מקצת שבחו
חכם שלמה הכהן סקלי א-זאגורי נולד לאביו חכם יצחק ואימו עיישה בשנת תרמ"ח (1888) בדבדו שבמרוקו.
גדל בתורה וביראה על ברכי אביו, חכם יצחק הכהן סקלי א-זגורי, אך בשנת תרנ"ו (1896), בהיותו בן שמונה, נפטר אביו, והוא גדל בבית דודו, סופר הסת"ם, חכם מרדכי הכהן. הוא למד בישיבת חכם משה בן-גיגי, ובשנת תרס"א (1901) החל ללמוד בישיבת חכם משה הכהן.
בשנת תרס"ח (1908) נשא לאישה את בתו של דודו, חכם מרדכי הכהן, ונולדו להם שני בנים. בזיווג שני נשא את מרת אסתר, בתו של חכם דוד הכהן סקלי, ראש אב בית דין דבדו, ונולדו להם ששה בנים.
בשנת תר"ע (1910), החל לשמש רב בעיירה ברגן, ובשנת תרע"ד (1914) עבר לעיר אוג'דה. בשנת תר"פ (1920) החל לשמש רב בתאוורית. שם, הקים תלמוד תורה וישיבה.
בשנת תרצ"ג (1933) יצא לטריפולי, משם הגיע לארץ ישראל. בארץ קיבל שליחות ועד העדה המערבית, ויצא למרוקו, אלג'יריה ותוניסיה. בשנת תרצ"ט (1939) קיבל שליחות כולל רבי מאיר בעל הנס בטבריה.
בשנת תש"ה (1945) החל לשמש דיין בית הדין בעיר אוג'דה. בשנת תש"ט (1949) החל לשמש דיין בבית הדין הגדול ברבאט, ורב העיר ואב בית הדין בעיר מזאגאן (אל-ג'דידה).
בשנת תשט"ז (1956) זכה ועלה לארץ ישראל. הוא התיישב בעיר ירושלים, ושימש רב שכונת 'גוננים (קטמונים). הוא ייסד את בית הכנסת 'יקהיל שלמה' בשכונה, הנהיג את קהילתו בימים הקשים, הפיץ תורה ברבים והרבה בגמילות חסדים בגופו ובממונו, אף שגם מצבו הכלכלי היה דחוק.
בשנת תשכ"ח (1967) נהרגו שניים מבניו, אברהם ויעקב, במתקפת פתע של הצבא המצרי על המשחתת אח"י אילת. המשחתת טובעה, 47 לוחמים נהרגו, בתוכם שני בניו של חכם שלמה הכהן סקלי א-זאגורי.
בשנת תש"ל (1970), לאחר מחלה קשה, התאמץ להוציא לאור את ספרו 'ויקץ שלמה', ובו דרשות והספדים שחיבר מאז היותו נער בר מצווה.
חכם שלמה הכהן סקלי א-זאגורי נפטר ביום ט"ז שבט תשל"ז (1977).
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד 'ראיתי קץ' על סוד יין המשומר בענביו
'לכל תכלה ראיתי קץ' - ועל זה אמרו: העולם הבא, אין בו לא אכילה ולא שתיה, אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה, וזהו סוד 'יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית'. יובן כי כשאדם אוכל ענבים הוא מתענג באכילתם, ואם לא ראה מימיו יין, לא יוכל לשער שיצא מהענבים דבר יותר ערב ומעונג ומועיל יותר מהן, יותר באכילתם, ומי שיאמר לו שישיג בעבודת הגפן תענוג נפלא יותר מאכילת ענבים, ייפלא מזה ולא יאמין עד אשר ישקוהו יין. וזהו 'יין המשומר בענביו'.
ויקץ שלמה, עמו' פז. דפוס ר"ח הכהן, ירושלים, תש"ל (1970)
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד שנותן עוז כנגד העמים, בזמן שישראל מבקשים שלום
'סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורודפהו' - ולא הקיפדה התורה לרדוף אחר המצוות, אלא אם באו לידך: 'כי יקרא קן צפור', 'כי תפגע שור אויבך', 'כי תראה חמור שונאך', 'כי תחבוט זיתך', 'כי תבצור כרמך', 'כי תבוא בקמת רעך' - אם באו לידך, אתה מצווה עליהם ולא לרדוף אחריהם, אבל השלום: 'בקש שלום ורודפהו' - בקשהו במקומך ורודפהו במקום אחר. וכן עשו ישראל, אף על פי שאמר להם הקדוש ברוך הוא: 'החל רש והתגר בו מלחמה', הם רדפו את השלום תחילה, ככתוב: 'נעברה נא בארצך' - אין 'נא' אלא לשון בקשה לרדוף אחר השלום, ולא מצא הקדוש ברוך הוא ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר: 'ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום' - מתי ייתן ה' עוז וגבורה לעם ישראל כנגד העמים? - בזמן שיתברכו בשלום, ויבקשו שלום ככתוב: 'שאלו שלום ירושלים, ישליו אוהביך'.
