מקצת שבחו
חכם בנימין קזיס (קאזיש) נולד לאימו ולאביו חכם דוד קזיס, כנראה בשנת תמ"ה (1685) באדירנה בתורכיה.
גדל בתורה וביראה על ברכי חכמי העיר אדירנה, ובראשם הראשון לציון, חכם אליעזר נחום מחבר הספר 'חזון נחום' וחכם רפאל יעקב אברהם גירון מחבר הספר 'תיקון סופרים'.
רבו, חכם יעקב אברהם גירון כותב עליו: הוי שקוד ללמוד תורה יותר מכולם, ידיו רב לו ידיים עסקניות, ישוב ישבנו שם שנינו, כל ספק חכמים מפי חבורה, ערוכה בכל ושמורה, והיד כותבת על הנייר ועל הדפתרא'.
עבר אל העיר קושטא (איסטנבול), שימש בדיינות, והעמיד תלמידים הרבה.
בשנת תקי"ג (1753) זכה ועלה לארץ ישראל. הוא התיישב בעיר צפת ושימש בדיינות.
חכם בנימין קזיס (קאזיש) נפטר בשנת תקט"ו (1755), ומנוחתו כבוד בבית העלמין העתיק בצפת.
יום פטירתו אינו ידוע לנו. אנו מציינים אותו ביום י"ח באב, מועד בו חתם חכם אברהם בן יהודה מיוחס, הסכמה על ספרו של חכם בנימין קזיס (קאזיש) 'מגילת ספר'.
חכם אברהם בן אליעזר הלוי, מביא בספרו 'דרשות וחידושים', הספד שנשא על חכם בנימין קזיס (קאזיש), בשנת תקט"ז (1756). בשנת תקט"ו (1755) ספרו 'מגילת ספר' - פירוש על הסמ"ג, יצא לאור בקושטא, לאחר מותו, בידי שני בנין חכם אברהם קזיס וחכם דוד קזיס. חיבורים נוספים עומדים בכתב ידו: 'אמתחת בנימין' - חידושים על התוספות. 'צווארי בנימין' - פירושים לכמה מסכתות. 'חלקו של בנימין' - פירושים על הרמב"ם. ספר על פירוש מזרחי לתורה. חיבר ביאור על הירושלמי. ספרו 'יד ימיני' אבד לנו.
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד אף על גב שלא שבתם בפרהסיה 'ארפא משובותיכם'
למדנו במסכת יומא: 'עבר על עשה ושב, אינו זז משם עד שמוחלים לו שנאמר 'שובו בנים שובבים'. והקשה הרב בעל 'תוספות יום הכיפורים': איך מסיק שפרשה זו עוסקת בעובר על 'עשה' - הלא הפסוקים מוכיחים שמדובר בישראל השבים מעבודה זרה, ותירץ שהפרשה עוסקת בגדולי ישראל שלא היו מוכיחים לדורם מעבודה זרה, והיו הגדולים עוברים על מצוות עשה של 'הוכח תוכח את עמיתך', ועליהם נאמר: 'שובו בנים שובבים' - שעברתם על עשה של תוכחת. וכיוון ששבתם בתשובה להוכיח בצנעה, אף על גב שלא שבתם בפרהסיה - 'ארפא משובותיכם'.
'מגילת ספר', דף א' ע"א, קושטא, תקט"ו (1755)
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד שאין להטעות שום בריה, לא גוי ולא ישמעאל
כתב הספר 'מצוות גדול': ואני דרשתי לגלויות ישראל כי המשקרים לעכו"ם וגונבים מהם, הם בכלל מחללי השם, שגורמים שיאמרו העכו"ם: אין תורה לישראל, ואומר: 'שארית ישראל לא יעשו עוולה, ולא ידברו כזב, ולא ימצא בפיהם לשון תרמית.' - הנה זה הדרוש של גניבת הגויים הוא מדברי הגמרא, שאסרו שם גזל הגוי. ונראה מדברי התוספות שם בדף הנזכר, שאין חילוק בין גזלה לגנבה, שבגניבה יש חילול השם לבסוף. וכן נראה גם כן מדברי הרמב"ם.
ואם כן מה שהביא הספר 'מצוות גדול': 'שארית ישראל לא יעשו עולה', הביאו על המשקרים. ואפשר שזו כוונתו שהמשקרים לגויים, ועל ידי השקר גונבים להם, הם בכלל מחללי השם.
ודע שזה שאמר שאסור לדבר שקר לגויים - דהיינו דווקא כשהגוי ידע לבסוף. והנה לעיל כתב: 'וכבר ביארנו על שארית ישראל, שאין להם להטעות שום בריה לא גוי ולא ישמעאל', ונראה מכאן שסובר שטעות הגוי, גם אפילו שאין הגוי יודע לבסוף אסור. וזה הפך ממה שאמרו בגמרא, שטעות הגוי מותר, וכן כתב גם הוא במקום אחר, אלא שלבסוף כתב שם, שעתה שהאריך הגלות אין להטעותם בשום עניין.
