מקצת שבחו
חכם יצחק דיין נולד לאביו חכם אברהם דיין ולאימו רחל בשנת תרצ"ט (1939) בקהיר במצרים.
גדל בתורה וביראה על ברכי חכמי קהיר, ובראשם: חכם חיים דוויק הכהן, הרב הראשי למצרים; חכם אהרון שוויקה ראש ישיבת 'אהבה ואחווה'; חכם שלום מיסק; והחכם רבי עובדיה יוסף.
חכם יצחק דיין זכה עלה לארץ ישראל והתיישב בחולון. הוא נשא לאשה את מרת גילה למשפחת מטלון. בצעירותו עבד לפרנסתו כפקיד בנק, וכעבור שנים הקדיש את עצמו לזיכוי הרבים ולהקמת עולה של תורה בחולון. הוא שימש בקודש כרב בית הכנסת 'כתר תורה' בשכונת ג'סי כהן בחולון. הקים את כולל האברכים 'יד יצחק' ועמד בראשו. מסר שיעורים בבית הכנסת 'דרכי נועם' בשכונת קרית בן גוריון. אחיו, חכם משה דיין, מחבר הספר 'ליקוטי חמד', שימש בקודש כרב קהילת 'מקור חיים' בסאן פאולו. אח נוסף הוא חכם ישועה פרג' דיין, מחבר הספר 'ישועות השם', שימש בקודש כרב בית הכנסת ע"ש חכם חיים כפוסי בשכונת רסקו ב' חולון.
בשנת תשמ"ו (1986) חכם יצחק דיין החל לשמש יושב ראש המועצה הדתית בחולון. הוא דאג לקידום המקוואות, לחיזוק מערך הכשרות ולכל צורכי הדת בעיר. הוא נודע כאיש רב פעלים. היה דרשן מוכשר שידע לשאת דברים ברורים בדרכי נועם לקהל המסורתי בעיר, אהב את הבריות וקירבם לתורה.
בשנת תשס"ז (2007) חכם יצחק דיין הוציא לאור את ספרו 'יד יצחק' - שני חלקים.
בשנת תשע"ז (2017) חכם יצחק דיין חלה במחלה קשה, ממנה סבל ייסורים רבים.
חכם יצחק דיין נפטר, מדוכא בייסורים, ביום י"ח באלול תש"פ (2020).
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד דרכו בדרשה, להקדים בדבר הלכה
ברוך שהחייני וקיימני והגיעני לזמן הזה, כי הנחני בדרך אמת וזיכני להעלות על הכתב את הדרשות אשר ליקטתי ואספתי, כעמיר גורנה מדברי רבותינו הגאונים, ראשונים ואחרונים, דבר דבור על אופניו. וכאשר אני רואה שהדברים מאירים ושמחים בעיני השומעים, זה נותן לי את הכוח להמשיך ולזכות את הרבים ואף להעלותם על הכתב. ואף על שידעתי כי דברי תורה הכתובים כאן ידועים לפני כל יודעי דת ודין, מכל מקום כבר כתב רבינו הרמב"ן בראש קונטרס 'דינא דגרמי': 'כי אם לא יהיה בדברינו רק הישנות הדברים, לא הפסדנו טרחנו ועמלנו אצל היודע ועד הנאמן'. עיין שם. וכבר אמרו רבותינו במסכת עירובין על הפסוק: 'נוצר תאנה יאכל פריה' - למה נמשלו דברי תורה לתאנה? לומר לך, מה תאנה זו כל זמן שאדם ממשמש בה מוצא טעם, אף דברי תורה, כל זמן שאדם הוגה בהם, מוצא בהם טעם'. עד כאן. הפוך בה והפוך בה שהכל בה. והנה סדר הספר הוא כך שבתחילת כל פרשה ופרשה ישנו דבר הלכה שכך דרכי בדרשה, להקדים בדבר הלכה, על מנת שהקהל יצא לא רק עם דברי אגדה אלא גם עם הלכה פסוקה, שכבר אמרו רבותינו זיכרונם לברכה: 'מיום שחרב בית המקדש אין לו לקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד'. וידוע משה שכתב רבינו הרמב"ן באגרתו לבנו וזה לשונו: 'והווי זהיר לקרות בתורה תמיד אשר תוכל תמיד לקיימה וכאשר תקום מן הספר תחפש באשר למדת, אם יש דבר אשר תוכל לקיימו'.
יד יצחק, א, הקדמת המחבר, הוצאת המחבר, חולון, תשס"ז (2007)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד דווקא מבן אדם שנראה שאין לו תבוא התשועה
פעמים ובא אלינו אדם פשוט להציע עזרה, ואנחנו, רק על פי ראייתנו, פוסלים הצעתו ודוחים אותו. אך עלינו לדעת, דווקא כאן ודווקא ממנו, הקדוש ברוך הוא שולח הישועה, וכמו שאמר דוד המלך, עליו השלום, במזמור קמ"ו פסוק ג': 'בבן אדם שאין לו - תשועה', דווקא באחד כזה 'שאין לו' - ממנו תבוא הישועה. וכן הוא אומר: 'מאין - יבוא עזרי' - דווקא מאחד כזה שנראה לנו 'אין', ממנו תבוא העזרה.