ויקץ שלמה, עמו' ה-ו. דפוס ר"ח הכהן, ירושלים, תש"ל (1970)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שנחשבים כל ישראל גוף אחד ואחדות אחד
'ואהבת לרעך כמוך' - זה כלל גדול בתורה' - הכוונה כמו שהוא לא רוצה שאחרים יעשו לו רעה, כך הוא לא ירצה לעשות רעה לחברו, ועל ידי זה נחשבים כל ישראל גוף אחד ואחדות אחד. ואף אם ימצא מישהו שאין ביכולתו לקיים איזה מצווה, בטח שחברו, שיש יכולת בידו, לקיים אותה מצווה, ועל ידי שקיים הפסוק: 'ואהבת לרעך כמוך' נחשב כאילו הוא בעצמו קיים אותה מצווה.
ויקץ שלמה, עמו' טז-יז. דפוס ר"ח הכהן, ירושלים, תש"ל (1970)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד 'לא ישכב עד יאכל טרף' לעניין קריאת שמע על המיטה
'הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא' - אין אומה בעולם כיוצא בהם. הרי הם ישנים מן התורה ומן המצוות, עמדו משנתם וחוטפים קריאת שמע ותפילה, וממליכים לקדוש ברוך הוא. 'לא ישכב עד יאכל טרף' - קורא קריאת שמע על מיטתו, ומזיקים בדלים ממנו, ובורחים המחבלים מפניו, והוא נסמך בזכות תפילה וקריאת שמע משומרי היום לשומרי הלילה, שנאמר: 'נפשי לה' משומרים לבוקר, שומרים לבוקר'. וכשבא לישון מפקיד רוחו ביד הקדוש ברוך הוא, שנאמר: 'בידך אפקיר רוחי, פדית אותי ה' אל אמת'.
ויקץ שלמה, עמו' רעא. דפוס ר"ח הכהן, ירושלים, תש"ל (1970)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שעושים לוח קבורה משולחן שהאכיל בו עניים
באוזננו שמענו, ורבים סיפרו לנו, בגדולים שבספרד, והפרנסים בעלי אכסניה, שנהגו מנהג נכבד מאוד, נתפשט ביניהם מימים קדמונים, שהשולחן שלהם שהאכילו עליו את העניים, בלכתם לבית עולמם, עושים להם ממנו ארון, ולוחות שנקברים בהם, וכל זה לעורר ולקבוע בלבבות, כי האדם אילו יגיע שיאו לעב, ויעלה עושרו לעושר המלך שלמה, עליו השלום, לא יישא בידו מאומה מעמלו שיעמול תחת השמש, כי אם הטוב שעושה, מצוות ומעשים טובים, וצדקה וגמילות חסדים, ככתוב: 'והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך'.
ויקץ שלמה, עמו' קיז-קיח. דפוס ר"ח הכהן, ירושלים, תש"ל (1970)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שניתנה באש, במים ובמדבר, ומי שרוצה ליטול יבוא ויטול
נמצא ממדרש: בשלושה דברים ניתנה התורה - באש במים ובמדבר. באש - ככתוב: 'והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו ה' באש'; במים - ככתוב: 'גם עבים נטפו מים'; במדבר - ככתוב: 'וידבר ה' אל משה במדבר סיני'. ולמה דווקא באלו השלשה דברים? - אלא לומר לך: מה אלו חינם לכל באי העולם, אף התורה חינם לישראל. ומי שירצה ליטול יבוא ויטול. עד כאן לשון המאמר.
רבותי, פירוש לשון המאמר הוא, שהקדוש ברוך הוא נתן התורה לישראל שהם בניו על ידי שלושה דברים, שהם באש ובמים ובמדבר, כדי להראות לנו, כמו שאלו השלושה הם מי שרוצה אותם ייקח אותם בחינם, כך התורה נתן אותה בחינם, ומי שרוצה ללמוד יבוא וילמד, ויקיים את המצוות הכתובים בה.
ויקץ שלמה, עמו' טז. דפוס ר"ח הכהן, ירושלים, תש"ל (1970)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שעל ידי מצוות הצדקה, יכול להעמיד הנשמה שלו
'כי הוא צוה ויעמוד', 'ויעמוד השטן', 'ויעמוד בין המתים ובין החיים', 'ויעמוד פנחס ויפלל' - שאם ה' ציווה למשחית לבוא, אזי יכול להעמיד נשמה שלו - אותיות 'השמן' על ידי מצוות הצדקה, העומדת בין המתים ובין החיים, רצה לומר: 'מת' 'חי' וצדי באמצע הרומזת לצדקה היא אותיות 'מחצית' השקל. וגם צריך לעמוד ולהתפלל ועל ידי כל 'ותעצר המגפה', 'ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף'.
ויקץ שלמה, עמו' לו-לז. דפוס ר"ח הכהן, ירושלים, תש"ל (1970)