'מגילת ספר', דף א' ע"ב, קושטא, תקט"ו (1755)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שנשים מניחות ונוטלות בלא ברכה, שהתירו משום רשות
'דבר אל בני ישראל' - בני ישראל סומכים ואין בנות ישראל סומכות, דברי רבי יהודה. רבי יוסי, ורבי שמעון אומרים: נשים סומכות - רשות'. - אמרנו בפרק: 'המוצא תפילין', שמיכל בת שאול הייתה מנחת תפילין, ואשתו של יונה הייתה עולה לרגל, ולא מיחו בידם חכמים. והעמדנו משנה זו כרבי יוסי ורבי שמעון, שאמרו: נשים סומכות - רשות, אבל לרבי יהודה, שהוא תנא קמא של הספרא היה אוסר להניח אישה תפילין או לעלות לרגל. וכן היו חולקים בכל מצוות עשה שהזמן גרמא, שרבי יהודה אוסר הנשים לעשות משום 'בל תוסיף', ורבי יוסי ורבי שמעון מתירים, ומסתבר, שההלכה כרבי יוסי שנימוקו עמו, כל שכן שרבי שמעון אומר כמותו. ... ומה שנהגו עכשיו הנשים ליטול את הלולב אין איסור בדבר, אך בלא ברכה, שאם יברכו עליו תהא זו ברכה לבטלה, ויעברו ב'בל תוסף' כיוון שהן מברכות עליו 'אשר קידשנו במצוותיו וציוונו', שהרי לא התיר רבי יוסי אלא משום רשות, ולא משום חובה.
'מגילת ספר', דף כ"ח ע"א, קושטא, תקט"ו (1755)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שאין חובלים בגד אלמנה בין שהוא כסות יום או לילה
כתב הספר 'מצוות גדול': לא תחבול בגד אלמנה. ושנינו בפרק 'המקבל': אלמנה - בין ענייה בין עשירה,
אין ממשכנים אותה. וכן כתב הרמב"ם, וסיים שם: 'ואם חבל - מחזירים ממנו בעל כורחו' - פירושו: ואפילו אם אותו משכון, אינו לא כסות יום ולא כסות לילה, שאם לא כן מה הוא בא להשמיע לנו, הרי ודאי פשוט בשביל שהיא אלמנה, הזה עלה על דעתך שנגרעה משאר בני אדם?! - ואדרבה הכתוב מעדיף כוחה להוסיף, ביחוד לה לא לאחר, אלא ודאי כמו שאמרנו.
'מגילת ספר', דף צ"ה ע"ב, קושטא, תקט"ו (1755)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שלא ישנא, היורד לתוך אומנותו, שאין אדם נוגע במוכן לו
כתב הספר 'מצוות גדול': לא תשנא את אחיך בלבבך ... ואמר בן עזאי: 'בשמך יקראוך, ובמקומך יושיבוך, ומשלך יתנו לך, ואין אדם נוגע במוכן לחברו', על כן אל ישנא אדם את חברו כשמרוויח אצלו, ודואג פן יקפח פרנסתו'. ולכאורה נראה שהרב המחבר הוציא זה, שאל ישנא אדם את חברו, מהאמרה שאין אדם נוגע במוכן לחברו. ורש"י זיכרונו לברכה פירש 'בשמך יקראוך' - לא ידאג אדם לומר פלוני יקפח פרנסתי, כי על כן יקראוך בשם לבוא ולשוב במקומך' ... והנה יש שינוי דברים בין דברי רש"י לדברי רבינו המחבר. ונראה לי שדברי רש"י הם כשהם כבר מאומנות אחד, והאחד דואג פן יקפח פרנסתו, ודברי רבינו הרב המחבר הם כשיורד לתוך אומנותו, שאסור לירד לתוך אומנות חברו, ומן הדין היה לשנאתו, שמקפח פרנסת חברו, ומשום אל תשנא את אחיך - אסור. ומלבד זה מביא שאין אדם נוגע במוכן לחברו, ועל כן אל ישנא אדם את חברו כשמרוויח אצלו, שיורד לתוך אומנותו פן יקפח.
'מגילת ספר', דף ג' ע"ב, קושטא, תקט"ו (1755)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מביא דברי הראשונים שבמקום שיש מנהג הלך אחר המנהג
כתב הספר 'מצוות גדול' בכתובות: אמר שמואל: הלכה כאנשי גליל שאומרים: 'אלמנה ניזונה כל ימי מיגר אלמנותה, ואין יכולים לסלקה בכתובתה'. ופסק רבינו חננאל: 'במקום שיש מנהג לך אחר המנהג, ובמקום שאין מנהג הלכה כשמואל'. ... וכתב ה'מרדכי': אם יש לכם מנהג קבוע עשו כמנהגכם, ואם לא, עשו כאנשי גליל וכשמואל'. וזהו ממש כדברי רבינו חננאל.
'מגילת ספר', דף לח ע"ב, קושטא, תקט"ו (1755)
1755-1685