה, שאם כן מה הועיל בהיותו ער ובפרט בלילה זה שיש איסוף אנשים, דרכו של היצר הרע להכשיל בדברי חול, ואט אט לדברים האסורים, לכן צריך שמירה גדולה.
'זכרון נתן', עמ' 104, הוצאת מוסדות מאורות נתן, תשס"ט (2009)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד פרעה שלא הכיר בטובתו של יוסף, סופו שבא לידי כפירה
"ויאמר משה לחובב, בן רעואל המדיני חותן משה ... לכה איתנו והטבנו לך ... והיה כי תלך עמנו והיה הטוב ההוא, אשר ייטיב ה' עמנו והטבנו לך' - משה מבטיח ליתרו להטיב עמו, בשל עזרתו ועל אשר 'היית לנו לעיניים' - הכרת הטוב היא ההיפך מכפיות טובה כדברי שלמה המלך במשלי: 'משיב רעה תחת טובה, לא תמוש רעה מביתו' - מפני שמי שלא מכיר לאנשים טובה, סופו שלא יכיר לה' בטובותיו, אשר חנן אותו, ויבוא לידי כפירה.
דוגמא לכך מצאנו אצל פרעה, שבגלל שאמר: 'אשר לא ידע את יוסף', בא לידי כפירה בבורא עולם באומרו: 'לא ידעתי את ה'' - אדם הנטול הכרת הטוב, מאבד רגש בלבו, ובלב משותק אין אמונה. ואדם שהוא כפוי טובה התורה מכנה אותו 'נבל', וכמו שכתב הרמב"ן: 'הלה' תגמלו זאת, עם נבל ולא חכם' - ששכחו הטוב שעשה להם.
'זכרון נתן', עמ' 109, הוצאת מוסדות מאורות נתן, תשס"ט (2009)
2006-1963