יד יצחק, א, עמו' קא, הוצאת המחבר, חולון, תשס"ז (2007)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד 'ונתנו', שמה שאדם נותן לקב"ה, הקב"ה נותן לו בחזרה
'דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה' - מודעת זאת בכל הארץ, קושיית המפרשים אשר הקשו, מדוע כתבה תורה 'ויקחו' ולא כתבה 'ויתנו'. ותירצו, שכשאדם נותן לקדוש ברוך הוא, הוא בעצם לוקח לעצמו, שכן הכל שייך לו יתברך, וכמו שכתוב: 'לי הכסף ולי הזהב, נאות ה' צבאות'. ואם נשים לב, מילת 'ונתנו' ניתנת לקריאה מההתחלה לסוף ומהסוף להתחלה, ללא שום שינוי לא במילה עצמה ולא במשמעותה, לרמוז, שאם אדם נותן לקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא נותן לו בחזרה.
יד יצחק, א, עמו' קטו-קטז, הוצאת המחבר, חולון, תשס"ז (2007)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שימנע מלעשן במקום שמזיק לאחרים, אפילו בבית שלו עצמו
בזמן שיעור תורה, שיש טורח וביטול תורה לצאת ולעשן סיגריה, מי שרגיל לעשן הרבה וקשה לו להתרכז בשיעור מבלי לעשן, מותר לו לעשן בתוך בית הכנסת. ויש להוסיף כי כל זה מעיקר הדין, אך למעשה יש לשים לב שהדבר לא מזיק לסובבים אותו, כי בדרך כלל במקומות ציבוריים ישנם הרבה אנשים שברוך ה' לא מעשנים והעישון מזיק להם, לכן אסור לעשן שם. ויותר מזה, אסור לאדם לעשן בביתו אם זה מזיק לבני ביתו. ואף על פי שהוא בעל הבית, מכל מקום אין זה מתיר לו להזיק לאחרים. ובעיקר שנודע היום כי העישון מזיק לבריאות, וודאי שאיסור חמור לאדם לעשן. ובפרט שיש להשגיח על צעירי הצאן שלא יתרגלו במנהג הרע הזה, שאחר כך קשה להיגמל ממנו. ומקרא מלא דבר הכתוב: 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם'.
יד יצחק, א, עמו' נ, הוצאת המחבר, חולון, תשס"ז (2007)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד לדחות את הברית, אם יאלצו להסיע את התינוק בשבת
מעשה שהיה בעירנו חולון יהודי תושב חולון שאלני, בנו גר בעיר ראשון לציון ונולד לו בן, בסימן טוב, בשבת קודש, הגיע השבת שבו היה צריך למול את בנו אך הסבא חושש שיהיו הרבה חילולי שבת מצד האורחים שאמורים להגיע לברית, כיוון שהברית אמורה להיות בעיר חולון. האם ניתן לדחות את הברית ליום ראשון, שהרי יש מצוות עשה של 'וביום השמיני ימול בשר ערלתו'. ושאלתי את הראשון לציון רבינו הגאון עובדיה יוסף שיחיה לאורך ימים טובים ארוכים, וענה לי שאם יביאו את הרך הנולד מעיר ראשון לציון ברכב בשבת קודש, צריך לדחות את המילה ליום ראשון. כי מה אשם הרך הנולד בשבת ראשונה לחייו שיחלל שבת וכמובן אין בכוחו לסרב.
זכור לאברהם, הרב אביגדור ברגר (עורך), עמ' תקצב, הוצאת בית מדרש 'ישיבת אליהו', חולון, תשנ"ה (1995)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שמתוך השמחה שגרמה מרים, זכתה שתשרה עליה שכינה
'ותקח מרים הנביאה' - לכאורה מילת 'הנביאה' מיותרת, וכי עד עכשיו לא ידענו כי נביאה היא. אלא רוצה תורה לומר, שמשום שהמשיך הכתוב ואמר: 'ותצאנה כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות', לכן חזר הכתוב ואמר כי 'נביאה' היא, שכן מצאנו אצל אלישע הנביא, שביקש שיביאו לו מנגן שינגן לו דבר מה ומיד מעיד עליו הכתוב: 'ויהי כנגן המנגן ותהי עליו יד ה', ומכאן למדו רבותינו זיכרונם לברכה בגמרא כי אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצווה. וכן היה כשעברו את הים, שמתוך השמחה של מצוות ה', זכו שתשרה שכינה ביניהם. והוא שהעיד הכתוב: 'ותקח מרים הנביאה', - 'הנביאה' בדווקא, שמתוך השמחה שגרמה, זכתה שתשרה עליו שכינה. כל אדם שרוצה לצאת מהצרות, עליו לידע שצריך הוא להיות בשמחה ולא לשקוע בעצבות, ועל ידי זה הקדוש ברוך הוא יעזור לו.
יד יצחק, א, עמו' ק, הוצאת המחבר, חולון, תשס"ז (2007)
2020-1939